זה לא היה אמור להתפרסם.
הסשן הזה תוכנן להיות בפני קהל פסטיבל אינדינגב ורוחות המדבר בלבד. לא מתועד, לא מצולם, לא משהו שנרוץ אח"כ ונספר עליו לחבר'ה – מוזיקה חד-פעמית שברגע שנניח את הכלים ונרד מהבמה היא לא תישמע שוב, היא תיגווע והרפאים שלה לא יחזרו כדי לרדוף את המאזינים יותר לעולם (לפחות לא בצורה כלשהי של הקלטה). אבל כל ההופעות באינדינגב הוקלטו (ע"י רועי לוסטר האדיר!) והשמועות אפילו מדברות על אלבום שיאגד את המיטב של הפסטיבל, לכן הרצון להניח טלפיים על הערוצים של ההופעה שלנו היה ברור – למעשה אני די אובססיבי ככל שזה נוגע לפרוייקט הרפאים ועל כך יוכלו להעיד 48 השעות המרוכזות בהן סיימתי את המיקס והמאסטרינג לארבעת הקטעים המככבים באיפי הזה.

מה שמוזר בכל הסיפור הזה שלקראת השעה 4 לפנות בוקר כשירדנו מהבמה הרגשנו די שפופים: התנאים על הבמה, העייפות, התחושה שהזמן המוקצב היה קצר מידי ורק למעשה התחממנו כשכמובן הכל נקטע בקטע האחרון ע"י משטרת ישראל והסאונדמנים שרק רצו ללכת לישון (לא מאשים אותם), בהחלט ניתן לכתוב שסיימנו את הסשן הזה כשחצי מתאוותנו בידינו ודי שמחתי למעשה שהסשן הזה לא יראה אור לעולם. כאשר האזנתי להקלטה לראשונה לפני כמה ימים – התחלתי לדפוק את הראש בקיר. לא זכרתי כלום מההופעה הזו ודי הייתי המום מהתיעוד של מה שניגנו – דבר שקיבל חיזוק מהתגובות של יתר משתתפי הפרוייקט באימיילים ההדדיים שרצו אח"כ בעת ששלחתי מיקסים ראשוניים: כולם היו די המומים מהעובדה שאנחנו ניגנו את זה.

We Are Ghosts – הוא לא רק הרכב ג'אמים של כמה חבר'ה שנפגשים לנגן ולהנות: זהו פרוייקט שעוסק בזמן ובתיעוד של יצירות חד-פעמיות שלעולם לא נוכל לשחזר, הוא עוסק ביצירה סימולטנית של כמה אומנים שנמצאים יחדיו על אותה במה/אולפן ומזנקים יחדיו אל הלא ידוע במובן הכי יצירתי של המילה תוך אמון מוחלט זה בזה. אני לא בטוח שהפרוייקט הזה מיועד לבמה – קיומו של קהל תמיד גורם לי לחשוש שמא נעדן את המוזיקה, נקצר קטעים ובאופן כללי ננסה לרצות מישהו אחר שהוא לא אנחנו. חשוב לי לשמור על הצביון הנסיוני, שלא נפחד להתנסות בצלילים חדשים ולכן אחרי 2 הסשנים האחרונים שהיו על במה ומול קהל – אנחנו עומדים להכנס שוב יחדיו, ממש ממש בקרוב, לתוך נבכי האולפן (וכמו תמיד, כל סשן שלנו מתבצע במקום שונה לחלוטין. אם תרצו להתעדכן להיכן ומתי – הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו).

לצערי עקב אילוצים טכניים חלק מהערוצים כלל לא הוקלטו (הכינור של שיר-רן, הסוזאפון/טובה של אודי רז, הגיטרה שלי וכו'..) – ניסיתי ככל האפשר להגביר את הכלים הללו מתוך זליגות הצליל למקרופונים וערוצים אחרים, לכן לטעמי הדרך האידיאלית להאזין לאי.פי. הזה הוא בעזרת אוזניות כדי שתוכלו להאזין לניואנסים והכלים הנוספים שנחבאים שם ברקע. האלבום עצמו, כתמיד, ניתן להורדה חינמית (רישמו 0 כמחיר) – ואם אהבתם את מה ששמעתם, אנו נשמח שתתרמו לנו כמה מעות: לפרוייקט הזה אין לייבל ואין אף גוף שעומד מאחוריו מלבדנו, האומנים, לכן הכסף שתתרמו לנו ילך ישירות להוצאות האולפן ויעזור לנו מאוד לממן את הסשן הבא:

הוקלט בפסטיבל אינדינגב 2010, השמיני לאוקטובר בשעה 3:25 לפנות בוקר.

נגנים:
שני קדר – שירה
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים
דויד פרץ – אייפון, מלודיקה, אורגן חשמלי, לופר
אורי דרור – באס, גיטרה חשמלית
מתן נוייפלד – גיטרה חשמלית
גיא חג'ג' – אייפון, דגימות, רדיו, מניפולציות של אפקטים
דני רווה – תופים
אודי רז – טובה, סוזאפון
שיר-רן ינון – כינור
נועה מגר – שירה
מאי קסטלנובו – לוכד נשמות
מורפלקסיס – גיטרה חשמלית, שירה, באס

הוקלט ע"י רועי לוסטר
סאונדמן – אביב מרק
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס

תודה מיוחדת לערן רוסק שתיעד בוידאו חלקים מההופעה!

הנה כמה צילומים של ינאי זקס וגל בזל האדירים מאותו ערב (או שמא בוקר?)

❧ אם אהבתם את המוזיקה – אנא שתפו אותה עם אחרים! ☙

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

We Are Ghosts III

Check This Out!, Disc-O-Rama אוקטובר 31st, 2010

בליל יום שלישי אחד, העשירי לאוגוסט, עלו על במת "תאטרון תמונע" 12 אמנים, יוצרים ומוזיקאים ללא שום מושג באשר למה שעומד לקרות מהרגע בו הם יעמדו יחדיו על הבמה, וכך גם כמובן הקהל. זהו ערב "בהפתעה" במובן הכי פילוסופי של המילה בו הקהל יודע מראש שאין הוא עומד לקבל להיטים, או הרכב שינגן לפניו שירים – במשך שעתיים שלמות המוזיקה ניטוותה באופן חי בחלל אולם התאטרון כשנגנים עולים ויורדים מהבמה על בסיס האינטואיציה שלהם בלבד. למעשה אם יש משהו שניתן להגיד על  "We Are Ghosts" זה שמדובר בפרוייקט מוזיקלי אינטואיטיבי המתבסס על אמון בין האמנים שלוקחים בו חלק.

הפעם היה לי כבוד גדול לעמוד שם על הבמה עם גיאחה, נועה מגר, אורי דרור, דני רווה, מתן נויפלד, אודי רז, Saccadic Eye Motion, כולם כבר לקחו חלק בסשנים הקודמים של קולקטיב הרוחות, אך הפעם הצטרפו אלינו דויד פרץ, מירב שחם, יהוא ירון ושיר-רן יינון שזו למעשה הפעם הראשונה בה זכיתי לנגן איתם ואני חושב שכך יעידו גם כל יתר האמנים. במקור כל הפרוייקט הזה לא נועד לבמה אלא לאולפן: מחקר מוזיקלי טהור של צליל, של מבנה, של סגנון – לא ידעתי כיצד הקהל יקבל את מה שאנחנו עושים או אם בכלל תהיה לו סבלנות וגם חששתי כיצד נוכחות הקהל תשפיע עלינו כמוזיקאים: האם ננסה לרצות את הקהל? האם נוכחות של כ-100 איש איתנו באותו חלל תשפיע על המוזיקה? ואני בכלל לא מתחיל להזכיר את הכאב ראש הטכני שהיה כרוך באירגון וההפקה של סשן כזה מחוץ לאולפן הקלטות והציוד המשובח שהוא מספק.

את ההופעה עצמה אני זוכר בהבזקים, שום דבר קוהרנטי, רק רגעים קטנים ששל פליאה שנחרטו לי בראש:
– גיאחה עומד על הבמה לאחר שהאורות כבו ולוחץ לראשונה על מתג ה-Play בווקמן החבוט כשהצלילים הראשונים שבוקעים ממנו נגמרים מהר מידי והוא ממהר להחזיר את הקלטת אחורה ולנגן אותם שוב.
– השירה של נועה מגר בסיום הקטע This Murky World עימו פתחנו את הסשן צימררה אותי אז וגם עכשיו.
– המפוחית המרוחקת של דויד פרץ בתחילת The Road Less Taken, לקח לי כמה רגעים להבין על הבמה מאיפה הצליל הזה מגיע.
– הנגיעה הראשונה של יהוא ירון בקונטרבאס שלו בקטע Passage שהציפה את האולם בויברציות מרוחקות ועמוקות יחד עם החליל המרחף של מירב שחם.
– את הרגע בו קלטתי שהפריטות האלימות שלי על הגיטרה שהיו מתוכננות לסיים את ההופעה הפכו לפתיחה של קטע חדש (They Dance The Mambo In Hell) וניסיוני, כשאורי דרור ניסר עם הקשת את גיטרת הבאס שלו ושיר-רן יינון ענתה לו עם הכינור כמו במירוץ משוגע ביניהם ודויד פרץ משתולל עם סימפולים של הקול שלי מתוך השיר הקודם וסוחט מהאייפון שלו את נהמות נשמתו המעונה של סטיב ג'ובס.

הייתי יכול להמשיך לכתוב עוד ועוד – אבל אני ממליץ פשוט ללחוץ Play בנגן כאן למטה (ושימו אוזניות! – במהלך המיקס השתדלתי למקם את הכלים כפי שהם היו על הבמה כך שתתקבל תמונה סטריאופונית מדוייקת יחסית, כך שהדרך האידיאלית לחוות את האלבום הזה היא בהזרקה ישירה למימברנות) ואם אהבתם את המוזיקה, ממש אשמח שתורידו אותה למחשב שלכם ותפיצו אותה הלאה (ואולי אפילו תשקלו לתרום כמה שיקלונים כדי שנוכל להמשיך להקליט?):

הרפאים:
גיא חג'ג' – טייפים, מניפולציית אפקטים, כלי-הקשה
דויד פרץ – אייפון, פנדר-רודס, לופר, חצוצרה, גיטרה חשמלית, הרמוניקה
שיר-רן ינון – כינור
נועה מגר – קולות, כלי הקשה
דני רווה – תופים, כלי הקשה
אורי דרור – באס, קאלימבה, מלודיקה, קולות, גיטרה
יהוא ירון – באס, קונטרבאס, קולות, קלידים
מירב שחם – חליל צד (ואנימציה)
מתן נויפלד – גיטרה, מלודיקה
Saccadic Eye Motion – גיטרה
אודי רז – סוזאפון, טרומבון, סינטיסייזר, פסנתר ילדים, כלי הקשה, קולות
מורפלקסיס – פנדר-רודס, גיטרה, באס, תופים, כלי הקשה, קולות, מלודיקה
פלנקטון – הקרנת וידאו

סאונד:
סאונדמן – אורפז אגרנוב
טכנאי הקלטה – רועי לוסטר
מיקס – מורפלקסיס
מאסטרינג – דויד פרץ

תודות:
תאטרון תמונע ובמיוחד לאסף הראל (תודה חבוב!)
אולפני אנובה – על תרומת הפנדר רודס והנדיבות בכלל.

בעוד כשבוע ייתפרסם הוידאו המלא של ההופעה הזו – עידכונים כמובן כאן בבלוג 🙂

רוצים לקרוא על הסשנים הקודמים של קולקטיב הרוחות?
אתם מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים שכתבתי על הסשן הראשון והסשן השני

* * *

אני לא יכול לסיים את הפוסט הזה מבלי לציין את האלבום החדש של Saccadic Eye Motion שראה אור ממש בימים אלו.
את סקאדיק (תסלחו לי על הקיצור) הכרתי מתוך דמו יפהפה שקיבלתי בהיס רקורדס ומשם העמיקה ההיכרות בינינו והפכה לחברות, יש מעט מאוד אומנים בארץ שאני נפעם מהמוזיקה שלהם והוא אחד מהם. עם יד על הלב, הרבה דברים שמתרחשים בשוליים הרחבים של המוזיקה העצמאית בארץ לא מדברים אליי וזה ממש בסדר (כלומר, אני לא מתלונן על זה :-)) – אבל כשפתאום אמן ישראלי מצליח ללחוץ לי על נקודת הג'י בטעם המוזיקלי, הו, זו סיבה למסיבה והאלבום החדש של סקאדיק הוא ממש כזה.
אז קבלו את המלצת הבית והורידו את הדבר הנהדר הזה לנגן שלכם:

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , ,