In Case You Won't Wake Up
Morphmixtapes ינואר 13th, 2009
מישהו אמר לי פעם שתמצית הסיפור האנושי הרבה יותר פשוט מכפי שכולם חושבים ובטח יותר מדורות על דורות של פילוסופים מזוקנים שניסו להוכיח תוך ויכוחים עקרים את המשוואה האנושית, כי הרי בסופו של דבר זה נכון, זה באמת פשוט: אנחנו נולדים, עושים ריח רע ומתים. מעבר להגדרה הפשטנית הזו שמצליחה לשים סוגיות כבדות משקל בפרופורציות הנכונות, בני אדם עושים את הדרך הוותיקה מהיש אל האין תוך הכחשה מוחלטת של הדבר כל הזמן. כילד, לא הבנתי אף פעם את משמעות המילה מוות – זה מושג כל כך מופשט וזר כשהכל מסביב מרגיש חי, ואולי באמת המשמעות האמיתית של התבגרות היא היכולת לקבל את האין כחלק מהיש, את החיים והמוות כמהות אחת שלמה.
לפעמים לפני השינה אני חש צורך להפרד בשקט מהחפצים בחדר, מצלחת הברונזה המאובקת שנחה על השידה, מהמראה הקטנה המוזרה על הקיר, מהציור העירום התלוי למראשות המיטה ולירח של ארבע בבוקר שצונח אל היער מחוץ לחלון, כך שאם השמש תעלה ולא תמצא אותי שם אוכל להמשיך הלאה במקום להסיט את המבט שוב ושוב לאחור.
* * *
לא יכולתי לחלק את המיקסטייפ הזה ולחתוך לרצועות, זה פשוט הרגיש לא נכון, על כן הוא מובא כאן כקובץ אחד וכך גם אני ממליץ לצרוך אותו – בשלוק אחד ארוך ואיטי.
In Case You Won't Wake Up
כדי להוריד את הכל כקובץ mp3 אחד - גלגלו למטה!
1. Robert Wyatt – Sight of The Wind (1991)
2. Cocteau Twins – Otterley (1984)
3. Yo La Tengo – Nothing But You And Me (2003)
4. Fields of Forel – iiiiiiiiiiiii (2008)
5. Eran Badinerie – Prelude 1 (2003)
6. Gil Scott-Heron & Brian Jackson – Peace Go With You Brother (1973)
7. Yehuda Ledgley – Whirldz (Morphlexis Remix – 2005)
8. Techno Animal – Self Strangulation (1994)
9. Two Banks Of Four – Lights On A Satellite (2008)
10. Rain Tree Crow – Cries & Whispers (1991)
תגיות: Brian Jackson, Cocteau Twins, Eran Badinerie, Fields of Forel, Gil Scott-Heron, Mellow, Moods, Morphmixtapes, Mp3, Night Time, Rain Tree Crow, Robert Wyatt, Techno Animal, Two Banks Of Four, Yehuda Ledgley, Yo La Tengo
The Desperate Art Of Loneliness
Morphmixtapes נובמבר 4th, 2008
אני מתגעגע אליך בייב.
מאוד.
The Desperate Art Of Loneliness
כדי להוריד את הכל כקובץ Zip אחד - גלגלו למטה!
1. Mulatu Astatke – Gubelye (My Gubel – 197?)
2. The Royal Family And The Poor – I Love You (Restrained In A Moment – 1984)
3. The Birthday Party – Say a Spell (1983)
4. Ella Fitzgerald – I'm Getting Sentimental Over You (1960)
5. Money Mark – Sometimes You Gotta Make It Alone (1995)
6. Steely Dan – Deacon Blues (1977)
7. Kings Of Convenience – Stay Out Of Trouble (2004)
8. Henry Mancini – Dream of You (1960)
9. Gandalf – Hang On To A Dream (1968)
10. Isobel Campbell And Mark Lanegan – Keep Me In Mind Sweetheart (2008)
11. John Lee Hooker – I Can't Quit You Baby (1966)
12. Neil Young – On The Beach (1974)
13. dEUS – Nothing Really Ends (2005)
14. Dead Can Dance – Don't Fade Away (1994)
תגיות: Blues, Mellow, Moods, Morphmixtapes, Night Time, Sad
פ'אנק סינטרה מגיש: עבודת שורשים חלק א'
Special Guest Mixtape ספטמבר 29th, 2008
לכל חברי מועדון המיקסטייפים ולכל המבקרים והאורחים לרגע – שנה נהדרת לכולכם!
השנה הזדמן לי להגשים כמה חלומות פרטיים וביניהם הקמת הבלוג הזה ואני מקווה שהשנה הקרובה תהיה בסימן גדילה והתרחבות בלוגית ומוזיקלית לעבר טריטוריות זרות ולא מוכרות, אני מקווה שאתם קהל הקוראים והמאזינים תקחו חלק גדול יותר בהתהוות הבלוג הזה ותמצאו בו אי של נחמה מוזיקלית שיעמוד לרשותכם בכל עת ללא תנאי.
עוד משהו קטן – עד עתה הודעות שנשלחו אלי דרך כפתור "צור קשר" הממוקם בבאר הימני לא הגיעו אלי, אני מתנצל מראש בפני כל מי שניסה ליצור עימי קשר ולא זכה למענה, בכל מקרה הבעיה הזו תוקנה עכשיו 🙂
——————————————————————————————————–
ראש השנה מהווה הזדמנות אדירה לחנוך את פינת הבלוג החדשה – פינת האורחים, ואין כמו חברי הטוב פ'אנק סינטרה בכדי לחנוך אותה. פ'אנק סינטרה (אייל גולדמן) הוא אמן סאונד, דיג'יי, אמן פלאסטי, אספן כפייתי של תקליטים ומוזיקה, מתופף מהגהינום ולמדנו יחדיו בתיכון נהלל (עמק יזרעאל כמובן). גילינו זה את זה בשלבים מוקדמים למדי בעקבות טעם מוזיקלי דומה והומור משותף, עוד בחט"ב החלפנו קלטות בהתלהבות וכשאייל שידר ברדיו הפיראטי של בית הספר נהגתי להצטרף אליו כצופה מהצד ולפעמים כאורח והשמענו את איינשטורצנדה נוייבאוטן (נהניתי מצרחות הגרמנית שבקעו מהרמקולים בהפסקה הגדולה כשהמנהלת התרוצצה בפרצוף ירוק מזעם בין ילדים מבולבלים מהשטף הארי), ביסטי בוייז והקטעים הארוכים המוקדמים של פינק פלויד. אח"כ כשהתחלנו לנגן יחדיו – הדי-אן-איי המוזיקלי שלנו התאחד באופן שהיה מוחלט וסופי.
פ'אנק סינטרה שמח להיענות לבקשתי והחליט לערוך מיקסטייפ שהוא בעצם עבודת שורשים מוזיקלית, אותם אבני בניין של צליל ששינו את חייו והיוו תחנות דרך חשובות בעיצוב עולמו. אני מקווה שזה רק מיקסטייפ ראשון מבין רבים שהוא יחלוק איתנו – המיקרופון שלך גולדמן ידידי!
Funk Sinatra Presents: Avodat Shorashim vol.1
כדי להוריד את הכל כקובץ Zip אחד - גלגלו למטה!
1. Einstürzende Neubauten – Armenia (Live)
יום שישי, 12 בצהריים, דצמבר 1995- אני באוטובוס חזרה מבסיס טירונות אי שם בדרום. שומע באוזניות את ARMENIA בהופעה…
"האם הרי הגעש עדיין פעילים?" שואל בליקסה ברגלד, גיבור נעורי…. ואז שאגה שעד היום מפחידה ומרגשת אותי. מינימלזם ואקספרימינטים בצלילים הם דברים שתמיד יהוו חלק ביצירה שלי בזכות
איינשטרוזנדה נויבאוטן.
עוד בהמשך….
2. Beastie Boys – Funky Bossערב ראש השנה בתחילת הניינטיז – אני ואחי נוסעים ללב המפרץ.הוא קונה את הקלטת של גן חיות ואני את הקלטת ששינתה את חיי- ניתן לומר שחיי נחלקים לזמן לפני שהכרתי את הביסטי בויז ואחריו….הבחירה בשיר הספציפי הזה הייתה רנדומלית, כוון שלא יכול לבחור אף שיר באמת, ואז קלטתי- שיר קצרצר עם גרוב תופים מהפנט, סולו סקראץ', ומבנה שיל שיר פאנק רוק- התמהיל של הביסטי בויז. כמה שנים אח"כ הגשמתי חלום וראיתי אותם בהופעה בישראל (1995), והבנתי סופית שהם מתת האל לעולם הזה.
3. David Bowie – Love You Till Tuesdayסדר פסח אצל דודה שלי, סוף האייטיז.בן דוד שלי דרור שמבוגר ממני בעשר פלוס שנים, שואל אותי: "שמעתי שהתחלת לתופף?". "כן", עניתי בביישנות. "אז צריך להשמיע לך כמה דברים…". שעה אחרי – ג'נסיס וחברים יורדים מהפטיפון, ופרצוף מצחיק מביט אלי מתקליט. "אם אתה רוצה – התקליט הזה שלך". שמים את התקליט. ברייק תופים קטן, כינורות ופתאום זמר עם קול של סבא שכזה אבל נשמע ביזאר באותה מידה…
זה היה בוטלג איטלקי של הסינגלים הראשונים של בואי, וכך הצלחתי (בניגוד לרוב העולם) לגלות אותו בתחילת הדרך שלי ושלו.
את ניק קייב הכרתי ואז מישהו (טוב,זה אתה בנימין) גילה לי שהוא בכלל היה זמר בלהקה לפני זה….
מעטות מאוד הלהקות שגרמו לי לדמיין מוסיקה ברמה שהבירטדיי פארטי הצליחו.הם גם בערך היחידים שהצלחתי לנגן שירים שלה על באס- תפקידים פשוטים אבל שרק מישהו עם נשמה אמיתית יכול לנגן.
אנרכיה מוחלטת ואפלה שמבחינתי היום אני מבין שזה הכי קרוב לבלוז שהאדם הלבן הצליח להגיע אליו.
חלק גדול מהדרך ללמוד על להקות חדשות לפני אמ.טי.וי או האינטרנט הייתה לקנות מאגזינים מחו"ל.
את ההרכב הזה גיליתי בביקורות במאגזין רוק בריטי כלשהוא בעפולה (!!!!!!), יחד עם עם עוד הרכב שיגיע בהמשך.רוקאבילי וסרף הם מונחי יסוד בסגנון הנגינה שלי (בכול ג'אם נתון אני חייב לנגן קצת מזה), וההפקה של אל יורגנסון לקחה את זה למקום ממש הזוי.
שבע בערב יום שלישי 1990 – תוכנית הרוק של רשת גימל.בין סבך של להקות פוסי מטאל ושאר זבל, הקלטת (הייתי מקליט אז כל תוכנית רדיו) קולטת שתי להקות – סוניק יות' (שאולי תגיע בחלק הבא אם יהיה אחד כזה), ומיניסטרי. מיקס הזוי בין גיטרות לטכנולוגיה, סמים קשים, אלכוהול וצחוקים, ומתקפה ישירה על תאי המוח. האלבום השלם הוא מבחינתי הרף לכמה טוב אתה יכול להיות גם אם אתה ג'אנקי ורדנק שיכור.
7. KMFDM – Sucksעוד הרכב גרמני שגליתי דרך מאגזינים. פשוט תקשיבו למילים ותבינו מהי אמת בפרסום.
8. Cop Shoot Cop – It Only Hurts When I Breatheצהרי היום של חורף 1995- עברתי את האודישן הראשון ללהקה צבאית! הטלפון היה למאלני ברסון, מורה למחול אותה ליוויתי בתופים בחצי השנה האחרונה.השני להורים.ואז לחגוג…. סופר זאוס בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, דפדוף מביא אותי לדיסק הזה.שילוב של מתופף, שני בסיסטים, סאמפלרים וגיטרות וטקסט שאמר בשבילי הכול "כואב לי רק שאני נושם". שמעתי את האלבום הזה לפחות 1000 פעמים ואני עדיין חוזר אליו היום, בשביל להרגיש כמה טוב שרע.
9. Pixies – Break My Bodyוידוי – לא שמעתי בחיים באמת אף אלבום אחר של הפיקסיס. בשביל מה? כל דבר פחות מזה פשוט יאכזב אותי. שנים אחרי – אישתי מביא לאוסף אלבומים אחרים, ואני עדיין בשלי.
10. Dead Kennedys – California Über Allesמועדון ה"אמסטרדם", דיגי' קיי מנגן שיר ששמעתי בשבוע בעבר. כולנו (כל העשרה שנשארו) נכנסים לאמוק מטורף של פוגו חברים: אני יחף בתחתונים, דודי שיכור ברמות קשות, חלוצי עף באוויר ושפר רץ על הקירות.
אין אף סולן חוץ מפרדי מרקורי שיכול על ג'לו ביאפרה! שיר עם טקסט כזה הזוי שמדבר על משהו כ"כ מקומי ונקודתי , ובכל זאת מדבר 15 שנה מאוחר יותר לילדים בני 18 בצד השני של העולם –
ככה צריך לעשות את זה.
עוד שיר פאנק רוק
12. John Frusciante – Niandra Lades: Running Away into Youקיבלתי ממלאני ברסון את האלבום הזה בקלטת, משלוח ישיר מאבי בללי(היום בעלה).השיר מדבר בשביל עצמו.
13. Aphex Twin – Ventolin [Video Version]ביום שהכבלים הגיעו לבית הורי, בהיתי במקלט בה יומיים רצוף. הקטע הזה שודר בשלוש בבוקר כשהוידאו מקליט.
ראיתי אותו 20 פעם בשביל להבין שזה אמיתי – יש מוסיקה כזאת, מישהו מדמיין כמוני. הדרך מפה למכונות התופים והסאמפלר היתה מאוד קצרה.שנים אחר כך פגשתי את ריצ'ארד ברייב במדבר.אף אחד לא זיהה אותו.
דיברנו 15 דקות והרגשתי כמו במפגש עם חבר מהתיכון שלא ראיתי מאז. ביקשתי ממנו שינגן את הקטע הזה.
הוא לא…
מעולם לא ראיתי הופעה שלהם אבל ניראה שזו החוויה הכי בלתי מושגת שלי חוץ מלראות את קרפטוורק וג'ימס בראון (את שניהם יכולתי וויתרתי…). פטישי אוויר, אש, מסורים, ברזלים ואפילו גיטרה עושים את הכאוס השמימי הזה שפותח לי את הנשמה כול פעם מחדש. אין גבול לזמן שביליתי בתיכון עם ווקמן וקלטות מדמיין איך ניראית הופעה שלהם. אולי עדיף להשאיר את זה לדמיון.
15. The KLF – What Time Is Love? [LP Mix]רייב רייב רייב – קיי.אל.אפ. מכונת תופים עושה לי את זה לא פחות ממתופף אמיתי ( לפעמים אפילו יותר…)
הבסיס האנרכיסטי של ההרכב יחד הצלחה מסחרית ברמה פשוט מפגרת הוא האורים והתומים לאיך אומן אמיתי צריך להתנהל. טוב – לא חייבים לשרוף כסף באמת. כאן בגירסאת האלבום (למיטבי לכת חפשו את גירסאת האסיד) מדובר במינימיל טכנו ברמה שרק פלסטיקמן עלה עליה.
איך לא – אי.אמ.אפ. הקטע הנסתר באלבומם הראשון הקדים בכמעט שני עשורים את תופעת הרוק רייב, ובראיון למעריב לנוער הם סיפרו שהם מושפעים מה"קלאש". אז בגללם אני מעריץ של ה"קלאש" ושל מוסיקה אלקטרונית שמחה. הם הובילו בשבילי את הדרך אל הכמיקל ברדרס ובטח להרכב הבא.
17. The Prodigy – The Narcotic Suite: Claustrophobic Stingעמית הביא לי את הדיסק הזה.
נרדמתי איתו בריפיט.
אני מכיר בו כל ציקצוק.
רבקה מהתקליט אמרה שליאם גאון ברמה של באך (אחלה מחמאה מגברת בת 50 פלוס דאז!). אחרי האלבום הזה הפסקתי לשמוע גיטרות לפחות עשור….
אני מקווה שיום אחד אצליח לייצר משהו שישפיע על מישהו כמו שהמוסיקה שכאן השפיע עלי.
זה יהיה קשה מאוד.
תגיות: Funk Sinatra, Moods, Morphmixtapes, Mp3, Special Guest
Sum: Absolute
Morphmixtapes ספטמבר 23rd, 2008
יש לי חיבה כמעט פרוורטית לאולמות נוסעים של נמלי-תעופה או תחנות רכבת. ההמולה התזזיתית, רשרוש שקיות הניילון הצבעוני, קרעי שיחות או מילמולים סלולריים, חנויות חד-פעמיות לממכר טבקסוכרמיםקפהמהשתרצה או חנויות נפוחות של דיוטי פרי שהפכו למקום בילוי מועדף לנוסע שיכול להרשות לעצמו לשרוף את הזמן בכסף. אמהות נושאות ילדים שדמעות נקוות חרש במורד לחייהם, זוגות מאוהבים בטיול ראשון לחו"ל, זקנים בודדים שנושאים את העגלה אל עבר שארית חייהם בתוך אולם ענק של פלסטיק, ניאון ובטון. בכל ההמולה הזו, אני אוהב לעמוד פתאום במקום ולהתבונן בכולם. הבעות פנים, אצבעות ידיים, מבע עיניים. אני הופך לרוח רפאים של אולם הנוסעים.
באותו רגע אני מבין שסכום כל החלקים הוא מוחלט.
נ.ב. – עוד לא הצטרפתם למיקסטייפ 10 דק' של אינדינגב?
נ.נ.ב – אני מת על מיקסטייפים של 8 שירים.
Sum: Absolute
כדי להוריד את הכל כקובץ Rar אחד - גלגלו למטה!
1. Tuxedomoon – Nervous Guy (1979)
2. Einsturzende Neubauten – Epharisto (2008)
3. Cat Power – Ramblin' (Wo)man (2008)
4. The Breeders – Night Of Joy (2008)
5. Devendra Banhart – Rosa (2007)
6. Patrick Watson – Sleeping Beauty (2006)
7. Yo La Tengo – Sometimes I Don't Get You (2006)
8. Vincent Bell – Ebb Tide (196-)
תגיות: Airport Music, Moods, Morphmixtapes, Mp3, Sum: Absolute, Travelling
