Special Guest Mixtape by No Joy
Special Guest Mixtape יוני 8th, 2016
אוהב אירוחי מיקסטפים, במיוחד כשמדובר במוזיקאים אחרים המוכנים לשתף מעט מהפלייליסט המתנגן להם בראש ובגוף – כמו לבחון את מערך התזונה של שפים, יש כאן מידע העולה על סך ההשפעות והטריגרים היצירתיים. על כן שמח כל כך לארח את הרכב השוגייז דרים-פופ הקנדי No Joy במיקסטייפ מיוחד לקראת ההופעה שלהם מחר [חמישי 9.6 – 20:30] בגגרין התל-אביבי [איוונט! כרטיסים!].
המיקסטייפ הנ"ל מכיל קלאסיקות כמו Isao Tomita ו-Yellow Magic Orchestra [חלוצי האלקטרוניקה היפניים – ביניהם ראישי סקמוטו האדיר שבנוסף אף סוגר את המיקסטייפ], פייבמנט אך גם הרכבים חדשים כמו Harvey Milk או Joint Custody [קצפת סצינת האינדי הקנדית].
61:35 min | 256kbp 44khz | 113 MB
על-מנת להוריד את המיקסטייפ כקובץ מפ3 – גללו למטה!
1. Isao Tomita – Arabesque No. 1
2. Helmet – I Know
3. Myrkur – Hævnen
4. Dougie Poole – Don't You Think I'm Funny Anymore
5. Yellow Magic Orchestra – Simoon
6. Garland Jeffreys – Wild in the Streets
7. Harvey Milk – Roses
8. Pavement – All My Friends
9. Piebald – Grace Kelly With Wings
10. Joint Custody – Swinky's Quest
11. The Anniversary – Crooked Crown
12. Amps For Christ – Edward
13. Hospitals – Getting Out of Bed
14. Jerry Paper – 3D Dream (World Mix)
15. Royal Trux – ¡Yo Se!
16. Ryuichi Sakamoto – Merry Christmas Mr. Lawrencet
תגיות: Amps For Christ, Dougie Poole, Garland Jeffreys, Guest Mixtape, Harvey Milk, Helmet, Hospitals, Isao Tomita, Jerry Paper, Joint Custody, Myrkur, No Joy, No Joy Band, Pavement, Piebald, Royal Trux, Ryuichi Sakamoto, Special Guest, The Anniversary, Yellow Magic Orchestra
The Essential Danger Mouse – Mixtape by Guyha
Special Guest Mixtape פברואר 4th, 2011
ואוו, זה ממש תפס אותי בהפתעה. המיקסטייפ הזה כלומר.
כשגיאחה שלח לי אי-מייל שבישר שהתפלק לו מיקסטייפ חדש ושהאוסף נסוב סביב המפיק (העל? המממ.. העל!) דיינג'ר מאוס ושאל אם ארצה לפרסם אותו כאן בבלוג ברור שעניתי לו "כן!!!" (רק עם טיפה פחות סימני קריאה..), כי אני מת על המיקסטייפים של גיאחה וכשהוא נובר לתוך נבכי דיסקוגרפיה של אמן שהוא אוהב הוא עושה את זה בלהט של ילד וידע של מאהב לטיני (כלומר כזה שיודע היכן ממוקמת נקודת הג'י המוזיקלית). דיינג'ר מאוס הוא לחלוטין דמות מפתח בתעשיית המוזיקה העכשווית: היכולת שלו לזנק ולרפרף בין פרוייקטים מבוססי פופ ולבין פלירטוט בגבולות המאתגרים והפחות קומוניקטיביים של קשת הצבעים המוזיקלית הופכים אותו למפיק מסקרן שמעניין לעקוב אחריו.
את יתר המילים אותיר לביג פאפא של הבלוג, מיסייה חג'ג':
אני מת על דיינג'ר מאוס, ויש לכך איזה חמישים סיבות שונות, אבל כשמנסים לרכז אותן לסיבה עיקרית אחת, מגיעים תמיד לסיבה אחת: הוא Auteur. אין הרבה מפיקים מבריקים בעולם, ועוד פחות מכך יש מפיקים מבריקים שהם אמנים, כלומר שההפקה היא אמנות יצירתית עבורם ולא רק אומנות, משלח יד, מלאכה. דיימון אלברן אמר שכלי הנגינה של דיינג'ר מאוס הם האנשים שהוא עובד איתם. מארק לינקוס עליו השלום אמר שהוא ההנדריקס של הלפטופ. Paste magazine בחר בו למפיק העשור, וזה עשור שבו שמענו הפקות של דייב סיטק, מארק רונסון, דייב פרידמן, טימבלנד וקנייה ווסט.
ועדיין, דיינג'ר מאוס הוא המפיק הבולט ביותר של העשור האחרון ושל הזמן שלנו, כי הוא באמת עושה מה שדיימון אלברן טוען לגביו. במקום לנגן בכלי נגינה, הוא מנגן במוזיקאים, ודואג לנגן במוזיקאים מוכשרים מאין כמוהם: בק, סי-לו גרין, הבלאק קיז, אלברן עצמו, טוני אלן, ספארקלהורס. זה די מדהים, לקפוץ לעמוד הוויקיפדיה שלו, לראות כמה מעט אלבומים הוא הפיק מאז פרץ לתודעה עם אלבום המאש-אפ האפור שלו, וכמה השפעה השאיר אחריו.
בניגוד למפיק השני הכי אהוב עליי בעשור האחרון, דייב פרידמן, שירים של דיינג'ר מאוס אפשר לזהות תוך עשר שניות גם בלי לדעת שהוא חתום עליהם. פרידמן הוא זיקית מבריקה, שמוציא מכל אמן שהוא עובד איתו את אלבומו הטוב ביותר – אבל אין לו סאונד משלו, הוא מתאים את עצמו לסאונד של האמנים (ויש שיראו בכך מעלה גדולה יותר ממה שעושה מר מאוס). לדיינג'ר מאוס יש כמה דברים שמסגירים אותו כמעט מיד: גישה מסוימת לסאונד של תוף הסנר, מקצבי פופ סיקסטיז עם שימוש נרחב בטמבורין להדגשה, הקשות קלידים ארוכות בשירים השקטים יותר שלו (שירים 8-10 באוסף שלפניכם), ריוורבים מסוימים. הפתיחה של "Walls" של בק, למשל, לא יכולה להיות שייכת לאף אחד אחר. גם לא התופים של נארלס בארקלי.
16 השירים שלפניכם נערכו ונבחרו כפלייליסט של פייבוריטס אישיים שלי מהדיסקוגרפיה של דיינג'ר מאוס. לכן אין פה כלום מ-Demon days של הגורילאז, מ-The doom and the mask של Dangerdoom וגם לא מהאלבום האפור. אני פשוט פחות אוהב את האלבומים האלה, ואין בהם שירים שנכנסו לי למחזור הדם. גם הבחירות עצמן מבוססות בעיקר על טעם אישי, ומציינות במתכוון שירים שהסאונד של דיינג'ר מאוס מובהק בהם, ואי אפשר לטעות בו. אם גם אתם עוקבים אחריו, או לחילופין אם תהיתם עד עכשיו על מה הרעש – האוסף הזה הוא בשבילכם.
52:30 min | Variable | 81 MB
כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ זיפ אחד – גללו למטה!
ומי שרוצה להוריד את המיקסטייפ כנתח מפ3 עסיסי אחד – יכול פה
~Track List~
1. Gnarls Barkley – Crazy
טחון? כן. אבל גם אחד משירי הפופ הבודדים של העשור שיישארו איתנו גם בעוד עשור ושניים. לא וואן היט וונדר, לא להיט של קיץ אחד. שיר פופ שמההאזנה הראשונה לו ברור שהוא Timeless. הוא כאן כדי להישאר. יש בו הכל: גרוב מדבק, הגשה קולית כובשת, מבנה קליט, גישה (אטיטיוד!), ויצירתיות. לכן גם אחרי ששמענו אותו אלפיים פעם, עדיין נגביר כשהוא יגיע.
2. Beck – Modern guilt
זה לא קל להוציא מאמן מבריק כמו בק – שהוא בעצמו לפעמים יותר מפיק-אמן מאשר מוזיקאי – את האלבום הכי טוב שלו מאז Sea Change. אבל החיבור עם דיינג'ר מאוס עשה את זה. אולי כי בק שמר את השירים הכי טובים לכאן, או שהם הפכו טובים יותר תוך כדי העבודה. כך או כך, האלבום הזה הוא מפגש מעולה בין הכישורים הייחודיים של שניים מהמוזיקאים הכי מרתקים של זמננו, ואין בו שיר אחד שלא מעולה.
3. The Black Keys – Tighten up
אחרי שהפיק את Attack & Release, אלבומם הטוב ביותר, נשאר לו עוד שיר אחד בקנה לאלבום החדש שלהם, והוא אחד השירים הכי טובים באלבום.
4. Martina Topley Bird – Baby blue
לא רבים יודעים שדיינג'ר מאוס הפיק את אלבומה השני של טופלי בירד בעלת הקול האדיר, שבניינטיז הייתה הזמרת העיקרית (ובת זוגו הקטינה) של טריקי. זה השיר הכי מאוסי באלבום, וגם האהוב עליי בו.
5. The shortwave set – No social
ההרכב הבריטי עושים פופ בריטי מאוד וחכם מדי למיינסטרים. Replica sun machine שלהם הוא אלבום פופ אלטרנטיבי מצוין, שמומלץ לכל מי שאהב אי פעם פופ בריטי עם נגיעות פ'אנק ופסיכדליה. השיר הזה מכיל הוק פ'אנקי אופייני מאוד לדיינג'ר מאוס, וזה גם פשוט אחלה שיר.
6. Beck – Gamma ray
כן, יש שלושה שירים מהאלבום הזה באוסף, פשוט כי זה אלבום כל כך טוב, ודוגמה מובהקת כל כך לסאונד של המפיק הזה.
7. Danger mouse & Sparklehorse – Little Girl feat. Julian Casablancas
מארחי מורפלקסיס אוהב במיוחד את שיריו של דיוויד לינץ' בפרויקט השאפתני והמצוין Dark night of the soul, בו חברו העכבר וסוס הניצוצות, צמד ממש לא מובן מאליו. ספארקלהורס רצה להדגיש את החלקים הפופיים ביותר של היצירה שלו, והעכבר התחבר לצד האלטרנטיבי יותר שבו. שני השירים שנמצאים כאן מהפרויקט הזה הם בעיניי דוגמאות מעולות למפגש המוזיקלי ביניהם.
8. Broken Bells – The high road
לא חוכמה לבחור בסינגל, אה? אבל מה לעשות שזה השיר היחיד שנדבק לי במוח משיתוף הפעולה בין DM לג'יימס מרסר מ-The Shins. בהתחלה לא התלהבתי מהשיר או מהאלבום הזה, אבל ברבות הימים שמתי לב שאני מזמזם אותו, ושהיי, בעצם יש בשיר הזה משהו… למה אני לא מפסיק לשמוע אותו?
9. Sparklehorse – Getting wrong
הפקה מובהקת של DM באלבומו הרשמי האחרון של ספארקלהורס לפני מותו. אפרופו מפיקים אהובים, האלבום הזה הופק בחלקו על ידי מיסטר דייב פרידמן.
10. Dangermouse & Sparklehorse – Revenge feat. Wayne Coyne
כשיצא Comicopera של רוברט וייאט, תום יורק התראיין לאיזו תכנית רדיו ושאלו אותו איזה אלבום חדש הוא אהב לאחרונה. הוא המליץ בחום והתלהבות על האלבום החדש של וייאט, ואז ציין: בעצם לא שמעתי את האלבום בכלל, לא הצלחתי לעבור את השיר הראשון כי הוא כל כך יפה שכל הזמן חזרתי לשמוע אותו שוב. אני זוכר שהאלבום הזה, אז גנוז בשל בעיות עם חברת התקליטים, דלף לרשת וירד למחשב שלי, ובסקרנות ענקית לחצתי פליי ו – – – פאקקקק מה זה השיר הזה. זו הייתה התגובה שלי. בכלל לא המשכתי לשאר האלבום. שמעתי אותו שוב. ושוב. ושוב. מעולם לא אהבתי יותר את ויין קוין מהפליימינג ליפס כמו שאהבתי אותו בשיר הזה. שיר מושלם.
11. The Rapture – Pieces of the people we love
מדהים לשמוע את הסינתזה בין הסאונד המובהק של הראפצ'ר – אחת הלהקות הכי משפיעות ופחות-מוערכות של העשור – לזה של המאוס. זה כמו שייקחו את חיתוך הדיבור, המבטא והמילים של אדם אחד, ורק ישמיעו אותם מתוך גרון של אדם אחר. כמו רוב האלבום הזה, זה שיר אדיר – והיחיד שמאוס הפיק כאן.
12. The Black Keys – Psychotic girl
האלבום הכי טוב של ילדי הפלא הבלאק קיז, כאמור – והשיר הזה נבחר כי הוא הכי דיינג'ר-מאוסי באלבום. האפקט על קול הזמר, המצילות, קולות הרקע. It's all there, baby. חתימת האמן, כמו שוט מתוך תא מטען בסרט של טרנטינו או הרגע בו הקרחת של היצ'קוק מבהיקה לשבריר שנייה בסרט שלו.
13. Beck – Walls
שוב, השיר הזה פה בעיקר כי הוא פשוט הדגמה מובהקת לטאץ' הדיינג'רמאוסי. אבל הוא גם שיר מעולה. וקאט פאוור שרה קול רקע בפזמון. ומהרגע ששומעים את הלופ החוזר הזה הוא ננעץ בראש לשנים.
14. The Good, the bad and the queen – History song
אוף, איזה שיר. אוף, איזה אלבום. אוף, כמה דברים רעים יכולים לצאת ממפגש של ענקים ואיזה מזל שלדמיאן אלברן, דיינג'רמאוס, טוני אלן, סיימון טונג ופול סימונון יש מספיק שכל וניסיון כדי להוציא רק את השירים המעולים שמרכיבים את האלבום הזה. למעשה, זה אולי השיר שטביעת אצבעו של מאוס הכי פחות מורגשת בו, מכל האסופה הזו. אבל זה פשוט שיר כל כך טוב, שלא יכולתי שלא להכניס אותו.
15. Gnarls Barkley – Who's gonna save my soul
כשהשיר הזה מתחיל, העולם מתחיל לזוז בהילוך איטי לנגד עיניי.
16. Dinah Washington – Baby, did you hear? (Danger mouse remix)
שיר בונוס, אפשר לומר. הוא כאן כי התיפוף שבו מזכיר שירים של נארלס בארקלי, התכנותים מזכירים דברים שהעכבר עשה באלבום האפור, והצלילים החוזרים ברקע מזכירים את הגורילאז. וכי דיאנה וושינגטון היא ענקית בכל לבוש.
לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:
| 
| 
תגיות: Beck, Broken Bells, Danger Mouse, Dinah Washington, Gnarls Barkley, Guyha, Martina Topley Bird, Sparklehorse, Special Guest, the bad and the queen, The Black Keys, The Essential Of, The Good, The Rapture, The shortwave set, מיקסטייפ
M&N vol.1
Morphmixtapes, Special Guest Mixtape יוני 25th, 2009
14 שירים. זה נראה לכם פיס אוף קייק, אבל שתדעו שמדובר במעל חודשיים של עריכה (הרבה בגלל האופי הדחייני שלי, אני מודה) ומלאכת מחשבת מרובה. עכשיו אני יכולה לנגב את הזיעה מהמצח. למורפלקסיס אני רוצה לומר תודה – תודה על כך שבמהלך יותר מחודשיים, כמעט כל יום בשתיים בלילה הייתי שומעת נדנוד מהג'ימייל צ'אט: "מה עם שיר?" "אני רוצה שיר" יש לי שיר, מתי את מעלה את שלך?" "כלבה, שיר". באמת, סביר מאד להניח שבלי אותן הודעות היינו עכשיו עוד בשיר השלישי. תודה גם שלא דפקת לי מכות בגלל אותו שיר פתיחה בלתי אפשרי (עכשיו אני יכולה לגלות לך שמלא זמן חיפשתי לשים את השיר הזה כפתיחה למיקסטייפ כלשהו ופשוט לא מצאתי מה לשים אחריו – מואההההה) – אתה אדם טוב וסלחן, אבל כנראה לא פראייר – חשבת שתצליח להשפיל אותי בלהוציא אותי מארון Take That – הא! אז רק שתדעו שלמורפלקסיס יש חיבה עזה לגברברים משופמים מהאייטיז (טוב, נו, לא עזה, קלה, קלילה. בואו נגיד שאם הוא "נתקל פתאום" בתמונה של פרדי מרקיורי, הדחף הנקרופילי שלו פורץ)
סתם סתם, מורפלקסיס יקר, כולנו יודעים שאתה מתעב את קווין, ושאתה חובב נשים מושבע (למרות שבנות, בלי שפם זה פשוט לא ילך) – לכבוד הוא לי לחנוך איתך את המיקסטייפ המשותף הראשון שלנו וגם את הניוזלטר הראשון שלנו and let there be many more!
נועה,
נ.ב – בני הרשע פרץ לי הביתה. תראו איזה בלאגן עשה!
לא רוצים לפספס מיקסטייפים?
הירשמו ל-RSS או קבלו הודעות במייל!
כדי להוריד את הכל כקובץ zip אחד - גלגלו למטה!
1. Benny Golson – Staccato Swing מ': מה? ככה מתחילים אוסף? מה עם איזה שיר שמכיל הצהרת כוונות? אמירה בוטה לפתיחה? האמת היא שככל שהאזנתי יותר ויותר לקטע הפתיחה הזה שנועה שלחה לי, נשביתי בצניעות שלו ושימחת החיים הפשוטה שהוא מקרין והתאהבתי בו. 2. Neu! – Isi נ': הפצצתי את בני בחתיכת שיר פתיחה בעייתי. הוא עמד במשימה עם קטע קראוט נהדר! 3. Arthur & Yu – The Ghost Of Old Bull Lee מ': איזה יופי! נשמע כמו שיר ילדים יפני באנגלית! 4. Michael Kamen – Brazil נ': סנגריה, מישהו? 5. Beck – Deadweight מ': איזו בחירה מעולה – השיר הזה הופיע בפסקול של A Life Less Ordinary ומהווה בהחלט פנינה רצינית בארסנל של בק. 6. The Egg – Getting Away With It נ': וואו! מה זה? אני לא יודעת, אבל זה כלכך יפה. 7. Madlib – Peace Dolphin Dance מ': איזה קטע! אני מכיר כמה גרסאות לסטנדרט הזה אבל את הבלאגן הטעים שמדליב ערך כאן לא הכרתי. תודה בייב! 8. New Life Trio – Empty Streets נ': בוסה פסיכדלית ועקומה. כמו שאני אוהבת. 9. Wooden Shjips – For So Long מ': עוד הרכב שלא הכרתי. הם נשמעים כאילו הגיחו ממאורות האלכוהול של לונדון בסוף שנות השבעים, עם צליל מחוספס ובאס בשרני – איזה יופי של שיר! 10. Paul Anka – Black Hole נ': משעשע, לא? 🙂 אבל לא רק. אנקה הוא חתיכת זמר ג'אז וסווינג אדיר. ילד הפלא הלבנוני כבר לא ילד והוא יכול לעשות מה שבא לו, גם אם זה קאוור לסאונדגארדן. 11. Jimmie Dale – Baby Doll מ': ואוו. אני לא צפיתי את זה 🙂 12. Screaming Jay Hawkins – Shut Your Mouth When You Sneez נ': הייתי קצת בהלם מהמילים. אבל אז נזכרתי שזה סקרימינג ג'יי הוקינס. והסלייד פה הורס!!! 13. M. Ward – Sad, Sad Song מ': מ. וורד תמיד נתפס בעיניי כעוד אחד מאלה שלוקחים גיטרה/פסנתר ומרטיבים מיקרופונים בלחישות. כל כך שמחתי לגלות בזכות השיר הזה שיש לו הרבה יותר מה להציע וממש אהבתי את הסאונד של השיר! 14. Gary Wilson – Chromium Bitch נ': אני אסירת תודה לבני שהכיר לי את הבחור הפרוורטי הזה. זה נשמע קצת כמו פרינס, רק טוב (שונאת פרינס מושבעת) ופחות אייטיזי. מה שכן, לא הייתן רוצות להיתקל בו בסמטה חשוכה.
תגיות: Arthur & Yu, Beck, Benny Golson, Gary Wilson, Jimmie Dale, M. Ward, Madlib, Michael Kamen, Moods, Morphmixtapes, Neu!, New Life Trio, Noa, Noa's Mixtakes, Paul Anka, Screaming Jay Hawkins, Special Guest, Summer, The Egg, Wooden Shjips
כבר המון זמן אני מנדנד לשני קדר לערוך מיקסטייפ ולשתף אותו פה בבלוג בעוד שני הבהירה לי שהסיכויים לכך קלושים למדיי, אז למדתי לוותר על הרעיון והפסקתי לשאול. רק לפני שבוע נחתה הפצצה המוזיקלית, השחורה, המבעבעת הזו בתוך תיבת האי-מייל שלי בצורת שני לינקים תמימים להורדה.
"זה מיקסטייפ ממש אישי" היא כתבה לי.
רק לפני יומיים כשהאזנתי לו הבנתי למה התכוונה – זה מיקסטייפ שדורש לכבות את האור בחדר ולהשען לאחור בדריכות עירנית ולא בעייפות רדומה, לתת לצלילים להמתח ולהקיף את החלל, להעצים את העולם שסביב ולהרגיש לרגע את המחול האיטי והבודד שלו בחלל השחור האינסופי שמחבק את הכל.
תודה לך שין, את יתר המילים אשאיר לך.
(ומצד שמאל תוכלו להאזין לדיסק הבכורה של שני במלואו ובנוסף גם לכל אמני היס רקורדס)
* * *
"I make my way out of the store, I move purposefully back to my dorm room, tracing my footsteps along the cobblestone paths, running from the darkness. I get to the building I live in, fidget with the keys, scurry through the vestibule, hurry up a couple of flights of steps, keep putting the wrong key in the lock, finally get into the suite, finally run into bed, where I hide under the covers and pray that the black wave won't drown me. Pray that if I lie here quietly it will pass. Pray that if I just go on with life as if this feeling were normal, the black wave will throw its tidal force at someone else." (Elizabeth Wurzel / Prozac Nation)
כשהכנתי את המיקסטייפ בגירסתו הראשונה לפני כמה חודשים לידיד טוב, התגובה הראשונה שלו היתה:"וואו, לא ידעתי שאת חושבת שאני עד כדי כך מתוסבך". התגובה שלי היתה, כמובן, "it takes one to know one". ובכל זאת, זה היה חצי בצחוק. הגל השחור שלי, ממנו אני עדיין מתאוששת, הגיע רק מאוחר יותר, קצת אחרי ששלחתי את מיקסטייפ ליעדו במסגרת פרוייקט המיסטייפים של פורום מוזיקה אלטרנטיבית Ynet. מי שמכיר אותי יודע שאני צרכנית מוזיקה איטית ביותר. לוקח לי המון זמן לעכל אלבומים, ואני לועסת אותם לאט ובזהירות. מהסיבה הזו מיקסטייפים נארגים אצלי רק בעבור מישהו מיוחד, או רק כחלק מתקופה. המיקסטייפ הזה, במקום לסכם תקופה, חזה באופן מפחיד למדי את העתיד: את שמו של המיקסטייפ שאלתי משמו של השיר האהוב עלי ביותר של ארקייד פייר. הגל השחור עשוי משני תנאים פיזקליים שמתארים דיכאון: המים המערפלים –התחושה החושית המרוחקת משאר בני האדם, כמו להיות בקרקעית האוקיינוס ולשמוע את הקולות של הילדים רחוק רחוק על החוף, והשחור שמערפל את הראיה – מאחד את כל הצבעים לכדי אוטם דביק שאינו מאפשר כניסה של אינפורמציה בהירה או מחשבה נקיה מחרדות. בתוך הגל השחור מצוי גם שיר האהבה הכי יפה ביקום של קאסטנטס (לפעמים נדמה לי שההבדל בין חרדה תהומית להתאהבות עמוקה הוא סמנטי בלבד), מערבולת מדהימה של כינורות טובעים של נינה נסטסיה, והמתח העדין בין רעש לשקט שתמיד מרעיד לי את הנשמה של טימוניום. יש מקום לבלוז הקטן קטן קטן של קט פאואר שמבינה סוף סוף שאלוהים לא שם זין עליה, וההכרה שכל הנהרות זורמים אל הים שממנו אין חזרה (סקאוט ניבלט ובוני פרינס בילי בקאבר למרילין מונרו), ועוד כמה אוצרות מכושפים שאפשר למצוא רק בקרקעית הים… קחו נשימה עמוקה.
Black Wave / Bad Vibration – Mixtape by Shany Kedar
כדי להוריד את הכל כקובץ zip אחד - גלגלו למטה!
1. Black Mountain – Night Walks (3:56)
2. The Black Heart Procession – Tangled (4:13)
3. Castanets – You Are The Blood (4:09)
4. Dirty Three – Black Tide (4:35)
5. Nina Nastasia – Ocean (5:59)
6. Timonium – leave me in droves (6:29)
7. Bedhead – Crushing (3:51)
8. Emily Jane White – Wild Tigers I Have Known (4:18)
9. Cat Power – They Tell Me (2:53)
10. Bon Iver – Creature Fear (Daytrotter Session) (5:10)
11. Scout Niblett & Bonnie "Prince" Billy – River Of No Return (2:35)
תגיות: Bedhead, Black, Black Mountain, Bon Iver, Bonnie "Prince" Billy, Castanets, Cat Power, Dirty Three, Emily Jane White, Nina Nastasia, Scout Niblett, Shany Kedar, Special Guest, The Black Heart Procession, Timonium
Beautiful On VHS
Special Guest Mixtape מרץ 3rd, 2009
כל פעם ששירה שולחת לי מייל שהיא סיימה לערוך מיקסטייפ חדש אני פורץ בקריאות אושר, אני מת על האוספים שהיא עורכת ודי מתרגש בכל פעם שאני אוחז באחד. שירה יכולה לערבל יחדיו שירי פופ מתקתקים וקלילים לצד לואו-פיי ופוסט-פאנק בנון שלנטיות מעוררת יראה ומבלי שהחיבור ביניהם ירגיש מאולץ, ואם תוסיפו לזה את הטעם המוזיקלי האדיר שלה – תקבלו חתיכת מרקחת לוהטת ומעוררת תאבון שמסתתרת בקובץ mp3 תמים.
אני חושב שששירה לא מאמינה לי כשאני כותב לה עד כמה אני אוהב את האוספים שהיא עורכת.
אולי עכשיו היא תאמין?
Beautiful On VHS – A Mixtape By Shira Lev
כדי להוריד את הכל כקובץ mp3 אחד - גלגלו למטה!
1. El Guincho – Palmitos Park
2. That Ghost – I Can't Help It and I Can't Stop It
3. Crystal Stilts – The Dazzled
4. Mylo – Drop the Pressure
5. Jeremy Jay – Winter Wonder
6. Magic Wands – Black Magic
7. Pale Saints – Half-Life, Remembered
8. New Young Pony Club – The Get Go
9. Pants Yell! – '83 in '05
10. Yelle – Mal poli 11. Joy Divison – Transmission 12. Modest Mouse – Dramamine
תגיות: Crystal Stilts, Day Time, El Guincho, Jeremy Jay, Joy Divison, Magic Wands, Modest Mouse, Moods, Mp3, Mylo, New Young Pony Club, Pale Saints, Pants Yell!, Shira Lev, Special Guest, That Ghost, Yelle
I Was Dreaming of Spaceships
Special Guest Mixtape ינואר 20th, 2009
צריך לא מעט כדי שאזמין לכאן מישהו שאני לא מכיר להתארח למיקסטייפ אבל כבר כמה זמן שירה לב מפזרת ברשת מיקסטייפים כמו פירורי עוגיות וירטואליים, עם טעם אקלקטי משובח שנע בין עליצות למלנכוליה ומה שהרשים אותי במיוחד הוא העובדה שאני בכלל לא מכיר חצי מהלהקות! ארררגגג! כך שלא נותרה לי כל ברירה אלא להציע לשירה להתארח כאן ואולי אפילו לקבל פינה קבועה, שתי שניות אחרי שהצעתי לה את החברות הוירטואלית הזו היא שלחה מיקסטייפ חדש ואפילו הוסיפה לו מעט מילים, כפי שהיא הקדימה: "זה לא אומר שום דבר ספציפי על המיקסטייפ, אבל זה אומר הרבה (במעט מילים) על מהי בשבילי מוזיקה ואיך אני חווה אותה בד"כ. הנחתי את האצבעות על המקלדת וזה פשוט זרם."
* * *
דרך זכוכית המקלחת, מבעד לחלונות הגדולים, אני יכולה לראות את השמש תלויה נמוך בשמיים. אני עוצמת עיניים ומרגישה את המים הקרים מחליקים על העור החיוור שלי.
אני יוצאת החוצה לכיוון החדר שלי, עטופה במגבת ומדיפה ריח נפלא. על שולחן העץ מונחת קערת תותים; הם אדומים ומושלמים. אני לוקחת אחד ונוגסת.
בידיים רטובות עדיין, אני מדליקה את מערכת הסטריאו ונשכבת על המיטה. אני לבד בבית, וגגות השכנים נגלים אלי מבעד לתריסים, רעפים אדומים וצמחים מטפסים. הצלילים ממלאים את החדר, ואני חושבת: אני בת שמונה עשרה ומרגישה כמו בת שש. אני לא רוצה שהעולם הזה ילך לאיבוד אף פעם.
התחושה נפלאה כל כך, המוזיקה היא כמו מאהב מתבגר שמחליק תות נוסף כל הדרך לגרון, מנשה נוי (כן) בחולצה פתוחה מעט, ואני גבוה בשמיים, מתנדנדת, רצה על עננים, נעצרת, מתנשמת; אני נרדמת.
אני חולמת על טיסה לחלל וקווין שילדס עדיין שר אצלי בחדר.
I Was Dreaming of Spaceships – A Mixtape By Shira Lev
כדי להוריד את הכל כקובץ mp3 אחד - גלגלו למטה!
1. Singapore Sling – Heart of Chrome
2. April March – Sometimes When I Stretch
3. My Bloody Valentine – Slow
4. Black Moth Super Rainbow – I Think It Is Beautiful That You Are 256 Colors Too
5. Glass Candy – Rolling Down The Hills
6. Optiganally Yours – You're Something Special To Me
7. Ciccone Youth – Into The Groove(y)
8. The Bilinda Butchers – GiGi
9. Spank Rock – Backyard Betty
10. The Airfields – YR So Wonderful 11. Roy Vedas – Fragments of Life 12. Bedhead – Bedside Table
תגיות: April March, Bedhead, Black Moth Super Rainbow, Ciccone Youth, Glass Candy, Groove, Mellow, Mp3, My Bloody Valentine, Noise, Optiganally Yours, Roy Vedas, Shira Lev, Singapore Sling, Spank Rock, Special Guest, The Airfields, The Bilinda Butchers
פ'אנק סינטרה מגיש: עבודת שורשים חלק א'
Special Guest Mixtape ספטמבר 29th, 2008
לכל חברי מועדון המיקסטייפים ולכל המבקרים והאורחים לרגע – שנה נהדרת לכולכם!
השנה הזדמן לי להגשים כמה חלומות פרטיים וביניהם הקמת הבלוג הזה ואני מקווה שהשנה הקרובה תהיה בסימן גדילה והתרחבות בלוגית ומוזיקלית לעבר טריטוריות זרות ולא מוכרות, אני מקווה שאתם קהל הקוראים והמאזינים תקחו חלק גדול יותר בהתהוות הבלוג הזה ותמצאו בו אי של נחמה מוזיקלית שיעמוד לרשותכם בכל עת ללא תנאי.
עוד משהו קטן – עד עתה הודעות שנשלחו אלי דרך כפתור "צור קשר" הממוקם בבאר הימני לא הגיעו אלי, אני מתנצל מראש בפני כל מי שניסה ליצור עימי קשר ולא זכה למענה, בכל מקרה הבעיה הזו תוקנה עכשיו 🙂
——————————————————————————————————–
ראש השנה מהווה הזדמנות אדירה לחנוך את פינת הבלוג החדשה – פינת האורחים, ואין כמו חברי הטוב פ'אנק סינטרה בכדי לחנוך אותה. פ'אנק סינטרה (אייל גולדמן) הוא אמן סאונד, דיג'יי, אמן פלאסטי, אספן כפייתי של תקליטים ומוזיקה, מתופף מהגהינום ולמדנו יחדיו בתיכון נהלל (עמק יזרעאל כמובן). גילינו זה את זה בשלבים מוקדמים למדי בעקבות טעם מוזיקלי דומה והומור משותף, עוד בחט"ב החלפנו קלטות בהתלהבות וכשאייל שידר ברדיו הפיראטי של בית הספר נהגתי להצטרף אליו כצופה מהצד ולפעמים כאורח והשמענו את איינשטורצנדה נוייבאוטן (נהניתי מצרחות הגרמנית שבקעו מהרמקולים בהפסקה הגדולה כשהמנהלת התרוצצה בפרצוף ירוק מזעם בין ילדים מבולבלים מהשטף הארי), ביסטי בוייז והקטעים הארוכים המוקדמים של פינק פלויד. אח"כ כשהתחלנו לנגן יחדיו – הדי-אן-איי המוזיקלי שלנו התאחד באופן שהיה מוחלט וסופי.
פ'אנק סינטרה שמח להיענות לבקשתי והחליט לערוך מיקסטייפ שהוא בעצם עבודת שורשים מוזיקלית, אותם אבני בניין של צליל ששינו את חייו והיוו תחנות דרך חשובות בעיצוב עולמו. אני מקווה שזה רק מיקסטייפ ראשון מבין רבים שהוא יחלוק איתנו – המיקרופון שלך גולדמן ידידי!
Funk Sinatra Presents: Avodat Shorashim vol.1
כדי להוריד את הכל כקובץ Zip אחד - גלגלו למטה!
1. Einstürzende Neubauten – Armenia (Live)
יום שישי, 12 בצהריים, דצמבר 1995- אני באוטובוס חזרה מבסיס טירונות אי שם בדרום. שומע באוזניות את ARMENIA בהופעה…
"האם הרי הגעש עדיין פעילים?" שואל בליקסה ברגלד, גיבור נעורי…. ואז שאגה שעד היום מפחידה ומרגשת אותי. מינימלזם ואקספרימינטים בצלילים הם דברים שתמיד יהוו חלק ביצירה שלי בזכות
איינשטרוזנדה נויבאוטן.
עוד בהמשך….
2. Beastie Boys – Funky Bossערב ראש השנה בתחילת הניינטיז – אני ואחי נוסעים ללב המפרץ.הוא קונה את הקלטת של גן חיות ואני את הקלטת ששינתה את חיי- ניתן לומר שחיי נחלקים לזמן לפני שהכרתי את הביסטי בויז ואחריו….הבחירה בשיר הספציפי הזה הייתה רנדומלית, כוון שלא יכול לבחור אף שיר באמת, ואז קלטתי- שיר קצרצר עם גרוב תופים מהפנט, סולו סקראץ', ומבנה שיל שיר פאנק רוק- התמהיל של הביסטי בויז. כמה שנים אח"כ הגשמתי חלום וראיתי אותם בהופעה בישראל (1995), והבנתי סופית שהם מתת האל לעולם הזה.
3. David Bowie – Love You Till Tuesdayסדר פסח אצל דודה שלי, סוף האייטיז.בן דוד שלי דרור שמבוגר ממני בעשר פלוס שנים, שואל אותי: "שמעתי שהתחלת לתופף?". "כן", עניתי בביישנות. "אז צריך להשמיע לך כמה דברים…". שעה אחרי – ג'נסיס וחברים יורדים מהפטיפון, ופרצוף מצחיק מביט אלי מתקליט. "אם אתה רוצה – התקליט הזה שלך". שמים את התקליט. ברייק תופים קטן, כינורות ופתאום זמר עם קול של סבא שכזה אבל נשמע ביזאר באותה מידה…
זה היה בוטלג איטלקי של הסינגלים הראשונים של בואי, וכך הצלחתי (בניגוד לרוב העולם) לגלות אותו בתחילת הדרך שלי ושלו.
את ניק קייב הכרתי ואז מישהו (טוב,זה אתה בנימין) גילה לי שהוא בכלל היה זמר בלהקה לפני זה….
מעטות מאוד הלהקות שגרמו לי לדמיין מוסיקה ברמה שהבירטדיי פארטי הצליחו.הם גם בערך היחידים שהצלחתי לנגן שירים שלה על באס- תפקידים פשוטים אבל שרק מישהו עם נשמה אמיתית יכול לנגן.
אנרכיה מוחלטת ואפלה שמבחינתי היום אני מבין שזה הכי קרוב לבלוז שהאדם הלבן הצליח להגיע אליו.
חלק גדול מהדרך ללמוד על להקות חדשות לפני אמ.טי.וי או האינטרנט הייתה לקנות מאגזינים מחו"ל.
את ההרכב הזה גיליתי בביקורות במאגזין רוק בריטי כלשהוא בעפולה (!!!!!!), יחד עם עם עוד הרכב שיגיע בהמשך.רוקאבילי וסרף הם מונחי יסוד בסגנון הנגינה שלי (בכול ג'אם נתון אני חייב לנגן קצת מזה), וההפקה של אל יורגנסון לקחה את זה למקום ממש הזוי.
שבע בערב יום שלישי 1990 – תוכנית הרוק של רשת גימל.בין סבך של להקות פוסי מטאל ושאר זבל, הקלטת (הייתי מקליט אז כל תוכנית רדיו) קולטת שתי להקות – סוניק יות' (שאולי תגיע בחלק הבא אם יהיה אחד כזה), ומיניסטרי. מיקס הזוי בין גיטרות לטכנולוגיה, סמים קשים, אלכוהול וצחוקים, ומתקפה ישירה על תאי המוח. האלבום השלם הוא מבחינתי הרף לכמה טוב אתה יכול להיות גם אם אתה ג'אנקי ורדנק שיכור.
7. KMFDM – Sucksעוד הרכב גרמני שגליתי דרך מאגזינים. פשוט תקשיבו למילים ותבינו מהי אמת בפרסום.
8. Cop Shoot Cop – It Only Hurts When I Breatheצהרי היום של חורף 1995- עברתי את האודישן הראשון ללהקה צבאית! הטלפון היה למאלני ברסון, מורה למחול אותה ליוויתי בתופים בחצי השנה האחרונה.השני להורים.ואז לחגוג…. סופר זאוס בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, דפדוף מביא אותי לדיסק הזה.שילוב של מתופף, שני בסיסטים, סאמפלרים וגיטרות וטקסט שאמר בשבילי הכול "כואב לי רק שאני נושם". שמעתי את האלבום הזה לפחות 1000 פעמים ואני עדיין חוזר אליו היום, בשביל להרגיש כמה טוב שרע.
9. Pixies – Break My Bodyוידוי – לא שמעתי בחיים באמת אף אלבום אחר של הפיקסיס. בשביל מה? כל דבר פחות מזה פשוט יאכזב אותי. שנים אחרי – אישתי מביא לאוסף אלבומים אחרים, ואני עדיין בשלי.
10. Dead Kennedys – California Über Allesמועדון ה"אמסטרדם", דיגי' קיי מנגן שיר ששמעתי בשבוע בעבר. כולנו (כל העשרה שנשארו) נכנסים לאמוק מטורף של פוגו חברים: אני יחף בתחתונים, דודי שיכור ברמות קשות, חלוצי עף באוויר ושפר רץ על הקירות.
אין אף סולן חוץ מפרדי מרקורי שיכול על ג'לו ביאפרה! שיר עם טקסט כזה הזוי שמדבר על משהו כ"כ מקומי ונקודתי , ובכל זאת מדבר 15 שנה מאוחר יותר לילדים בני 18 בצד השני של העולם –
ככה צריך לעשות את זה.
עוד שיר פאנק רוק
12. John Frusciante – Niandra Lades: Running Away into Youקיבלתי ממלאני ברסון את האלבום הזה בקלטת, משלוח ישיר מאבי בללי(היום בעלה).השיר מדבר בשביל עצמו.
13. Aphex Twin – Ventolin [Video Version]ביום שהכבלים הגיעו לבית הורי, בהיתי במקלט בה יומיים רצוף. הקטע הזה שודר בשלוש בבוקר כשהוידאו מקליט.
ראיתי אותו 20 פעם בשביל להבין שזה אמיתי – יש מוסיקה כזאת, מישהו מדמיין כמוני. הדרך מפה למכונות התופים והסאמפלר היתה מאוד קצרה.שנים אחר כך פגשתי את ריצ'ארד ברייב במדבר.אף אחד לא זיהה אותו.
דיברנו 15 דקות והרגשתי כמו במפגש עם חבר מהתיכון שלא ראיתי מאז. ביקשתי ממנו שינגן את הקטע הזה.
הוא לא…
מעולם לא ראיתי הופעה שלהם אבל ניראה שזו החוויה הכי בלתי מושגת שלי חוץ מלראות את קרפטוורק וג'ימס בראון (את שניהם יכולתי וויתרתי…). פטישי אוויר, אש, מסורים, ברזלים ואפילו גיטרה עושים את הכאוס השמימי הזה שפותח לי את הנשמה כול פעם מחדש. אין גבול לזמן שביליתי בתיכון עם ווקמן וקלטות מדמיין איך ניראית הופעה שלהם. אולי עדיף להשאיר את זה לדמיון.
15. The KLF – What Time Is Love? [LP Mix]רייב רייב רייב – קיי.אל.אפ. מכונת תופים עושה לי את זה לא פחות ממתופף אמיתי ( לפעמים אפילו יותר…)
הבסיס האנרכיסטי של ההרכב יחד הצלחה מסחרית ברמה פשוט מפגרת הוא האורים והתומים לאיך אומן אמיתי צריך להתנהל. טוב – לא חייבים לשרוף כסף באמת. כאן בגירסאת האלבום (למיטבי לכת חפשו את גירסאת האסיד) מדובר במינימיל טכנו ברמה שרק פלסטיקמן עלה עליה.
איך לא – אי.אמ.אפ. הקטע הנסתר באלבומם הראשון הקדים בכמעט שני עשורים את תופעת הרוק רייב, ובראיון למעריב לנוער הם סיפרו שהם מושפעים מה"קלאש". אז בגללם אני מעריץ של ה"קלאש" ושל מוסיקה אלקטרונית שמחה. הם הובילו בשבילי את הדרך אל הכמיקל ברדרס ובטח להרכב הבא.
17. The Prodigy – The Narcotic Suite: Claustrophobic Stingעמית הביא לי את הדיסק הזה.
נרדמתי איתו בריפיט.
אני מכיר בו כל ציקצוק.
רבקה מהתקליט אמרה שליאם גאון ברמה של באך (אחלה מחמאה מגברת בת 50 פלוס דאז!). אחרי האלבום הזה הפסקתי לשמוע גיטרות לפחות עשור….
אני מקווה שיום אחד אצליח לייצר משהו שישפיע על מישהו כמו שהמוסיקה שכאן השפיע עלי.
זה יהיה קשה מאוד.
תגיות: Funk Sinatra, Moods, Morphmixtapes, Mp3, Special Guest
