אני מתנצל מראש על הכותרת המעט דרמטית, אבל לא מצאתי שום דרך אחרת לנסח את מה שעובר לי בימים האחרונים בראש ובלב.
לפני כמה ימים התבשרתי דרך המייל שהתקציב הזעום ממילא המקיים את רדיו הר-הצופים הירושלמי עומד להיפסק כליל ובעקבותיו, במהרה, תחנת הרדיו הנדירה הזו עומדת לרדת מגלי האתר עד שתשבוק כליל ועימה תשבוק גם הרוח התרבותית הרעננה שהיא מפיחה בעיר הקודש. אין לי דרך להתחיל לתאר את האבסורד בעובדה שדווקא בעיר הבירה של ישראל אין תקציב ראוי לשמו לרדיו סטודנטים צעיר, עם אוריאנטציה מוזיקלית עדכנית ותוכניות שנותנות ביטוי לחיי התרבות הירושלמים (ויש כאלה!) – כשבכל איזורי המרכז והפריפריה האחרים קיימות תחנות רדיו 106 מוצלחות (קול הקמפוס, קול יזרעאל, קול הנגב, הרדיו הבין-תחומי בהרצליה). אגב, עם אותו תקציב זעום, הצליח רדיו הר-הצופים לבדו להרים הפקה נדירה של שידור חי מתוך פסטיבל אינדינגב האחרון וגם שדרניו עזרו לנהל את הבלוג המוצלח של אתר הפסטיבל.

אם הצבא וביטחון המדינה נותנים לנו את ה-"איך" להתקיים בחבל ארץ קטנטן מוקף אוייבים במזרח התיכון – הרי שהתרבות נותנת לנו את ה-"למה", את הסיבה שבשבילה אנחנו מוכנים להילחם. כל פעם כשנגרעת עוד חלקת קרקע פורייה מהזירה התרבותית היא מרחיבה את השממה שבה ניוותר בסופו של דבר עירומים ונתונים לחסדי שטיפת המוח של ערוצי הטלוויזיה והרדיו המסחריים כשהמילה "תרבות" תסתכם בלחן הפרסומת לעוד מרכך שיער או עוד תוכנית ריאליטי משומשת וחסרת השראה. מה שמצחיק בכל הסיטואציה היא העובדה שעיריית ירושלים מנסה להילחם בהגירה השלילית של תושבי העיר הצעירים והסטודנטים כשמנגד היא מבטלת ומעלימה כל סיבה לאותם צעירים להשאר. אני יודע, אני ביליתי בעיר הזו 5 שנים מחיי והעיר הזו ספוגה בכל נימי נפשי. לעירייה יש אומנם את הכוח לשנות את הגזירה, אך מי שהחליט על הפסקת התקצוב של תחנת הרדיו זו הנהלת האוניברסיטה העברית ומאבק ההשרדות של התחנה כרגע עומד מולם.

לפני כשנה וחצי אני ונועה רווה הקלטנו פיילוט לתוכנית רדיו משותפת בשם Mixed-Up וחיפשנו בית רדיופוני חם שישמח לארח אותנו – רדיו הר-הצופים עשה זאת ללא היסוס והימר עלינו גם כשלא היה ברור אם נוכל להתמיד בתוכנית שבועית (אני מתגורר בצפון, נועה במרכז והרדיו בירושלים) אבל הנה, 67 תוכניות אחרי, לא פספסנו אף תוכנית – מעבר להנאה של ההקלטה והעריכה חשנו שנינו מחוייבים מכיוון שיש לנו במה ומאזינים שסומכים עלינו ואני יכול לערוב שכך גם עם יתר השדרנים והעורכים של התחנה המיוחדת הזו, אנחנו לא מקבלים תשלום – אנחנו עושים זאת מתוך אהבה ותשוקה לרדיו. אם הרדיו יגווע אנחנו ככל הנראה נגווע עימו באותה דממת אלחוט והנה, עוד מוסד תרבות יעלם אל האין, ואחריו עוד אחד. ועוד אחד. ומה שהיה מובן מאליו אתמול לא יוותר כאן מחר.

אז איך אתם יכולים לעזור?
ובכן, קודם כל בואו לחתום על העצומה הקוראת להמשך תקצוב הרדיו.
אם אתם רוצים לעזור באופן אישי, מכירים מישהו בעיריית ירושלים – הנה המייל של רדיו הר-הצופים.
מכתבי מחאה למייל הזה.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של רדיו הר-הצופים!
כאן אפשר להאזין לכל תוכניות רדיו הר-הצופים.

תגיות: , , , , ,



12 תגובות על ”כשהספינה טובעת“

  1. יובל | 14 בדצמבר, 2010 בשעה 12:13

    אני חייב לתקן שהשידור מאינדינגב, בעוד שנהגה במוחותיהם הקודחים של שדרני רדיו הר הצופים, היה מאמץ משולב של כמה תחנות רדיו ואנשים טובים אחרים שאחראים לא פחות מתקציבו הזעום (והלא קיים) של הר הצופיים.

  2. Morphlexis | 14 בדצמבר, 2010 בשעה 13:02

    תודה על ההערה/הארה יובל!

  3. יובל | 14 בדצמבר, 2010 בשעה 13:29

    תודה על התמיכה הציבורית הנרחבת.
    יש המון אהבה להר הצופים גם בעולם: הטורקים אפילו שלחו מטוס שידור, הבולגרים שלחו 90 שדרני אינדי וגיאחה שכר את הסופרטנקר!

    למרות שלא ברור לי מה נעשה עם 747 ו-80 טון מים, עדיין, סחתן על התמיכה.

  4. רדיו הר הצופים בסכנה « קוטריניו | 14 בדצמבר, 2010 בשעה 17:30

    […] אחרים כבר כתבו על למה זה חשוב לשמור את התחנה בחיים – אני רק מלנקקת לעצומה, ומבקשת שתעזרו ככל יכולתכם (אפילו בפייסבוק, היה ואתם מאלה) לשמור על הנכס הזה בחיים. […]

  5. תוכנית 18 – האמת שם בחוץ! | NONE | 15 בדצמבר, 2010 בשעה 10:27

    […] איכות ומוזיקה טובה זהו סימן ההכר של רדיו הר הצופים. רדיו הסטודנטים שמארח את התוכנית הקטנה שלנו ומשדר אותה בתדר הציבורי של רשות השידור וגם בסטרים. הרדיו הקטן הזה, עם הציוד המינימלי אחראי לכמה תוכניות מעולות, אירוחי אמנים משובחים (למשל זה של דפנה והעוגיות יאאל) והמון פעילות מוזיקלית-תרבותית בירושלים (דוגמא טובה- מועדון הסרט הרוקומנטרי). הרדיו הקטן הזה עם תקציב של 78 אלף שקל (בשנה! רק שנה) הולך להפסיק לשדר כי המחלקה לתשקורת הפסיקה את המימון. אני לא יכול להוסיף יותר מציטוט המשובח של מורפלקסיס- […]

  6. ישי | 16 בדצמבר, 2010 בשעה 12:55

    למה כל אחד במדינה הזאת שעושה מוסיקה ,מחול,כותב משהו.ישר מרגיש אומן בארון וישר מתרעם על חוסר התקציב לתרבות יאללה שיסגרו אותכם ועוד שכמותכם לונדון שמאלה מכאן והלסינקי צפונה פה זאת מדינה שחיה על חרבה וזאת האמת אז די להתבכיין

  7. Morphlexis | 18 בדצמבר, 2010 בשעה 12:29

    ישי – מדינה לא יכולה לחיות *רק* על חרבה ויש מקום גם לכל אדם "שעושה מוסיקה ,מחול,כותב משהו.ישר מרגיש אומן בארון" כפי שכתבת.
    כולנו כאן באותה סירה.

    זה אפילו לא רלבנטי כלל מה מידת הפופולאריות של הרדיו – מה שחשוב זה שהיא נתנה אופצייה שונה, אלטרנטיבית, לכל מי שבחל ברדיו המיסחרי והזבל הממוחזר שהוא משדר באיזור קליטה 02 או בכלל. על קיום האופצייה הזו אני מוכן להילחם גם אם מדובר בקהל של 3 איש בסופו של דבר.

  8. קול קורא – הצילו את רדיו הר הצופים! | NONE | 18 בדצמבר, 2010 בשעה 21:24

    […] גוף תרבותי חשוב, לא רק בירושלים (אתם מוזמנים לבקר אצל מורפלקסיס ועידו כדי להתרשם), אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני פונה […]

  9. פלייליסט מחאה 14.12.10 « שיחותי עם הפסיכיאטר האלקטרוני | 19 בדצמבר, 2010 בשעה 14:32

    […] על כוונת האוניברסיטה לקצץ את הרדיו לחתיכות קטנות, ועוד רבים וטובים כתבו גם […]

  10. nakamir | 22 בדצמבר, 2010 בשעה 12:25

    ישי, במקרה שמעתי לפני כמה ימים סוף של תוכנית רדיו שעשו על איש שקוראים לו הוברמן, שהיה כנר מוכשר כנראה אבל זוכרים אותו כאן בעיקר בזכות הקמת התזמורת הפילהרמונית הישראלית (אני מקווה שאני לא טועה בתזמורת). הוא החליט להילחם ולהקים את התזמורת הזו בשנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת כי נדהם מביקור שערך אצל המתיישבים החלוצים ומהעובדה שהם התעקשו לשמור על חיי תרבות פעילים בין כל הקרבות, המחלות והקושי. הוא הבין שזה מה שנותן להם כח להמשיך ורצה לעזור להם. הוא לא קנה להם רובים ואפילו לא ציוד חקלאי מתקדם, הוא הקים להם תזמורת. צא וחשוב.

  11. אסף | 23 בדצמבר, 2010 בשעה 8:35

    מורפלקסיס, זה נהדר שרדיו הר הצופים הוא אלטרנטיבה לרדיו מסחרי. גם אני אוהב להאזין לתחנה הזו, ומכיר אישית כמה מהסטודנטים הפעילים. אף על פי כן, אני חושב שהמחאה הזו נגד סגירת הרדיו היא יותר רפלקס מחאתי ממלאכת מחשבת. אני מבקש להזכיר:
    1. לא חסרות אלטרנטיבות אחרות, במיוחד היום. לא צריך לכוון לתדר מסוים באזור גאוגרפי ספציפי כדי לקבל מוזיקה אלטרנטיבית (עד כדי איזוטריה) וקהילת מאזינים פעילה. רשימת הלינקים העשירה פה משמאלי היא עדות ברורה מספיק.
    2. כך או אחרת, לרדיו הר הצופים אין הרבה מאזינים. אם היו לו, ניחא, אפשר היה לתרץ בכך שהוא מספק שירות שהסטודנטים מעוניינים בו. אבל הם לא. היחידים במעוניינים בו הם אנשי הרדיו עצמם והמילייה שלהם. בכנות, לא קצת צורם לקיים מועדון חברים מצומצם כל כך על חשבון אחרים?

    המסקנה שלי מכל זה היא שעל קיום האופציה האלטרנטיבית הזו אתה צריך לא להילחם, אלא פשוט לשלם. יתכבדו הסטודנטים ורכזי התחנה, וימצאו מודל חלופי למימון הפעילות. הנה הצעה ממני, חינם אין כסף: לקחת דוגמא מרשת NPR בארה"ב, כלומר "אם זה חשוב לכם, מאזינים יקרים, התכבדו נא ושלשלו מכיסכם כמה פרוטות לטובת המטרה". דוגמא נוספת למודל הזה היא וויקיפדיה, שמשרתת קצת יותר משתמשים מרדיו הר-הצופים, וגם היא מגייסת תרומות.

    בסוף זה מבחן אובייקטיבי. אם אנשים אוהבים את התחנה, היא תתקיים. אם לא, היא תיסגר, וטוב שכך.

  12. יובל | 23 בדצמבר, 2010 בשעה 11:51

    אסף,
    אובייקטיבית אתה צודק. כלכלית גם. והמחשבה עברה במוחי לא פעם. אבל בתור גיאולוג קשה לי להסכים. למה בתור גיאולוג? כי כל שנה מסיימים את הלימודים כ-10-15 סטודנטים, אם מחשיבים את בן גוריון אז אולי 30 בכל הארץ. האם השוק רווי? בכלל לא, יש המון מחקר גיאולוגי, המון סטודנטים לתארים מתקדמים והמון חברות בתחום (מסביבה עד קידוחי גז). אז שנסגור את המחלקה לגיאולוגיה? היא לא כלכלית לאוניברסיטה, לומדים בה פחות מאשר מאזינים לרדיו ובמיוחד אל מול מחשבים, ביולוגיה ופיסיקה-כימיה לנגזרותיהן אנחנו לא מגייסים כלום במענקים או בפטנטים.
    הרעיון הוא לא שיש צורך באופציה התרבותית הזו, אלא שיש צורך באופציה הזו באוניברסיטה ובירושלים. כמו אותו מגרש כדורסל ליד הבית שלי שרק כמה ילדים משחקים בו בערב.

    ובקשר לאופי המוזיקה- יש ברדיו המון מיינסטרים ואיזי ליסטנינג, האיזוטריה היא חלק לא מבוטל אבל לא בלעדי.

    אסף, האם אתה ירושלמי? האם אתה צרכן תרבות שוליים ירושלמי? אם כן, אתה אולי לא מאזין להר הצופים אבל היית באירוע שאורגן על ידו. למה? כי ידו בכל. באמת. אולי לא מורגשים במסת מאזינים אבל בהחלט באירועים בירושלים. אני אישית עזרתי להרים ערב בשם הרדיו בפאב ירושלמי. נכחו 100 איש שקנו אלכוהול ובילו. אני די בטוח שאם תשאל את בעלי הפאב, איש צעיר שלא עובר לתל אביב אלא בונה פאב הופעות איכותי ומקדם את התרבות בירושלים, הוא יגיד שהוא מרוצה מהעזרה שמגיש לו הרדיו. הוא גם מגיש לנו לא מעט עזרה כשאנחנו צריכים.

    אז נכון שהרדיו לא כלכלי, אבל גם קצבאות ילדים, הבטחת הכנסה, חינוך חינם ודמי אבטלה. אגב, כל פעולתו של המשרד להגנת הסביבה, בטווח הקצר, אינה כלכלית בעליל.

הוספת תגובה