לאחרונה הגעתי למסקנה שסובבים אותי המון אנשים שנורא אוהבים מוזיקה אבל לא מבינים את כל הג'אז הזה, כלומר מבחינתם ג'אז הוא סוג של נקודה עיוורת גם כשמדובר במכלול רחב יריעה של טעם מוזיקלי – ואני מבין אותם, שנים רבות הרגשתי כך גם. לא פעם הצורך להאחז בהוּק מוזיקלי או בתבניות מוכרות של בית-בית-פזמון-בית-פזמון המאפיינים כל כך ז'אנרים מקובלים כמו פופ ורוקנרול [גם הפּאנק שרצה לבעוט בכל היה נאמן באופן כמעט פונדמנטליסטי למבנים מוזיקליים ברורים ופשוטים] כשמולם ג'אז הוא ביטוי מוזיקלי אקזיסטנציאליסטי – על אף שהחל כמוזיקת ריקודים ובילוי [סווינג ובי בופ] הג'אז הפך לכלי אישי רב-עצמה המקדש את הביטוי של הרגע, אילתור שהביא לכדי איחוד את יכולותיו הטכניות של האמן יחד עם יכולותיו לגעת בנשגב תוך ניואנסים מעודנים של רגש, לעיתים באופן שלא עשה הנחות למאזין ומנע ממנו להיאחז במוכר, כל אותן בתבניות ידועות ומוכנות מראש. קל נורא לגלוש לכתיבה ודיבור המוקדשים לצד הטכני של הז'אנר הזה, באופן מודע אני משתדל להמנע מכך – אין דבר שמצליח לשעמם אותי כמו דיונים על מהלכים הרמוניים או ניתוחים שכלתניים של סולמות כי את הג'אז למדתי לאהוב דרך הלב, בתחילה בעקיפין [באמצעות פסקולי סרטי פילם-נואר ישנים שתמיד היוו סוג של פטיש], בהמשך בעזרת הזיווג שלו עם המוזיקה האלקטרונית [אסיד ג'אז,טריפ הופ] עד שלבסוף האסימון נפל וזה קרה בזכות האזנה הדוקת אוזניות בחנות הדיסקים המיתולוגית בירושלים, "באלאנס", בעת שהאזנתי לקטע הזה של גרנט גרין. אני לא יודע למה, אבל הדקה הראשונה הזו של I Wish You Love הצליחה להרטיט איזה נים בלב ולפתוח בפניי עולם שעד אז היה נסתר, רחוק וזר.

טהרני הג'אז למיניהם יסלדו מהאוסף שערכתי מכיוון שהוא כולו תערובות ג'אז המהול בסגנונות אחרים – מצד שני, המיקסטייפ הנ"ל איננו מיועד לטהרנים, הוא מיועד לאנשים שרוצים לטבול לרגע את הרגל במי הג'אז על מנת לבדוק עד כמה הוא מתאים להם, האם החום מוצא חן בעיניהם. התחושה. המגע. לצורך עריכת המיקסטייפ אספתי מעל לשש וחצי שעות של מוזיקה ונדרש ממני זמן רב עד שחשתי שזה הרגע לערוך ולהוציא אותו לפועל בטוויה זהירה מספיק שתתן טעימה מעניינת דיה לחומרים המייצגים את הז'אנר אך גם כאלה המרפרפים לסגנונות אחרים [פיוז'ן] כמו פ'אנק וגרוב, אלקטרוניקה, אמביינט, פסיכאדליה ואפילו מעט רוקנרול – נזהרתי מאוד שלא לערוך עוד אוסף בסגנון ג'אזנובה כזה המכיל אלקטרוניקה קלילה עטויית ג'אז ואיזי ליסטנינג [על אף שיש כאן בהחלט כמה קטעים שניתן להגדיר אותם כהאזנה קלילה].

מקווה מאוד שתהנו מהאוסף הנ"ל – במידה וכן, אתם מוזמנים להגיב כאן: כבר כעת אני שוקל אם לערוך גם את חלק ב' לאור כמות המוזיקה שאצרתי ולבסוף לא זכתה להכנס לאוסף הנוכחי, אז מילה קטנה שלכם בהחלט יכולה להשפיע 🙂

[CC: Pedro Vezini]

Morphmixtapes – Yazz! [Jazz mixtape for people who don't like Jazz]

60:45 min | 256kbp 44khz | 111 MB

על-מנת להוריד את המיקסטייפ כקובץ זיפ אחד – גללו למטה!
ומי שרוצה להוריד את המיקסטייפ כנתח מפ3 עסיסי – יכול פה


1. Collective Acoustics – Follow That Kite
2. The Frank Derrick Total Experience – No Jive
3. Annette Peacock – The Succubus
4. Pharoah Sanders – Astral Travelling
5. Gabor Szabo – Space
6. Tomasz Stanko – S.
7. Michael Brook – Aftermath
8. Auteur Jazz – Marbles
9. New Life Trio – Empty Streets
10. Two Banks Of Four – Erols Cafe
11. Sven Libaek – Danger Reef
12. Gary Wilson – Another Galaxy
13. Black Chamber – Red Dawn

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,



7 תגובות על ”Yazz! – Jazz mixtape for people who don't like Jazz“

  1. לירון בלכר | 26 במרץ, 2014 בשעה 0:56

    הל יא חלק ב׳!

  2. phase | 28 במרץ, 2014 בשעה 18:14

    very cool!

  3. רמי | 29 במרץ, 2014 בשעה 9:14

    תודה רבה! אשמח לחלק ב׳

  4. D! בארץ הקודש | 29 במרץ, 2014 בשעה 9:30

    עוד לפני ששמעתי אני מזדהה נורא עם מה שאתה אומר
    הטייטל ג'אז מרחיק אנשים מכלכך הרבה יצירות מופת (חלקן לעולם לא היו זוכות להכנס תחת ההגדרה הזו ע"י אותם אנשים שמסרבים להאזין לה).
    תודה
    אעשה בו שימוש נבון אני קמווה

  5. Morphlexis | 30 במרץ, 2014 בשעה 22:27

    יו, תודה לכולכם!
    נראה לי שאזנק ואערוך חלק 2, בטח שלא חסרים חומרים 🙂

  6. בועז כהן | 5 באפריל, 2014 בשעה 0:52

    תודה!

    איזה עונג. וגם היציאות (אנט פיקוק, תומאש סטאנקו). כיף של אוסף.

    תביא עוד.

    http://wp.me/pTPbZ-bPP

  7. מרקוביץ' | 11 באפריל, 2014 בשעה 0:50

    ואו, אוסף מעולה ממש.
    (בתור מישהו שלא חזק בג'אז.)
    תודה!
    אשמח ביותר לעוד חלק אחד ל-פ-ח-ו-ת 🙂

הוספת תגובה