לאחרונה הגעתי למסקנה שסובבים אותי המון אנשים שנורא אוהבים מוזיקה אבל לא מבינים את כל הג'אז הזה, כלומר מבחינתם ג'אז הוא סוג של נקודה עיוורת גם כשמדובר במכלול רחב יריעה של טעם מוזיקלי – ואני מבין אותם, שנים רבות הרגשתי כך גם. לא פעם הצורך להאחז בהוּק מוזיקלי או בתבניות מוכרות של בית-בית-פזמון-בית-פזמון המאפיינים כל כך ז'אנרים מקובלים כמו פופ ורוקנרול [גם הפּאנק שרצה לבעוט בכל היה נאמן באופן כמעט פונדמנטליסטי למבנים מוזיקליים ברורים ופשוטים] כשמולם ג'אז הוא ביטוי מוזיקלי אקזיסטנציאליסטי – על אף שהחל כמוזיקת ריקודים ובילוי [סווינג ובי בופ] הג'אז הפך לכלי אישי רב-עצמה המקדש את הביטוי של הרגע, אילתור שהביא לכדי איחוד את יכולותיו הטכניות של האמן יחד עם יכולותיו לגעת בנשגב תוך ניואנסים מעודנים של רגש, לעיתים באופן שלא עשה הנחות למאזין ומנע ממנו להיאחז במוכר, כל אותן בתבניות ידועות ומוכנות מראש. קל נורא לגלוש לכתיבה ודיבור המוקדשים לצד הטכני של הז'אנר הזה, באופן מודע אני משתדל להמנע מכך – אין דבר שמצליח לשעמם אותי כמו דיונים על מהלכים הרמוניים או ניתוחים שכלתניים של סולמות כי את הג'אז למדתי לאהוב דרך הלב, בתחילה בעקיפין [באמצעות פסקולי סרטי פילם-נואר ישנים שתמיד היוו סוג של פטיש], בהמשך בעזרת הזיווג שלו עם המוזיקה האלקטרונית [אסיד ג'אז,טריפ הופ] עד שלבסוף האסימון נפל וזה קרה בזכות האזנה הדוקת אוזניות בחנות הדיסקים המיתולוגית בירושלים, "באלאנס", בעת שהאזנתי לקטע הזה של גרנט גרין. אני לא יודע למה, אבל הדקה הראשונה הזו של I Wish You Love הצליחה להרטיט איזה נים בלב ולפתוח בפניי עולם שעד אז היה נסתר, רחוק וזר.

טהרני הג'אז למיניהם יסלדו מהאוסף שערכתי מכיוון שהוא כולו תערובות ג'אז המהול בסגנונות אחרים – מצד שני, המיקסטייפ הנ"ל איננו מיועד לטהרנים, הוא מיועד לאנשים שרוצים לטבול לרגע את הרגל במי הג'אז על מנת לבדוק עד כמה הוא מתאים להם, האם החום מוצא חן בעיניהם. התחושה. המגע. לצורך עריכת המיקסטייפ אספתי מעל לשש וחצי שעות של מוזיקה ונדרש ממני זמן רב עד שחשתי שזה הרגע לערוך ולהוציא אותו לפועל בטוויה זהירה מספיק שתתן טעימה מעניינת דיה לחומרים המייצגים את הז'אנר אך גם כאלה המרפרפים לסגנונות אחרים [פיוז'ן] כמו פ'אנק וגרוב, אלקטרוניקה, אמביינט, פסיכאדליה ואפילו מעט רוקנרול – נזהרתי מאוד שלא לערוך עוד אוסף בסגנון ג'אזנובה כזה המכיל אלקטרוניקה קלילה עטויית ג'אז ואיזי ליסטנינג [על אף שיש כאן בהחלט כמה קטעים שניתן להגדיר אותם כהאזנה קלילה].

מקווה מאוד שתהנו מהאוסף הנ"ל – במידה וכן, אתם מוזמנים להגיב כאן: כבר כעת אני שוקל אם לערוך גם את חלק ב' לאור כמות המוזיקה שאצרתי ולבסוף לא זכתה להכנס לאוסף הנוכחי, אז מילה קטנה שלכם בהחלט יכולה להשפיע 🙂

[CC: Pedro Vezini]

Morphmixtapes – Yazz! [Jazz mixtape for people who don't like Jazz]

60:45 min | 256kbp 44khz | 111 MB

על-מנת להוריד את המיקסטייפ כקובץ זיפ אחד – גללו למטה!
ומי שרוצה להוריד את המיקסטייפ כנתח מפ3 עסיסי – יכול פה


1. Collective Acoustics – Follow That Kite
2. The Frank Derrick Total Experience – No Jive
3. Annette Peacock – The Succubus
4. Pharoah Sanders – Astral Travelling
5. Gabor Szabo – Space
6. Tomasz Stanko – S.
7. Michael Brook – Aftermath
8. Auteur Jazz – Marbles
9. New Life Trio – Empty Streets
10. Two Banks Of Four – Erols Cafe
11. Sven Libaek – Danger Reef
12. Gary Wilson – Another Galaxy
13. Black Chamber – Red Dawn

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

14 שירים. זה נראה לכם פיס אוף קייק, אבל שתדעו שמדובר במעל חודשיים של עריכה (הרבה בגלל האופי הדחייני שלי, אני מודה) ומלאכת מחשבת מרובה. עכשיו אני יכולה לנגב את הזיעה מהמצח. למורפלקסיס אני רוצה לומר תודה – תודה על כך שבמהלך יותר מחודשיים, כמעט כל יום בשתיים בלילה הייתי שומעת נדנוד מהג'ימייל צ'אט: "מה עם שיר?" "אני רוצה שיר" יש לי שיר, מתי את מעלה את שלך?" "כלבה, שיר". באמת, סביר מאד להניח שבלי אותן הודעות היינו עכשיו עוד בשיר השלישי. תודה גם שלא דפקת לי מכות בגלל אותו שיר פתיחה בלתי אפשרי (עכשיו אני יכולה לגלות לך שמלא זמן חיפשתי לשים את השיר הזה כפתיחה למיקסטייפ כלשהו ופשוט לא מצאתי מה לשים אחריו – מואההההה) – אתה אדם טוב וסלחן, אבל כנראה לא פראייר – חשבת שתצליח להשפיל אותי בלהוציא אותי מארון Take That – הא! אז רק שתדעו שלמורפלקסיס יש חיבה עזה לגברברים משופמים מהאייטיז (טוב, נו, לא עזה, קלה, קלילה. בואו נגיד שאם הוא "נתקל פתאום" בתמונה של פרדי מרקיורי, הדחף הנקרופילי שלו פורץ)

סתם סתם, מורפלקסיס יקר, כולנו יודעים שאתה מתעב את קווין, ושאתה חובב נשים מושבע (למרות שבנות, בלי שפם זה פשוט לא ילך) – לכבוד הוא לי לחנוך איתך את המיקסטייפ המשותף הראשון שלנו וגם את הניוזלטר הראשון שלנו and let there be many more!

נועה,
נ.ב – בני הרשע פרץ לי הביתה. תראו איזה בלאגן עשה!

לא רוצים לפספס מיקסטייפים?
הירשמו ל-RSS או קבלו הודעות במייל!

 alt=

M&N vol.1
54:36 min | 256kbps 44khz | 100 MB
כדי להוריד את הכל כקובץ zip אחד - גלגלו למטה!

1. Benny Golson – Staccato Swing
מ': מה? ככה מתחילים אוסף? מה עם איזה שיר שמכיל הצהרת כוונות? אמירה בוטה לפתיחה?
האמת היא שככל שהאזנתי יותר ויותר לקטע הפתיחה הזה שנועה שלחה לי, נשביתי בצניעות שלו ושימחת החיים הפשוטה שהוא מקרין והתאהבתי בו.
2. Neu! – Isi
נ': הפצצתי את בני בחתיכת שיר פתיחה בעייתי. הוא עמד במשימה עם קטע קראוט נהדר!
3. Arthur & Yu – The Ghost Of Old Bull Lee
מ': איזה יופי! נשמע כמו שיר ילדים יפני באנגלית!
4. Michael Kamen – Brazil
נ': סנגריה, מישהו?
5. Beck – Deadweight
מ': איזו בחירה מעולה – השיר הזה הופיע בפסקול של A Life Less Ordinary ומהווה בהחלט פנינה רצינית בארסנל של בק.
6. The Egg – Getting Away With It
נ': וואו! מה זה? אני לא יודעת, אבל זה כלכך יפה.
7. Madlib – Peace Dolphin Dance
מ': איזה קטע! אני מכיר כמה גרסאות לסטנדרט הזה אבל את הבלאגן הטעים שמדליב ערך כאן לא הכרתי. תודה בייב!
8. New Life Trio – Empty Streets
נ': בוסה פסיכדלית ועקומה. כמו שאני אוהבת.
9. Wooden Shjips – For So Long
מ': עוד הרכב שלא הכרתי. הם נשמעים כאילו הגיחו ממאורות האלכוהול של לונדון בסוף שנות השבעים, עם צליל מחוספס ובאס בשרני – איזה יופי של שיר!
10. Paul Anka – Black Hole
נ': משעשע, לא? 🙂 אבל לא רק. אנקה הוא חתיכת זמר ג'אז וסווינג אדיר. ילד הפלא הלבנוני כבר לא ילד והוא יכול לעשות מה שבא לו, גם אם זה קאוור לסאונדגארדן.
11. Jimmie Dale – Baby Doll
מ': ואוו. אני לא צפיתי את זה 🙂
12. Screaming Jay Hawkins – Shut Your Mouth When You Sneez
נ': הייתי קצת בהלם מהמילים. אבל אז נזכרתי שזה סקרימינג ג'יי הוקינס. והסלייד פה הורס!!!
13. M. Ward – Sad, Sad Song
מ': מ. וורד תמיד נתפס בעיניי כעוד אחד מאלה שלוקחים גיטרה/פסנתר ומרטיבים מיקרופונים בלחישות. כל כך שמחתי לגלות בזכות השיר הזה שיש לו הרבה יותר מה להציע וממש אהבתי את הסאונד של השיר!
14. Gary Wilson – Chromium Bitch
נ': אני אסירת תודה לבני שהכיר לי את הבחור הפרוורטי הזה. זה נשמע קצת כמו פרינס, רק טוב (שונאת פרינס מושבעת) ופחות אייטיזי. מה שכן, לא הייתן רוצות להיתקל בו בסמטה חשוכה.

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,