לפני שתמשיכו לקרוא – לחצו פליי כאן:

בחצי השנה האחרונה מעסיק אותי מאוד המרחב ותפקידו ביצירה ובצליל (לדוגמא). מעבר ליכולת של החלל ליצור מניפולציות ישירות על סאונד (כמו תהודה או עימעום), מסקרן אותי מאוד כיצד האמן ויצירתו מושפעים ממרחב – כזה שטעון וספוג בהיסטוריה וזכרון, כזה שכבר מכיל בתוכו את רפאי העבר שהיה ולא ישוב. מכיוון שדרך היצירה של קולקטיב We Are Ghosts מתבסס על ביטוי יצירתי מיידי (כתיבה והלחנה) ומכיוון שדויד פרץ סיפר לי על המערה בלוזית ושיכנע אותי שטכנית אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר של הפיכת המערה, גם אם ללילה אחד, לאולפן הקלטות צנוע על בסיס הציוד הטכני של חברי הקולקטיב בלבד (טוב, זה וגנרטור כמובן) – הצעתי את הסשן לחברי הרוחות ושמחתי כשהם הביעו התלהבות אמיתית לרעיון.

אני זוכר היטב את הנסיעה הזו דרומה ביום חמישי אחד לפני חודש (18.8).
ברדיו היה אותו זמזום תמידי המאפיין ידיעות על פיגוע רודף פיגוע בעוד כבישי הדרום נחסמים אט אט בהוראת הצבא ומניין הנטבחים עולה ועולה עם כל עדכון. "יופי", אמרתי לעצמי "ממש יום נפלא לנסוע דרומה ולבלות לילה במערה". מצד שני, כשאתה מרגיש שהעולם בוער סביב, כשהכל קורס לאבדון ואתה לא רוצה לקחת בזה שום חלק – הדבר ההגיוני היחידי הוא לרדת אל מתחת לבטן האדמה, למרכז השקט של עין הסערה ולהתמסר לאומנות, ליצירה של דבר מה חדש.

בזמן שחיכיתי בפתח המערה עד שכולם יתאספו ראיתי באופק המנוקד כוכבים פס של אור והתפוצצות שמימית כך שאני מניח שמלבד הליריות והקסם של הרגע – כיפת הברזל היתה פעילה למדי אותו לילה. אט אט חברי הקולקטיב החלו להגיע והדבר הראשון שעשינו הוא לפזר נרות לכל אורך דרך הגישה והמסלול המוביל אל החלל המרכזי של סבך המערות, אותו חלל שעמד לעבור טרנספורמציה לאולפן הקלטות קדום. כל מי שנכנס למערה לראשונה לא יכל לעמוד בפיתוי מלשיר או למחוא כף, התהודה המדהימה של החלל מקיפה אותך באופן כל כך מוחלט עד שכל צליל קטן, מחיאת כף או שירה מהדהדים בחללים סביב באופן כל כך מבלבל עד שלעיתים היה קשה לדעת מהיכן מגיע מקור הצליל. לאחר שמיקמנו את הגנרטור במרחק מקסימלי (אך עדיין ניתן לשמוע היטב את ההימהום שלו בחלק מן הקטעים השקטים) ובדקנו את תנאי המערה החלטנו על האופציות האידאליות למיקום הכלים וציוד ההקלטה: ליצור חצי מעגל ולפזר באופן מושכל את הכלים ביחס לחללים המהדהדים שסביב (מכיוון שסביב המערה המרכזית מפוזרות מערות נוספות בעלות הידהוד שונה – היה צריך לסדר את הכלים ע"פ עוצמת הצליל שלהם).
הנה שירטוט שמדגים את סידור הכלים במערה (לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת):

גם כאן מכשיר ה-ZOOM התגלה ככלי מועיל במיוחד: מכיוון שיכולתי למקם אותו בכל מקום בחלל, מיקמתי אותו רחוק יחסית כשהוא פונה למערה מהדהדת נפרדת מהחלל המרכזי על מנת ללכוד את ההד בלבד, ההחלטה הזו בדיעבד עזרה לי מאוד במהלך המיקסים. (הערת אגב: יותר ויותר במהלך ההפקות המוזיקליות בהן אני מעורב – ישנו שימוש גדול ב-ZOOM. החירות שהמכשיר הזה נותן ב"לכידת" צלילים אמיתיים ותמונה אקוסטית מדוייקת יחסית של המרחב הופכת אותו לאחת מהרכישות הכי מוצלחות שלי אי פעם. אם זה כדי להקליט קולות רקע בחלל מהדהד אמיתי או כלי הקשה שלא ניתן להביא לאולפן כמו דלת מקלט או בלוני גז – אני לא מוגבל יותר לגבולות האולפן וכמוזיקאי ואמן זה פתח לי שער לחיפוש צלילים אמיתיים ולא להסתפק בתחליפים דיגיטליים אולפניים זולים. הדרך בה ההידהוד של הריוורב נמסך על צליל שירה או כלי הקשה במערה אמיתית נשמע כל כך הרבה יותר אורגני ומדוייק מכל תחליף דיגיטלי שנתקלתי בו).

יש משהו בחוויה של יצירת מוזיקה בחלל מהדהד שגורם לה להיות מופשטת, מינימאליסטית. אולי זה בגלל שקשה נורא להאזין לעומס של צלילים רווים בהד, אולי זה בגלל שלא היה לנו באס אמיתי בסשן (לאורך כל ההקלטות לא מופיע אף כלי מלודי שנתן את פעימות הבאס) דבר שגרם לנו מראש להתרחק מהתבניות המוכרות שמאפיינות רוקנרול וסגנונות מוזיקליים הקרובים לצד הפופולארי בסקאלה המוזיקלית. בנוסף, עקב אילוצי חשמל גיאוגרפיה ואקוסטיקה, החלטנו מראש שהסשן הזה יתבסס על כלים אקוסטיים בלבד (בפועל דויד שלף את האייפון שלו ושיחק עם תוכנת התראמין בטרק Middle Eastern Aliens – אבל זו הפעם היחידה) – דבר שדרש מאיתנו דמיון ועירנות ככל שזה נוגע לדרכים השונות בהם עשינו שימוש בצלילים, הן אם מדובר בכלים חיצוניים או שימוש בקול וגוף (מחיאות כפיים, טפיחות, רקיעות).

אני נתקל בקושי כשאני מנסה להזכר ולתאר את מהלך ההקלטות עצמן. לרוב זמן ההקלטות של WAG מזכיר מאוד חוויה של חלום: אינטנסיבי, רגשי מאוד לפרקים וכזה שנצרב כחוויה מופשטת הגדולה הרבה יותר מסכום חלקיה. הפיתוי התמידי להתרחק מהמקרופונים במהלך ההקלטה ולשוטט בחלל המהדהד ולשיר או לנגן (מאוחר יותר, בשלב המיקסים, תלשתי לעצמי המון שערות מהידיים מרוב תסכול כשעברתי על הערוצים. עד עכשיו ידי השמאלית חלקה כמו עכוז של תינוק), לשוטט כמו רוחות רפאים בחלל הענק כשהמערה עצמה הופכת לכלי נוסף, לחבר חדש בהרכב. אגב, לסשן הזה הצטרף אלינו אמיר ניר (שאפילו התארח כאן בבלוג) וגם התארחו באופן חד-פעמי אלעד בן-הרוש וטל אורן הנהדרים.

המיקס להקלטות הסשן הזה הוא ככל הנראה המורכב והקשה ביותר שעשיתי: מעבר לעובדה שהוקלטו כאן כלים אקוסטיים בלבד בעוצמות שונות באופן קיצוני, רמת הזליגה בין מיקרופון למיקרופון היא מטורפת, כלומר, מיקרופון שהקליט כלי מסויים גם לכד את שלושת הכלים שניגנו לידו + ההד של המערה. הדבר הבסיסי שהנחה אותי בשלב המיקס הוא החשיבות של תחושת החלל, רציתי מאוד שהמאזינים יוכלו להיות שם איתנו באותה מערה, לחלוק איתנו את המרחב הצלילים שהקיף אותנו כשניגנו וכאן כמובן הערוץ שהוקלט ע"י מכשיר ה-ZOOM עזר מאוד. השתדלתי להמעיט ככל האפשר בתוספות אפקטים מלאכותיות – למעשה, התוספות היחידות התמצו בדיליי קל על ערוצי השירה, הסיטאר והמלודיקה (רק בטרק Television Is Not Your Friend הרשיתי לעצמי למסך את הקול של שני קדר באפקט כבד), את כל היתר עשתה כבר המערה. אני ממליץ לכם מאוד להאזין לאלבום הזה באוזניות טובות.
עם ההוצאה לאור של הריליס הזה (החמישי במספר!) אנחנו משיקים את האתר הרישמי של WAG שמשמש למעשה כסוג של ארכיון שירכז את המוזיקה, הוידאו והתמונות שלנו + מידע על הקולקטיב ועל האומנים שלוקחים בו חלק, אם זה לא מספיק אנחנו גם מוכרים חולצות חדשות אותן ניתן להזמין כרגע רק דרך האתר כשעל העיצוב המיוחד המודפס עליהן אחראים שני קדר וגיא ביבי המוכשרים.

~קרדיטים~
שני קדר – אוטוהארפ, גיטרה אקוסטית, שירה, פעמונים, גלוקנשפיל, כלי הקשה, תופים וברווז צעצוע.
דויד פרץ – גיטרת דוברו, כלי הקשה, קולות ואייפון.
אורי דרור – גירה אקוסטית 12 מיתרים, קולות, מרימבה, מלודיקה, אקורדיון-סאבוטאז', חלילים וצ'ראנגו.
דני רווה – תופים, מלודיקה, קולות, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, גלוקנשפיל וגפרורים.
טל אורן – קולות וכלי הקשה.
אלעד בן-הרוש – גיטרה אקוסטית, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, מנדולינה, קולות וכלי הקשה.
אמיר ניר – סיטאר, מלודיקה, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, כלי הקשה וקולות.
נועה מגר – קולות, גלוקנשפיל, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית ומצלמת הקנון 5D MKII שלה 🙂
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים וקולות.
מורפלקסיס – קולות, כוסות קריסטל, תופים, גיטרה אקוסטית, קערות טיבטיות וכלי הקשה.

טכנאי סאונד – דויד פרץ
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס
האלבום הוקלט במהלך לילה אחד במערה בלוזית (דרומית לבית שמש) ב-18.8.2011
אתם מוזמנים להאזין או להוריד (האלבום הוא חינמי – הקישו את הספרה 0 בחלל המחיר) או לתרום לנו כראות עיניכם! (כל תרומה תושקע מייד בסשן ההקלטות הבא שלנו!)

עוד חומרי קריאה הנוגעים לסשן הזה:
פוסט נהדר בבלוג של יובל אראל + ראיון עם דויד פרץ
❀  פוסט של אמיר ניר וקצת על חוויותיו מאותו לילה
❀  פוסט באתר המוזיקה הנהדר מחו"ל The Sirens Sound
❀  קול הקמפוס הנהדרים מפרגנים!

ביום שני הקרוב (26.9 – 20:00) יתארחו חברי קולקטיב הרוחות בתוכנית של ברק חיימוביץ', "המגדלור" ברדיו הבינתחומי בהרצליה (106.2 באיזור המרכז, סטרימינג אינטרנטי לכל שאר העולם!)

❀ אם אהבתם ונהניתם מהמוזיקה – אנא, הפיצו אותה הלאה!

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

קודם כל אני חש שאני חב התנצלות לקוראי הבלוג: בעקבות עבודות, פרוייקטים, הקלטות והחיים באופן כללי – יצא שלא הזדמן לי לעדכן את הבלוג באופן סדיר ובטח שלא לרקוח מיקסטייפים חדשים (למרות שישנם כבר כמה בקנה!). מצד שני, מכיוון שנראה לי שחלק מהקוראים יגלו עניין בחלק מהפרוייקטים הנ"ל ואולי אפילו ירצו לקחת בהם חלק – היה לי חשוב לפנות זמן כדי לשבת ולכתוב עליהם כראוי כאן בבלוג. באופן מוזר שני הפרוייקטים שצללתי לתוכם לאחרונה מאוד דומים זה לזה ועוסקים במרחב הצליל שמקיף אותנו: האחד עוסק בתיעוד גיאו-אודיופוני של חללי חוץ ופנים והשני לוקח את עולם הצלילים המאפייניים מקום מסויים (במקרה זה קיבוץ עין-השופט) והופך אותו לכלי נוסף בקומפוזיציה מוזיקלית – כלומר: עד כמה אנחנו יכולים לקחת את הצלילים המאפיינים את סביבת המחייה המיידית שלנו ולהפוך אותה למוזיקה שתהיה בעלת ערך אומנותי ואסטטי?

כדי להבין באופן כללי במה מדובר – נסו לרגע לעצום עיניים ולהקשיב (אבל באמת להקשיב!): זמזום מאוורר המחשב, צלילי רחוב עמומים מהחלון, רהיטים חורקים בבית, צלילי מוזיקה קרובה/מרוחקת, רוח שמטלטת את אלפי העלים על העץ, חריקת הכסא בעת שאתם נשענים אחורנית. כעת נסו לאבחן כל צליל והיכן הוא ממוקם בחלל. האם הצליל "יבש"? האם הוא מהדהד? כל הצלילים הללו מהווים חתימת קול ייחודית לחלל המחייה שלכם, למעשה רוב הסיכויים שבאופן יום-יומי תגדירו את רוב הצלילים האלה כ-"שקט" מכיוון שהם הוטמעו כל כך בשיגרת היום עד שהם הפכו לשקופים, משהו שבאופן טבעי מסונן מאשד האינפורמציה הכביר שמציף אותנו כל שנייה.

שני הפרוייקטים שמוזכרים למטה התאפשרו הודות למכשיר הנהדר של חברת ZOOM אותו רכשתי לפני כחצי שנה (הדגם הזה בדיוק) – מדובר במכשיר הקלטת אודיו ב-4 ערוצים כשבחלק הקדמי שלו מובנים זוג קונדנסרים (מקרופונים קיבוליים) איכותיים, כלומר מדובר באולפן נייד איכותי, גרסא מודרנית באיכות פנומנאלית של מכשיר 4-ערוצים הזכור לטוב. עצם האפשרות להקליט אודיו באיכות פנטסטית בכל מקום – כמוזיקאי זה נתן לי את החירות לצאת מהאולפן הביתי ולהקליט בכל מקום העולה על רוחי ולהתנסות בסביבות אקוסטיות שונות. לאחרונה כשרציתי להקליט כלי הקשה לשיר חדש – פשוט יכולתי לשוטט עם מכשיר הזום ולחפש צלילים עד שמצאתי את הצליל המדוייק שחיפשתי – במקרה הזה היו אלה בלוני הגז עם הצליל הפעמוני שלהם (והנה ההקלטה – שימו לב לאיכות הצליל על אף שהכל הוקלט בחוץ הרחק מהסביבה הסטרילית של אולפן). עוד דבר נפלא שכעת נהיה הרבה יותר פשוט בזכות מכשיר הזום הוא היכולת להוסיף ריוורב (הד) אמיתי על ערוצים, כלומר לחפש חללים מהדהדים, לנגן את ערוצי הכלים שהייתי רוצה "להרטיב" ולהקליט עם מכשיר הזום את ההד שנוצר – בעצם מכשיר הזום הפך להיות כלי נוסף וחשוב ששינה את דרך העבודה וההפקה המוזיקלית שלי.
אגב, בעקבות מפגש ושיחה נלהבת על הנושא הזה בדיוק עם פני (קסטה) ברסימנטוב – היא כתבה את הפוסט הנהדר הזה בבלוג שלה.
(הפרוייקטים הבאים פתוחים לקהל – כלומר, במידה ותרצו לקחת חלק אשאיר פרטי יצירת קשר.)

❧ The Sound Of Spaces ☙
האינטרנט הפך להיות לארכיון הויזואלי הגדול ביותר בעולם. הרבה בזכות הזמינות של המצלמות והטמעתן במכשירים סלולאריים, נגני מדיה ומכשירים "חכמים" אחרים הנמצאים בכיס של.. המממ.. כמעט כולם! במקביל פריחת אתרי איחסון מקוונים של וידאו וסטילס יצרו מצב מרתק של "פאזל" אדיר מימדים ורב השתקפויות של המציאות הסובבת אותנו באינטרנט: אנו דוגמים ללא הרף את החוויות שלנו, למעשה, ישנו סיכוי סביר שישנו תיעוד ויזואלי בנבכי הרשת של החדר בו אתם קוראים כרגע את המשפט הזה. אם כך, מדוע שלא יהיה תיעוד אודיו-גיאוגרפי?

במהלך המתנה בתחנת רכבת הומה לפגישה עם חבר מצאתי את עצמי מרותק למוזיקה שנוצרת מהנהר האנושי שחולף בתוך חלל התחנה, הצלילים הרחוקים של רכבות באות ויוצאות עם ההימהום התמידי של תנועת המכוניות בכביש איילון, הודעות הכריזה המבשרות את לוח הזמנים ועוד אינסוף רעשים אקראיים יצרו עושר של צליל שהפך גלוי ככל שהרשיתי לעצמי להקשיב, כלומר, להקשיב באמת. במקרה מכשיר הזום היה עימי, הנחתי אותו בחיקי ולחצתי על כפתור ה-REC. כשעתיים מאוחר יותר, כשהצלילים נשפכו מהמוניטורים והפכו את החדר שלי במשך 7 וחצי דק' לתחנת רכבת דחוסה והומה אדם – הבנתי שמעבר לעובדה שיש כאן תיעוד של חלל ומרחב אקוסטי ספציפי עם חתימת האודיו הייחודית שלו, המכשיר הצליח ללכוד פיסות חיים קטנות וחד-פעמיות: גרירות רגליים של זקן הממהר לרכבת, חייל שקורא לחברתו, מלמולי אנשים בתור לקפה בדוכן מהיר, שיחות שכבר נשכחו (ונשארו לכודות בהקלטה הזו), שיעול של אנשים (שכבר הבריאו..) אני יכול להמשיך כך עוד ועוד – בתוך נהר של מידע חבויים סיפורים קטנים, חבויים אנשים שחלקו את חייהם לרגע קט עם זרים בתחנת מעבר.

בניגוד לתיעוד המבוסס על פורמט ויזואלי או סטילס, יש משהו בהקלטת שטח שדורש ריכוז אחר: מעט יותר סבלנות והקשבה שבאופיה קרובה יותר לתפיסת זן מאשר לזבאנג-וגמרנו שהורגלנו אליו. לכן מאוד הופתעתי מהתגובות המעניינות בטוויטר/פייסבוק כאשר פרסמתי את ההקלטות לראשונה והופתעתי עוד יותר כששני מוזיקאים (ובעלים גאים למכשירי הקלטה של זום) נענו לאתגר והצטרפו לפרוייקט. כעת גם יש לנו אתר/בלוג אליו אנחנו מעלים את הקבצים (אין שם הרבה דגימות עדיין, אבל זה ישתנה) ולטעמי מדובר בפרוייקט קהילתי לכן אם ברצונכם לקחת חלק וודאו קודם שיש לכם מכשיר הקלטה נייד איכותי, מיצאו מקום/חלל/מרחב המכיל צלילים המאפיינים רק אותו והקליטו אותו למשך 7 וחצי דק' לפחות (באיכות מינימאלית של MP3 256kbps) ושילחו אליי (בתוספת קצת אינפורמציה עליכם!). במידה ויש לכם שאלות או הצעות -כתמיד כולי אוזן.

❧ Sounds Of The Kibutz ☙
על אף שרבים מהמוזיקאים שאני מכיר יכחישו זאת – הגיאוגרפיה הישראלית יוצרת סצינות שונות של מוזיקה מקומית. לטעמי ישנו שוני מהותי בצליל ובגישה לצליל של הרכבים מהשפלה (ת"א, איזור המרכז), איזור ההרים (ירושלים) והמדבר (באר-שבע). לא פעם מה שמצליח למקד, ללטש וליצור זרז בריא לסצינות מוזיקליות מקומיות הוא מוסד (אולפן הקלטות/מפיק, מועדון הופעות, חנות תקליטים/מוזיקה) שמאגד במסגרתו יוצרים ומוזיקאים שיחדיו יוצרים מסה קריטית ובתורם משפיעים ומושפעים זה מזה. בסוף שנות ה-90 ותחילת המילניום היתה זו חנות התקליטים "באלאנס" בירושלים שהיתה הגב הכלכלי ללייבל העצמאי FACT והצליחה להוות מסגרת לעשרות אומנים ויוצרים ירושלמים (וגם כאלה שלא), בבאר-שבע צמחו "אולפני קקטוס" ואולפני "סוף היקום" שהמשותף לשניהם הוא דויד פרץ (מוזיקאי, מפיק ואושיית מוזיקה ותרבות) ובתל-אביב ניתן למצוא את פריחת מועדוני ההופעות ולייבלים כמו "פיתקית", "אירסיי" ו-"אנובה" כמוקדי משיכה המאגדים יוצרים מקומיים.

כמי שבחר לחיות וליצור בצפון.. ובכן.. המממ.. לא קורה כאן הרבה. אולי זה בגלל המרחקים הגיאוגרפיים שמפרידים בין הישובים והיעדר מושג ה-"עיר גדולה" במונחים תרבותיים, אולי בגלל מחסור במקומות להופיע בהם (כלומר, כאלה שאינם פאבים או בתי קפה שמחלטרים כמועדוני הופעות) וגם אם ישנם כאלה – הם אינם מצליחים ליצור סביבם קהילה של יוצרים או מרחב תרבותי תוסס שיהווה כר לאומנים לפרוח בו ואת הנקודה המדוייקת הזו קיבוץ עין-השופט מנסה במהלך השנים האחרונות לשנות. במהלך השנים האחרונות החל קיבוץ עין-השופט להשקיע במה שהם מכנים – "חקלאות תרבותית" – מתוך ראיה שתרבות הינה משהו שיש לטפח ולכלכל לא פחות מכל ענף תעשייתי או חקלאי אחר. הקיבוץ השקיע באולפן הקלטות משובח, פאב המקיים הופעות שבועיות כשבמקביל ובאופן קבוע מתקיים שם ג'אם סשן שבועי של שמות מוכרים לצד יוצרים מקומיים תחת הכותרת המפוצצת: "ארמגדון ג'אם". אם כל זה לא מספיק, קיבוץ עין-השופט עומד מאחורי "פסטיבל יערות מנשה" ומפיק ימי עיון העוסקים בתרבות אלטרנטיבית המתקיימים בשטח הקיבוץ עצמו.

פרוייקט Sounds Of The Kibutz (שם זמני?) נהגה ע"י עומר דיין, מי שבמקרה עומד מאחורי רוב הדברים הטובים שמתרחשים כעת בעין-השופט וכפי שניתן להבין מהשם מדובר בתיעוד ו-"לכידת" הצלילים המאפיינים את סביבת הקיבוץ אך כאן למעשה בעצם רק מתחיל הפרוייקט הנ"ל – דגימות הצליל מוצעות להורדה חופשית (באיכות פנטסטית של 24BIT 44KHZ) לשימושם הפתוח של מוזיקאים ומפיקים על מנת להטמיע את הדגימות ביצירות שלהם או על מנת להשתמש בצלילים הללו כבסיס לקומפוזיציות מוזיקליות. במילים פשוטות: הורידו את הדגימות, שחקו איתם, שלבו אותם בשירים שלכם, תרקחו מהם סימפולים למוזיקה שלכם – ובסופו של דבר ישנו סיכוי שתקחו חלק באלבום אוסף חגיגי שיכיל את מיטב הקטעים. בנוסף נפתחה קבוצה/פורום סודי לפרוייקט בפיכסבוק – מי שרוצה להצטרף ולהתעדכן בה צריך לקבל הזמנה אישית, אז הרגישו חופשיים ליצור קשר:
מורפלקסיס – morphlexis [at] hissrecords.com
עומר דיין – odayan [at] hotmail.com

בינתיים אתם יכולים להוריד את 32 הדגימות הראשונות (ולשחק איתן כאוות נפשכם – זהירות! כמעט 2 ג'יגה!).

☆ ☆ ☆

אגב, נפתחה קבוצת פייסבוק לבלוג – אני משתדל לפרסם שם לינקים מוזיקליים מעניינים בנוסף לעידכונים שוטפים של הבלוג עצמו, אתם יותר ממוזמנים להצטרף:

נתראה בפסטיבל יערות מנשה?

תגיות: , , , , , , , ,