Schwarz Neon Licht - Sampler1

יש רגע בו אדם מתנהל בחייו, עוצר, ומבין שהוא חייב לייבל.
זה די טיפשי כשחושבים על זה, כי מי בכלל צריך היום חברת תקליטים?
כל אמן מתחיל יודע שדווקא יש להמנע מחוזים עם גופים כלכליים גדולים ושבסופו של דבר, לאחר שהמוזיקה כבר מופקת ומוקלטת, כל מה שצריך הוא יח"צן טוב והפצה (במידה כמובן ומדובר במוצר פיזי שניתן להפיצו) וזהו. טוב, אולי גם מנהל אמנים/להקה ממולח שיקבע הופעות וידע לכוון את ההתנהלות. על אף שכל הדברים הללו (יח"צ, ניהול, הפצה) עולים כסף אך הם משאירים את השליטה האומנותית והכלכלית בידיים שלכם שלא לדבר על השליטה הבסיסית על זכויות היוצרים ועל הזכות לקבל תמלוגים.
מנגד, הצורך בסוג של קורת גג לכל הפרוייקטים שאני מעורב בהם והידיעה שבמצב המדיה/רדיו/עיתונות הנוכחיים בארץ אין כל כך עם מי לדבר ככל שזה נוגע למוזיקה שחורגת מהמיינסטרים (אלא אם כן יש לכם אופציה להוסיף לקומוניקט סיפור קורע לב על ילדות מפוקפקת המכילה אלמנטים של נרקוטיקה/אירוטיקה/בולימיה/לובוטמיה וכמובן תהליך של חזרה בתשובה וגאולה – תוכלו לזכות בכתבה אוהדת במקומון) לעומת האפשרויות שנפתחות בחו"ל להרכבים ויוצרים שאינם מתפשרים על החזון האומנותי שלהם, ובעצם זה העיניין: ליצור בית שייתן במה לחזון אומנותי אחר, לגישה שונה של צליל והפקה, להתחשב בשיקולים אומנותיים ולא מסחריים (או כאלה שיהיו מסחריים מבלי להתפשר על החזון האומנותי).
אבל חירות איננה מספיקה.
בסופו של דבר, הצורך לאגד פרוייקטים שונים תחת לייבל אחד נובע מהעובדה שאף אחד לא יכול לקדם את הדברים שלך כמוך – לא משנה כמה כסף תשלם לצד שלישי, אם ליח"צן/מנהל שלכם לא תהיה האהבה והתשוקה ליצירה שלכם כפי שיש לך, היוצר, הוא לעולם לא יוכל לדחוף את היצירה שלך באמת ולהדביק אחרים באותה התלהבות ואהבה. כל אמן יודע שקשה למצוא מחוייבות כזו מחוץ לעצמו או להרכב, ביחוד בעידן הנוכחי כשציניות ותחכום שטחי נחשבים בטעות לאינטילגנציה וממסמסים את הסבלנות הדרושה להתמסרות והתאהבות אמיתית במשהו שאיננו שלך – לכן בסופו של דבר האדם היחידי שיכול לקדם את היצירה הוא אתה (או חבריך להרכב השותפים לאותו חזון) – מתוך התובנות הללו נולד למעשה הלייבל Schwarz Neon Licht.
בכלל, אם יש משהו שהייתי רוצה להמליץ עליו לאומנים ויוצרים צעירים הוא להפסיק לחלום בהקיץ ולהמתין למישהו אחר שיקח אתכם תחת חסותו ויגרום לכל דבר לקרות – אין לכם מושג כמה כח יצירתי גלום בקבוצת אנשים המתאגדים ביחד לחזון יצירתי משותף: תשיגו כל כך הרבה יותר אם תקחו אחריות על היצירה שלכם ותדחפו אותה בעצמכם. זה היופי ביוצרים עצמאיים – יש לכם את החירות המלאה ליצור פתרונות יש מאין, כאלה שמעולם לא נעשו או נוסו.
לראשונה רואה אור סאמפלר של הלייבל שמכיל סוג של מפה למה שצפון בעתיד – הוא מכיל חמישה קטעים אבל כל אחד מהם נע בטריטורייה מוזיקלית שונה:
מהפולק-רוק מלא הדמיון של יהודה לדג'לי (יוצר קנדי-ישראלי שחי כעת בלוס אנג'לס והאיפי החדש שלו יראה אור בקרוב) עד לג'אז הפסקולי והמעושן של הצ'יל מרקס (כתבתי על הפרוייקט הזה כבר בעבר), מקטע ישן יחסית של שני קדר ושלי בו אנחנו מבצעים גרסת כיסוי חלומית לבילי הולידיי ועד לקטע אינסטרומנטלי חדש של We Are Ghosts שהוקלט במיאמי והאלבום המלא עתיד לצאת בתחילת שנה הבאה ולבסוף קטע חדש ואלקטרוני שלי (שרוב הצלילים מתוכו נדגמו למעשה תוך שיטוט חוגה ברשת ה-AM במכשיר רדיו ישן) מתוך איפי קצר שיצא לאור לקראת סוף השנה.
תוכלו להאזין ולהוריד באופן חינמי לחלוטין את הסמפלר מכאן:

נ.ב. – למה יש ללייבל החדש שלך שם גרמני שובר שיניים? (אתם בוודאי שואלים)
יש לכך שלוש סיבות חשובות – אחלוק עמכם רק אחת: חיפשתי שם שלא ינסה למצוא חן בעיני אף אחד.
חושב שהצלחתי.

תגיות: , , , , , , , , ,

לפני כחודשיים שני קדר ואנוכי הוצאנו לאור אלבום קאברים קטנטן בשם Comfort You אשר הוקלט במהלך סופ"ש אחד תוך 24 שעות ומוקדש לשבורי הלבב, את האיפי הנ"ל נתנו להורדה חופשית ברשת דרך עמוד הבנדקמפ שיצרנו עבור הפרוייקט ואפילו קיבלנו כמה ביקורות וסיקורים בבלוגי מוזיקה נחשבים כמו weirdomusic.com ו- Mitten Mouth Music בסופו של דבר הביקורת שהכי ריגשה אותנו הגיעה מהבלוגר הבריטי Alex Charteris שסיכם וכתב:

This is not only one of the best break-up albums I could recommend to the broken-hearted readers out there, but also one of the better collections of cover-songs I could recommend to anyone

מכיוון שחוויית הקלטת האלבום הזה היתה מופלאה עבור שנינו, חשבנו לתרגם אותו למופע צנוע שישמר את אותה האינטימיות. צירפנו את רוי רגב הנפלא (מונוטוק, אנו הרוחות) על האלקטרוניקה והסימפולים ואת דורין פרימור על נבל וגלוקנשפיל ובמוצ"ש הקרוב (7.7) נערוך הופעת טרום השקה ב-"אוגנדה" ירושלים כשאת הופעת ההשקה הרשמית נערוך ב-"לבונטין 7" כשבועיים מאוחר יותר. מכיוון שמדובר בסיבוב הופעות קטן וחד-פעמי – אני ממליץ למי שרוצה לראות אותנו לתפוס אותנו בתאריכים הנ"ל (נגיע גם לבאר-שבע ואני מקווה שגם נצליח להופיע באזור הצפון/חיפה) – ועוד משהו: הדפסנו מס' מצומצם (מאוד!) של עותקים מהאלבום הנ"ל ויהיה ניתן לרכוש אותם בהופעות בלבד!

לו"ז הופעות (יתעדכן במידת הצורך!):
✕ מוצ"ש 7.7 21:30, "אוגנדה" רח' אריסטובולוס 4, ירושלים (כניסה: 20 ש"ח).
✕ מוצ"ש 21.7 22:30, "לבונטין 7" רח' לבונטין 7, ת"א (כניסה: 40 ש"ח).
✕ שלישי 7.8 21:00, "עשן הזמן" רח' רינגלבלום 86/1, באר שבע (כניסה: 20 ש"ח) – בוטל עקב נסיבות שאינן תלויות בנו.

הנה קליפ קטן ולא רישמי לשיר הנושא של האלבום:

תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,

לפני שתמשיכו לקרוא – לחצו פליי כאן:

בחצי השנה האחרונה מעסיק אותי מאוד המרחב ותפקידו ביצירה ובצליל (לדוגמא). מעבר ליכולת של החלל ליצור מניפולציות ישירות על סאונד (כמו תהודה או עימעום), מסקרן אותי מאוד כיצד האמן ויצירתו מושפעים ממרחב – כזה שטעון וספוג בהיסטוריה וזכרון, כזה שכבר מכיל בתוכו את רפאי העבר שהיה ולא ישוב. מכיוון שדרך היצירה של קולקטיב We Are Ghosts מתבסס על ביטוי יצירתי מיידי (כתיבה והלחנה) ומכיוון שדויד פרץ סיפר לי על המערה בלוזית ושיכנע אותי שטכנית אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר של הפיכת המערה, גם אם ללילה אחד, לאולפן הקלטות צנוע על בסיס הציוד הטכני של חברי הקולקטיב בלבד (טוב, זה וגנרטור כמובן) – הצעתי את הסשן לחברי הרוחות ושמחתי כשהם הביעו התלהבות אמיתית לרעיון.

אני זוכר היטב את הנסיעה הזו דרומה ביום חמישי אחד לפני חודש (18.8).
ברדיו היה אותו זמזום תמידי המאפיין ידיעות על פיגוע רודף פיגוע בעוד כבישי הדרום נחסמים אט אט בהוראת הצבא ומניין הנטבחים עולה ועולה עם כל עדכון. "יופי", אמרתי לעצמי "ממש יום נפלא לנסוע דרומה ולבלות לילה במערה". מצד שני, כשאתה מרגיש שהעולם בוער סביב, כשהכל קורס לאבדון ואתה לא רוצה לקחת בזה שום חלק – הדבר ההגיוני היחידי הוא לרדת אל מתחת לבטן האדמה, למרכז השקט של עין הסערה ולהתמסר לאומנות, ליצירה של דבר מה חדש.

בזמן שחיכיתי בפתח המערה עד שכולם יתאספו ראיתי באופק המנוקד כוכבים פס של אור והתפוצצות שמימית כך שאני מניח שמלבד הליריות והקסם של הרגע – כיפת הברזל היתה פעילה למדי אותו לילה. אט אט חברי הקולקטיב החלו להגיע והדבר הראשון שעשינו הוא לפזר נרות לכל אורך דרך הגישה והמסלול המוביל אל החלל המרכזי של סבך המערות, אותו חלל שעמד לעבור טרנספורמציה לאולפן הקלטות קדום. כל מי שנכנס למערה לראשונה לא יכל לעמוד בפיתוי מלשיר או למחוא כף, התהודה המדהימה של החלל מקיפה אותך באופן כל כך מוחלט עד שכל צליל קטן, מחיאת כף או שירה מהדהדים בחללים סביב באופן כל כך מבלבל עד שלעיתים היה קשה לדעת מהיכן מגיע מקור הצליל. לאחר שמיקמנו את הגנרטור במרחק מקסימלי (אך עדיין ניתן לשמוע היטב את ההימהום שלו בחלק מן הקטעים השקטים) ובדקנו את תנאי המערה החלטנו על האופציות האידאליות למיקום הכלים וציוד ההקלטה: ליצור חצי מעגל ולפזר באופן מושכל את הכלים ביחס לחללים המהדהדים שסביב (מכיוון שסביב המערה המרכזית מפוזרות מערות נוספות בעלות הידהוד שונה – היה צריך לסדר את הכלים ע"פ עוצמת הצליל שלהם).
הנה שירטוט שמדגים את סידור הכלים במערה (לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת):

גם כאן מכשיר ה-ZOOM התגלה ככלי מועיל במיוחד: מכיוון שיכולתי למקם אותו בכל מקום בחלל, מיקמתי אותו רחוק יחסית כשהוא פונה למערה מהדהדת נפרדת מהחלל המרכזי על מנת ללכוד את ההד בלבד, ההחלטה הזו בדיעבד עזרה לי מאוד במהלך המיקסים. (הערת אגב: יותר ויותר במהלך ההפקות המוזיקליות בהן אני מעורב – ישנו שימוש גדול ב-ZOOM. החירות שהמכשיר הזה נותן ב"לכידת" צלילים אמיתיים ותמונה אקוסטית מדוייקת יחסית של המרחב הופכת אותו לאחת מהרכישות הכי מוצלחות שלי אי פעם. אם זה כדי להקליט קולות רקע בחלל מהדהד אמיתי או כלי הקשה שלא ניתן להביא לאולפן כמו דלת מקלט או בלוני גז – אני לא מוגבל יותר לגבולות האולפן וכמוזיקאי ואמן זה פתח לי שער לחיפוש צלילים אמיתיים ולא להסתפק בתחליפים דיגיטליים אולפניים זולים. הדרך בה ההידהוד של הריוורב נמסך על צליל שירה או כלי הקשה במערה אמיתית נשמע כל כך הרבה יותר אורגני ומדוייק מכל תחליף דיגיטלי שנתקלתי בו).

יש משהו בחוויה של יצירת מוזיקה בחלל מהדהד שגורם לה להיות מופשטת, מינימאליסטית. אולי זה בגלל שקשה נורא להאזין לעומס של צלילים רווים בהד, אולי זה בגלל שלא היה לנו באס אמיתי בסשן (לאורך כל ההקלטות לא מופיע אף כלי מלודי שנתן את פעימות הבאס) דבר שגרם לנו מראש להתרחק מהתבניות המוכרות שמאפיינות רוקנרול וסגנונות מוזיקליים הקרובים לצד הפופולארי בסקאלה המוזיקלית. בנוסף, עקב אילוצי חשמל גיאוגרפיה ואקוסטיקה, החלטנו מראש שהסשן הזה יתבסס על כלים אקוסטיים בלבד (בפועל דויד שלף את האייפון שלו ושיחק עם תוכנת התראמין בטרק Middle Eastern Aliens – אבל זו הפעם היחידה) – דבר שדרש מאיתנו דמיון ועירנות ככל שזה נוגע לדרכים השונות בהם עשינו שימוש בצלילים, הן אם מדובר בכלים חיצוניים או שימוש בקול וגוף (מחיאות כפיים, טפיחות, רקיעות).

אני נתקל בקושי כשאני מנסה להזכר ולתאר את מהלך ההקלטות עצמן. לרוב זמן ההקלטות של WAG מזכיר מאוד חוויה של חלום: אינטנסיבי, רגשי מאוד לפרקים וכזה שנצרב כחוויה מופשטת הגדולה הרבה יותר מסכום חלקיה. הפיתוי התמידי להתרחק מהמקרופונים במהלך ההקלטה ולשוטט בחלל המהדהד ולשיר או לנגן (מאוחר יותר, בשלב המיקסים, תלשתי לעצמי המון שערות מהידיים מרוב תסכול כשעברתי על הערוצים. עד עכשיו ידי השמאלית חלקה כמו עכוז של תינוק), לשוטט כמו רוחות רפאים בחלל הענק כשהמערה עצמה הופכת לכלי נוסף, לחבר חדש בהרכב. אגב, לסשן הזה הצטרף אלינו אמיר ניר (שאפילו התארח כאן בבלוג) וגם התארחו באופן חד-פעמי אלעד בן-הרוש וטל אורן הנהדרים.

המיקס להקלטות הסשן הזה הוא ככל הנראה המורכב והקשה ביותר שעשיתי: מעבר לעובדה שהוקלטו כאן כלים אקוסטיים בלבד בעוצמות שונות באופן קיצוני, רמת הזליגה בין מיקרופון למיקרופון היא מטורפת, כלומר, מיקרופון שהקליט כלי מסויים גם לכד את שלושת הכלים שניגנו לידו + ההד של המערה. הדבר הבסיסי שהנחה אותי בשלב המיקס הוא החשיבות של תחושת החלל, רציתי מאוד שהמאזינים יוכלו להיות שם איתנו באותה מערה, לחלוק איתנו את המרחב הצלילים שהקיף אותנו כשניגנו וכאן כמובן הערוץ שהוקלט ע"י מכשיר ה-ZOOM עזר מאוד. השתדלתי להמעיט ככל האפשר בתוספות אפקטים מלאכותיות – למעשה, התוספות היחידות התמצו בדיליי קל על ערוצי השירה, הסיטאר והמלודיקה (רק בטרק Television Is Not Your Friend הרשיתי לעצמי למסך את הקול של שני קדר באפקט כבד), את כל היתר עשתה כבר המערה. אני ממליץ לכם מאוד להאזין לאלבום הזה באוזניות טובות.
עם ההוצאה לאור של הריליס הזה (החמישי במספר!) אנחנו משיקים את האתר הרישמי של WAG שמשמש למעשה כסוג של ארכיון שירכז את המוזיקה, הוידאו והתמונות שלנו + מידע על הקולקטיב ועל האומנים שלוקחים בו חלק, אם זה לא מספיק אנחנו גם מוכרים חולצות חדשות אותן ניתן להזמין כרגע רק דרך האתר כשעל העיצוב המיוחד המודפס עליהן אחראים שני קדר וגיא ביבי המוכשרים.

~קרדיטים~
שני קדר – אוטוהארפ, גיטרה אקוסטית, שירה, פעמונים, גלוקנשפיל, כלי הקשה, תופים וברווז צעצוע.
דויד פרץ – גיטרת דוברו, כלי הקשה, קולות ואייפון.
אורי דרור – גירה אקוסטית 12 מיתרים, קולות, מרימבה, מלודיקה, אקורדיון-סאבוטאז', חלילים וצ'ראנגו.
דני רווה – תופים, מלודיקה, קולות, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, גלוקנשפיל וגפרורים.
טל אורן – קולות וכלי הקשה.
אלעד בן-הרוש – גיטרה אקוסטית, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, מנדולינה, קולות וכלי הקשה.
אמיר ניר – סיטאר, מלודיקה, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, כלי הקשה וקולות.
נועה מגר – קולות, גלוקנשפיל, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית ומצלמת הקנון 5D MKII שלה 🙂
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים וקולות.
מורפלקסיס – קולות, כוסות קריסטל, תופים, גיטרה אקוסטית, קערות טיבטיות וכלי הקשה.

טכנאי סאונד – דויד פרץ
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס
האלבום הוקלט במהלך לילה אחד במערה בלוזית (דרומית לבית שמש) ב-18.8.2011
אתם מוזמנים להאזין או להוריד (האלבום הוא חינמי – הקישו את הספרה 0 בחלל המחיר) או לתרום לנו כראות עיניכם! (כל תרומה תושקע מייד בסשן ההקלטות הבא שלנו!)

עוד חומרי קריאה הנוגעים לסשן הזה:
פוסט נהדר בבלוג של יובל אראל + ראיון עם דויד פרץ
❀  פוסט של אמיר ניר וקצת על חוויותיו מאותו לילה
❀  פוסט באתר המוזיקה הנהדר מחו"ל The Sirens Sound
❀  קול הקמפוס הנהדרים מפרגנים!

ביום שני הקרוב (26.9 – 20:00) יתארחו חברי קולקטיב הרוחות בתוכנית של ברק חיימוביץ', "המגדלור" ברדיו הבינתחומי בהרצליה (106.2 באיזור המרכז, סטרימינג אינטרנטי לכל שאר העולם!)

❀ אם אהבתם ונהניתם מהמוזיקה – אנא, הפיצו אותה הלאה!

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

שמחתי מאוד כשלפני שבוע וקצת סער גמזו (העורך הראשי של תחנת הרדיו "קול הקמפוס" ובחור נהדר באופן כללי) שאל אם אוכל לערוך יחד עם גיאחה 7 שעות של מוזיקה ישראלית לכבוד יום העצמאות וכחלק מהשבוע הנוכחי שיוקדש כולו ליצירה ישראלית (וממשיך עדיין!). כמובן שזינקתי על הצעה: אני חושב שיש כרגע פריחה חסרת תקדים של הרכבים ואמנים מעניינים במוזיקה העצמאית הישראלית (למעשה רוב המוזיקה הישראלית הפכה בעל כורחה לעצמאית) ואם פעם הייתי צריך להוציא קיטור זעוף על כך שאמנים בוחרים שוב ושוב בדרכים המוכרות והחמימות מבלי לקחת סיכונים אומנותיים אמיתיים – אני מרגיש ש-3 שנים אחרי שכתבתי את הפוסט ההוא הדברים השתנו באופן מהותי: מהאוונגארד היפהפה של קטב מרירי ועד האנכרוניזם המופרע של China Moondogs וצ'ארלי מגירה, מהאלקטרוניקה האינטיליגנטית ורבת ההמצאה של חבורת Raw Tapes ומארקי פ'אנק עד לאקוסטיקה המדממת של רות דולורס וייס, מסך ערפל הריוורב של Bela Tar, טל אורן, נועה בביוף, דנסקי,Red cotton ועד לעליצות של להקת הפשרות וקוביאשי פורצלן.
עוד דבר שהדליק אותי בעריכה הזו היא ההזדמנות לשבץ חדש מול ישן, כלומר לשזור בין שירים ישראלים קלאסיים וישנים לצד אומנים ושירים עכשוויים ואולי כך ליצור את הגשר המתבקש בין ה-"אז" ל-"עכשיו", מי יודע, יתכן שהמוזיקה העצמאית של היום היא הקלסיקה של מחר?
חשוב לי לציין שישנם עוד המון אומנים והרכבים נהדרים שמפאת קוצר הזמן לא הספקתי להכניס לעריכה – אני מתנצל מראש. בהמשך אעלה את התוכניות שגיאחה האדיר ערך ואני מקווה שהוא גם יכתוב קצת על המוזיקה והאמנים מנקודת מבטו.
המון המון תודה לסער גמזו, ליאור רחמני ובכלל לרדיו קול הקמפוס שעושים עבודת קודש!

בקשה קטנה מהגולשים – אם אהבתם את אחד האומנים או ההרכבים ששמעתם כאן, אנא תמכו בהם ורכשו את המוזיקה שלהם או קפצו לאחת ההופעות שלהם. אין לכם מושג עד כמה כל מחווה קטנה שכזו משמעותית 🙂

שעה ראשונה:

The Israeli Hour [part 1] – Israeli Mix by Morphlexis

60:47 min | 256kbp 44khz | 111 MB
כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ מפ3 אחד – גללו למטה!

1. שלמה ארצי – יופיה אינו ידוע
2. Her highness – This feeling
3. Yehuda Ledgley – Whirldz (Morphlexis Remix)
4. יורם ארבל – את אשר אמרת
5. יענקלה רוטבליט – הצלם
6. ריר – עשר בלילה
7. Saccadic eye motion – Gauloises
8. Guadaloop – 279 Feat. Nomok and Rejoicer
9. Are with us – הנח לי ללכת
10. קוביאשי פורצלן – לופ
11. ג'ו עמר – שיר השיכור
12. זוהר ארגוב – את לי לילה
13. אורסולה שוורץ – בדיחה
14. אריק רודיך – אחרית
 

 

שעה שנייה:

The Israeli Hour [part 2] – Israeli Mix by Morphlexis

60:27 min | 256kbp 44khz | 111 MB
כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ מפ3 אחד – גללו למטה!


1. גוטל בוטל – הן תמיד עוזבות בסתיו
2. טנגו – אל תעזבי את תל-אביב
3. דנסקי – תות לבן/תות שחור
4. DJ Outbreak – Da Squiz
5. Mordy Laye the Group Modular – Electric Paint
6. עליזה גבאי – ממגדל שלום
7. טליה אליאב – פשוט
8. NX2 Space Patrol – Rolling
9. Bela Tar – This Corner
10. יהוא ירון – שיר בונוס
11. אריאל גל – התופת
12. השמנים והרזים – יה יה מה יהיה
13. Shany Kedar – Naked (Live-2006)
14. ארבע-עשרה אוקטבות – בלוז שקט מהדרך
15. טל אורן – כל דקה
16. ליאור ייני – בואי לאילת
 

שעה שלישית:

The Israeli Hour [part 3] – Israeli Mix by Morphlexis

60:51 min | 256kbp 44khz | 111 MB
כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ מפ3 אחד – גללו למטה!

1. צ'ארלי מגירה – מלי-בו
2. תמי אדלר והבמה החשמלית – איזה בוקר נפלא
3. Ridiculouxx – Black Key Tip
4. Vlad Shusterman – Bury Your Room
5. הקליק – לא צריך שתדליקו לי נר
6. קטב מרירי – מושלכים
7. אביתר בנאי – קח סכין (סקיצה)
8. בלובנד – ערים וזכרון 2
9. Red cotton – I hate to be alive
10. אושיק לוי – ניגון עתיק
11. Itamar Zeigler – Nani's song
12. נדב אזולאי – מקום לשבת
13. שלום חנוך – לא יכול לישון עכשיו

שעה רביעית:

The Israeli Hour [part 4] – Israeli Mix by Morphlexis

62:02 min | 256kbp 44khz | 114 MB
כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ מפ3 אחד – גללו למטה!

1. אורי דרור – רסיסי לילה
2. Crazy Bone – Fade Away
3. אורי אבני – גליל
4. Two Hundred Bars – Get Me Down
5. Jay Walk Snail – Holly Scott And The Aerial
6. China Moondogs – Sunday Girl
7. ששי קשת – שם ישנה גבעה רמה
8. Side Brain – I never seen you so happy
9. הפשרות – קם העבד בצילה
10. The Churchill's – So Alone Today
11. Ruth Dolores Weiss – Blues (Live@Music House – 2005)
12. חם ומחמם – מבשרת
13. ארז הלוי – הדייגים
14. Ronan – 1, 2, 3
15. Noa Babayof – Manic Depression (Hendrix Cover)
16. אריק איינשטיין – היה היה

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כשכתבתי כאן על הסשן השני של פרוייקט הרפאים, הזכרתי את העובדה שבדיעבד כולנו, כל המשתתפים בסשן, כמעט ולא זכרנו מה בכלל קרה שם באולפן. למזלנו לא רק שהכל הוקלט אלא גם במקרה היתה איתנו מצלמה וגיאחה השכיל להרים אותה ולצלם כשצריך. רק לפני כמה ימים נזכרתי בחומרים המצולמים הללו וכשהורדתי את חומרי הגלם למחשב העריכה ועברתי עליהם – נשמטה לי הלסת לנוכח תיעוד רציף של שניים וחצי שירים וכיצד הם הוקלטו באולפן "העוגן". מיותר לציין שהתיעוד הזה נדיר ומצליח ללכוד במעט את מה שהתחולל שם באולפן (הכל כמובן מאולתר):

קרדיטים ל-Can't Take Another Look At You
Saccadic Eye Motion – תופים
נועה מגר – קולות
גיא ביבי – כלי הקשה
דני רווה – כלי הקשה
מתן נוייפלד – פנדר רודס
מורפלקסיס – גיטרה חשמלית
אורי דרור – באס
שני קדר – שירה, פסנתר
אודי רז – פסנתר צעצוע וקולות

גיאחה – צילום
טכנאי אולפן – שלומי גווילי

הוקלט וצולם ב-1.5.2010
עוד לא הורדתם את האלבום? כדאי! זה בחינם!!
(ואם אהבתם, נשמח אם תפיצו אותו הלאה..)

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , , , , , ,

כבר המון זמן אני מנדנד לשני קדר לערוך מיקסטייפ ולשתף אותו פה בבלוג בעוד שני הבהירה לי שהסיכויים לכך קלושים למדיי, אז למדתי לוותר על הרעיון והפסקתי לשאול. רק לפני שבוע נחתה הפצצה המוזיקלית, השחורה, המבעבעת הזו בתוך תיבת האי-מייל שלי בצורת שני לינקים תמימים להורדה.
"זה מיקסטייפ ממש אישי" היא כתבה לי.
רק לפני יומיים כשהאזנתי לו הבנתי למה התכוונה – זה מיקסטייפ שדורש לכבות את האור בחדר ולהשען לאחור בדריכות עירנית ולא בעייפות רדומה, לתת לצלילים להמתח ולהקיף את החלל, להעצים את העולם שסביב ולהרגיש לרגע את המחול האיטי והבודד שלו בחלל השחור האינסופי שמחבק את הכל.
תודה לך שין, את יתר המילים אשאיר לך.
(ומצד שמאל תוכלו להאזין לדיסק הבכורה של שני במלואו ובנוסף גם לכל אמני היס רקורדס)

* * *

"I make my way out of the store, I move purposefully back to my dorm room, tracing my footsteps along the cobblestone paths, running from the darkness. I get to the building I live in, fidget with the keys, scurry through the vestibule, hurry up a couple of flights of steps, keep putting the wrong key in the lock, finally get into the suite, finally run into bed, where I hide under the covers and pray that the black wave won't drown me. Pray that if I lie here quietly it will pass. Pray that if I just go on with life as if this feeling were normal, the black wave will throw its tidal force at someone else." (Elizabeth Wurzel / Prozac Nation)

כשהכנתי את המיקסטייפ בגירסתו הראשונה לפני כמה חודשים לידיד טוב, התגובה הראשונה שלו היתה:"וואו, לא ידעתי שאת חושבת שאני עד כדי כך מתוסבך". התגובה שלי היתה, כמובן, "it takes one to know one". ובכל זאת, זה היה חצי בצחוק. הגל השחור שלי, ממנו אני עדיין מתאוששת, הגיע רק מאוחר יותר, קצת אחרי ששלחתי את מיקסטייפ ליעדו במסגרת פרוייקט המיסטייפים של פורום מוזיקה אלטרנטיבית Ynet. מי שמכיר אותי יודע שאני צרכנית מוזיקה איטית ביותר. לוקח לי המון זמן לעכל אלבומים, ואני לועסת אותם לאט ובזהירות. מהסיבה הזו מיקסטייפים נארגים אצלי רק בעבור מישהו מיוחד, או רק כחלק מתקופה. המיקסטייפ הזה, במקום לסכם תקופה, חזה באופן מפחיד למדי את העתיד: את שמו של המיקסטייפ שאלתי משמו של השיר האהוב עלי ביותר של ארקייד פייר. הגל השחור עשוי משני תנאים פיזקליים שמתארים דיכאון: המים המערפלים –התחושה החושית המרוחקת משאר בני האדם, כמו להיות בקרקעית האוקיינוס ולשמוע את הקולות של הילדים רחוק רחוק על החוף, והשחור שמערפל את הראיה – מאחד את כל הצבעים לכדי אוטם דביק שאינו מאפשר כניסה של אינפורמציה בהירה או מחשבה נקיה מחרדות. בתוך הגל השחור מצוי גם שיר האהבה הכי יפה ביקום של קאסטנטס (לפעמים נדמה לי שההבדל בין חרדה תהומית להתאהבות עמוקה הוא סמנטי בלבד), מערבולת מדהימה של כינורות טובעים של נינה נסטסיה, והמתח העדין בין רעש לשקט שתמיד מרעיד לי את הנשמה של טימוניום. יש מקום לבלוז הקטן קטן קטן של קט פאואר שמבינה סוף סוף שאלוהים לא שם זין עליה, וההכרה שכל הנהרות זורמים אל הים שממנו אין חזרה (סקאוט ניבלט ובוני פרינס בילי בקאבר למרילין מונרו), ועוד כמה אוצרות מכושפים שאפשר למצוא רק בקרקעית הים… קחו נשימה עמוקה.

Black Wave / Bad Vibration – Mixtape by Shany Kedar

tracklistpoem

Black Wave / Bad Vibration – Mixtape by Shany Kedar
48:08 min | 256kbps 44khz | 89 MB
כדי להוריד את הכל כקובץ zip אחד - גלגלו למטה!

1. Black Mountain – Night Walks (3:56)
2. The Black Heart Procession – Tangled (4:13)
3. Castanets – You Are The Blood (4:09)
4. Dirty Three – Black Tide (4:35)
5. Nina Nastasia – Ocean (5:59)
6. Timonium – leave me in droves (6:29)
7. Bedhead – Crushing (3:51)
8. Emily Jane White – Wild Tigers I Have Known (4:18)
9. Cat Power – They Tell Me (2:53)
10. Bon Iver – Creature Fear (Daytrotter Session) (5:10)
11. Scout Niblett & Bonnie "Prince" Billy – River Of No Return (2:35)

תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,