כששני ואנוכי השתוללנו באותו סופ"ש בהקלטות איפי הקאברים שלנו – לא חשבנו בכלל שאי פעם נמצא את עצמנו על הבמה מבצעים את אותם השירים באותם עיבודים מינימאליסטיים מול קהל: מה שעובד נפלא כשמקליטים בחדר קטן באופן כל כך מהיר ואינטימי, עם המון רגש ומעט שיפוט (ככל האפשר) לא תמיד מצליח לעבור את משוכת המעבר לבמה וקהל כי יש מוזיקה שנועדה להיות מושמעת באינטימיות הביתית של מערכת הסטריאו, אותה הקלטה שתופסת רגע מסויים בזמן ובחלל הנפשי-רגשי של האמן ולכודה לנצח בתקליט/קסטה/דיסק/מפ3. מה שאני מנסה לכתוב כאן בעצם הוא שהמעבר בין להקליט באופן חופשי למדי את הפרשנות שלנו לשירים של אחרים ולבין הביצוע שלהם לייב מול קהל – היווה סוג של אתגר אמיתי עבור שנינו ואנחנו אוהבים מאוד אתגרים.

היה לנו ברור מההתחלה שאנחנו חייבים לשמור אמונים לעיבודים הרזים הכל כך מאפיינים את האיפי ושנינו הסכמנו (גם עקב מחוייבויות נוספות ולו"ז צפוף) שמדובר שמיני טור קטנטן וצנוע של הופעות, כלומר, נופיע מספר מצומצם של הופעות חד-פעמיות לפני שנעבור לפרוייקטים אחרים. לשמחתי הצטרפו אלינו רוי רגב האדיר ממונוטוק (שהוא גם קולגה ב- We Are Ghosts) על האלקטרוניקה ודורין פרימור על נבל וגלוקנשפיל. כעת, אחרי 2 הופעות בירושלים ובתל-אביב (ואחרי הופעה שבוטלה בבאר שבע) אנחנו חוזרים לעיר החטאים להופעה אחרונה וצנועה מחר בערב (יום שישי, 10.8 – 21:00) בבר גיורא ( דיזנגוף 64, ת"א). מדובר בהופעה אחרונה בהחלט ואם אתם מגיעים – אל תהיו זרים, תבואו להגיד שלום, אוקיי?

כך זה נראה לפני שבועיים וקצת בהופעה בלבונטין7 (צילום דני רווה):

תגיות: , , , , , , , ,

כן, אני יודע שזה כבר פורסם בכל רחבי הרשת ובטוח שבכל רחבי הקונגלומרט של משפחת העונג, אבל יש לי עיניין אישי, ארוך מתמשך ונכבד במר וויטס, דיסק גרסאות הכיסוי שלו בעברית ובזוג הערבים שיוקדשו לו בערבי חמישי-שישי הקרובים (21-22.1). ישנן אהבות מוזיקליות שבאות, מציתות להבה ודועכות מהר אל אפר ויש כאלה, ספורות, שהופכות להיות חלק מה-DNA המוזיקלי ומלוות אותך כפסקול גם לאחר כל כך הרבה שנים. טום וויטס הוא חבר נאמן מאוד מהבחינה הזו ולאורך כל השנים הארוכות שחלפו מאז הכרתי אותו לראשונה הוא מעולם לא איכזב או בגד, לא הפר הבטחות או מכר את משנתו המוזיקלית תמורת קומץ דולרים ויש משהו כל כך מנחם בעובדה שיש אמן אחד בעולם הזה שאתה יכול לסמוך עליו באמת, אבל באמת באמת, שישאר נאמן לעצמו עד הסוף ובסופו של דבר גם לך כמאזין ועדיין יקרא שוב ושוב תיגר על גבולות הטריטוריה של האוזן שלך.

לטום וויטס תמיד היו מעריצים פנאטיים. זו עובדה. תמיד יהיה להם קשה לקבל את העובדה שמישהו אחר מלבד המאסטר ישחק עם השירים הללו וישנה אותם חלילה. אני יודע את זה היטב כי גם אני כזה אבל מאידך הרעיון עצמו של תרגום שירי וויטס לעברית ולתת את חופש העיבוד והביצוע בידיהם של אומנים עצמאיים (כאלה שאינם נתונים לשיקולים מסחריים על מנת לממש את החזון האומנותי שלהם) הוא רעיון נועז ואני נדהם כל פעם מחדש איך גיאחה מצליח במין נון-שלאנטיות כמעט מרגיזה להרים הפקות כאלה בקלילות ולשמור על אווירה חיובית ויצירתיות שלא נגמרת, אז באמת, שאפו על הפרוייקט יקירי!

כרגע, כפי שזה נראה, הדיסק יתעכב עוד מעט (בגלל אישורי התירגום) אבל ההופעה היא ממש כאן מעבר לפינה – אז בואו! (ואם במקרה אתם מגיעים ביום חמישי – אל תתביישו ותבואו להגיד שלום! בחיי, נגמלתי מבשר אדם!)

*      *      *

בקרוב אני חוזר אל הדרכים ואל ההופעות והחלטתי סוף סוף ליצור קבוצת מיילינג-ליסט דרכה אוכל לעדכן על הופעות, הקלטות ולתגמל בטיפים הפקתיים וגם בהקלטות שתהיינה מיועדות לאוזני נמעני הרשימה בלבד. אל חשש, האי-מיילים שלכם יהיו גלויים רק לי, לא אפיץ אותם הלאה ותמיד תוכלו להסיר את עצמכם מהרשימה כשימאס – אני מבטיח לא להציק יותר מידי (מקסימום אי-מייל אחד כל שבועיים, לא יותר וכמעט בטוח הרבה פחות!). אז הרגישו חופשיים והכניסו את האי-מייל שלכם כאן למטה:

נ.ב. – מנויי האי-מייל של הבלוג כבר קיבלו פנייה אישית בנוגע לרשימת הדיוור! יאי!
נ.נ.ב – מתנצל על הכותרת המתחכמת, לפחות כשהתחלתי לכתוב היא נראתה כמו רעיון טוב.
נ.נ.נ.ב. – מי שיגיע להופעה ביום חמישי יתכן ויזכה לסוג של.. הממ.. מחווה צנועה למר ס. האוורד.

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , ,