כבר זמן רב אני זומם להוציא לאור את המיני-אלבום הזה: התווית Borrowed Songs מתנוססת כבר שנים על תיקייה חבויה הממתינה ליום המיוחל בו היא תראה אור כשלאורך השנים היא תופחת וגדלה. הנה כאן שיר מהפרוייקט הזה והנה שיר לפרוייקט שנגנז ההוא, רימיקס שאיש לא רצה ועוד הקלטה בחדר חזרות לפני מופע מחווה עד שפתאום נוצר פסיפס של פרשנויות לשירים שלא אני כתבתי אבל קיבלתי לגיטימציה ודרבון מאנשים אחרים לגעת ולעשות בהם כבשלי. השנה, רגע לפני צלילה לפרוייקטים חדשים ולתוככי אולפן ההקלטות חשתי שכעת זה הזמן לשחרר את הציפורים המוזיקליות הללו – אין לי עוד צורך בהן והן כמהות לצאת לחופשי:

Optimistic – הקאבר הזה לרדיוהד היה אמור לראות אור בפרוייקט מחווה 10 שנים לאלבום KID A שגיאחה החל להפיק ונגנז לבסוף מטעמים שונים (אני באמת חושב שאני צריך להודות לגיא על כל הפעמים בהם דחף אותי לצלול קפיצת באנג'י ללב השירים הללו שלא אני כתבתי). הרשיתי לעצמי להשתולל עם השיר הזה ולהעניק לו פרשנות… הממ.. ובכן, קצת אחרת.
הי כך לא נפרדים – מתוך פרוייקט "שיר זר" של האתר "השרת העיוור" ז"ל, פרוייקט שהגיח לעולם כחגיגות 70 שנה להולדת לאונרד כהן ולבסוף נגנז עקב לחץ חברת התקליטים שהחזיקה בזכויות השירים ולבסוף האלבום הופץ במחתרת. דני אודס מנגן כאן על גיטרה אקוסטית ואורן פריהר אחראי לתרגום הנפלא.
Candidate – תודה ענקית לעינב שיף שהרים את פרוייקט המחווה הזה בוואלה! תרבות לרגל 30 שנה למותו של איאן קרטיס והכניס אותי, אורי דרור (באס) וגיא ביבי (תופים) לאולפן "גל קול" ברמת-גן על מנת לתעד את הפרשנות שלנו לג'וי דיוויז'ן.
חלומות (מורפלקסיס רימיקס) – על הרימיקס הנ"ל כתבתי בהרחבה כבר כאן.
ברכות ליום האהבה – גדלתי על ברכי טום וויטס. כבר בגיל 13 שחקתי קסטות עליהן הוקלטו אלבומיו (מתקליטים חורקים וזייפניים במיוחד) Swordfishtrombone ו-Blue Valentine, על כן זה היה אך טבעי עבורי לגעת בשיר הנושא של האלבום האחרון מתוך נקודת מבט אישית שכן השיר הזה ליווה אותי במהלך קילומטראז' אמיתי של שנים וחוויות. שוב תודה ענקית לגיא חג'ג' על ההזדמנות ובכלל על פרוייקט קאברים הנפלא הזה שהפיק.
Milano & Nadia (Morphlexis Remix) – תובל פטר הוא מוזיקאי מחונן ואקורדיוניסט מבריק שברפרטואר שלו תוכלו למצוא את חבורת התרנגולים המקורית ואינספור ההפקות בהן צליל האקורדיון שלו כיכב, לאורך ולרוחב היסטוריית הפופ העברי. היכרותי האישית עימו היתה ב-2005 כשעזרתי להפיק ולהוציא לאור בלייבל הירושלמי הקטנטן שלי ושל חברי יעד ון-לייבן בחנות הדיסקים "בית המוזיקה" הוצאה מחודשת של אלבום המחווה המופלא שהקליט לנינו רוטה (כותב הפסקולים העיקרי של פדריקו פליני). הרשיתי לעצמי להשתעשע מעט בכמה דגימות מתוך אחד הקטעים באלבום ומהם אט אט נשזר הרימיקס הנ"ל.
Dark Night Of The Soul – בתחילת 2010 נפטר מארק לינקוס, הלא הוא Sparklehorse, זמן קצר לאחר שראה אור אלבומו יחד עם דיינג'ר מאוס בשיתוף פעולה עם אומנים אחרים. בתחילת 2011 יזם והפיק אורי דרור מופע מחווה בתאטרון תמונע לזכרו עם מיטב האומנים האלטרנטיביים והעצמאיים בארץ ולשמחתי זכיתי לקחת חלק במופע הזה. מהרגע הראשון היה לי ברור שאני עומד לבצע את השיר Dark Night Of The Soul שבמקור הושר ע"י דיויד לינץ', משהו בקצב הבלוזי האפל של השיר סחף אותי לחלוטין. הגרסה שמופיעה כאן לקוחה מתוך הקלטה של חזרה ב-"ריבר סטודיו" ז"ל. אורי דרור מנגן באס, גיא ביבי תופים ואני על הגיטרות, השירה והקלידים (אותם הוספתי מאוחר יותר).

האלבום ניתן להורדה חופשית (או במידה ותרצו לתרום – בשיטת שלם-כפי-יכולתך) – המורידים יוכלו למצוא עוד קטע בונוס קטן וסודי. אם אהבתם, אנא הפיצו את הצלילים הללו הלאה:

חג חירות שמח!

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

מכירים את הרגע הזה כשצלילים מכים בעור התוף בעדינות המעוררת רגש מסויים שאין לו מילים אך כובש אט אט את הלב? קול ענוג מחלום רחוק ומילים רקומות נדודי שינה הבוקעות מעלמה סהרורית ואתה מוצא את עצמך מתאהב אט אט בשירים ובעלמה ונשאב לעולם הדימויים ומקצב הנשימה הפרטי של יוצר אחר. זו התחושה שעלתה בי כשאני מאזין ל-Sea Oleena. מאחורי הכינוי הנ"ל מסתתרת הזמרת והיוצרת הקנדית הצעירה שרלוט אולינה, בת 21, ועל אף שלא מדובר באלבום חדש במיוחד (הוא ראה אור במחצית הראשונה של 2011) ועל אף שהיא כבר זכתה להכרה נרחבת ברשת – אלבומים כאלה הם בדיוק הסיבה שלשמה יצרתי את הקטגוריה הזו בבלוג ואני חש צורך כמעט מסיונרי לדחוף את המוזיקה שלה לאוזניים ערלות במיוחד כשמדובר במוזיקה שניתן להוריד באופן חופשי.

אלקטרוניקה מעודנת וכלים אקוסטיים מעורבבים בהקלטות שטח והשירה הרכה של שארלוט – כל הרכיבים הללו הפכו זה מכבר לפסקול המועדף עלי ללילות של נדודי שינה, רביכה מהורהרת שעושה נעים בגוף ובלב:

באותה הזדמנות אני גם רוצה להמליץ על האלבום הראשון של שרלוט אותו ניתן להוריד גם בחינם ממש פה.
רוצים עוד ממאדמוזל אולינה?
בנדקמפ | מייספייס | פייסבוק | טאמבלר

תגיות: , , , , ,

Belch

Disc-O-Rama נובמבר 1st, 2011

צולם ע"י נועה שרון, קיץ 1995

זכרון 01:

אייל גולדמן הביא לבית הספר קלטת וידאו עם הסרט של איינשטורצנדה נויבאוטן: Halber Mensch. אנחנו מבריזים משיעור התעמלות ומסתגרים בחדר מדעים, מעל הספריה, צופים בסרט הזה בריכוז כמעט דתי כשכל שנייה של צליל ווידאו מוחקת ומשרטטת מחדש את כל מה שידענו על מוזיקה, על צליל, הפקה, ביטוי עצמי ועל החיים שלנו בכלל. שעה מאוחר יותר כשהגחנו החוצה אל אור היום מהכיתה הרגשתי שהחיים שלי השתנו באופן מקיף ועמוק ושאינני מבין את מלוא משמעות השינוי הזה.

מאוחר יותר הפכנו כיתה לזירת כלי הקשה כשאנחנו מתופפים עם מקלות עץ וידיים חשופות על שולחנות, כיסאות וחלונות כשההד של הכיתה הריקה מעצים את הצלילים והצעקות (שהסתיימו באופן טראגי בעת שמורה מבוהלת חשה במהירות למקום כדי לבדוק מי החוליגנים שעושים כל כך הרבה רעש). מאוחר יותר המשכנו לאלתר על הברזלים של סדנת האומנות ששכנה באמצע הרפת של נהלל.

זכרון 02:

אני לוחץ על כפתור ה-STOP של טייפ ה-4 ערוצים ובאוויר יש את השקט הזה שנוצר רגע אחרי שהתו האחרון והצורם של גיטרה חצי מכוונת ומצילות שעדיין מרטיטות את האוויר בחלל הקטן. השעה 3 לפנות בוקר, אני ואייל גולדמן יוצאים החוצה מהצריף שממוקם בשולי פרדס התפוזים של אבא שלו: השמיים מחוררים באינסוף נקודות אור וירח כתום מהסוג שאפשר לקטוף עומד תלוי במרחב בלתי אפשרי של דממה, ריח טחב והצליל המתמשך של גלי התנועה מהכביש המחבר בין נהלל לרמת ישי. מצית סיגריית נלסון ומוודא שהעשן נבלע עמוק בתוך הריאות. אנחנו מדברים על שטויות, מנקים את הראש בתשישות של אחרי הקלטות עם בדיחות מפגרות. אני מכניס את הגיטרה, המגבר וה-4 ערוצים לאוטו ונפרדים בחשיכה שנמסכת גם על הכבישים הריקים בדרך הביתה.

רק לפני כמה חודשים קיבלתי רישיון נהיגה.

זכרון 03:

הופעה בפאב "מינגוס" ברמת-ישי. גולדמן פירק ובנה מחדש את מערכת התופים שלו ושילב בתוכה לוחות מתכת וחבית ברזל. בין מקלות התיפוף מתחבאת גם מקדחה שיכולה להחריב קירות בטון. אנחנו מופיעים עם מעט השירים שלנו שיכולנו לבצע וקאברים לאמנים שאהבנו כמו טום וויטס, סטוג'ז והשיא עם קאבר ללהקת איננשטורצנדה נוייבאוטן ללהיטם Der Tod Ist Ein Dandy כשגולדמן קודח בצלילים צורמים את חבית הברזל הענקית ואני עסוק בלהוציא כמה שיותר רעש ופידבקים מהגיטרה שלי תוך כדי צעקות מילות השיר בגרמנית אותן ידעתי כבר בעל-פה:

Lungenzüge tief ins Leere
keinen Klepper, keine Mähre
wie der Springer im Spiel der Spiele
Der Tod ist ein Dandy
Der Tod ist ein Dandy
Der Tod ist ein Dandy auf einem Pferd

Der Reiter hat Stil
schmeichelt den Augen
die Hände in Bandagen
Der Tod ist ein Dandy
Der Tod ist ein Dandy
Der Tod ist ein Dandy auf einem Pferd

Hai!

Der Tod ist ein Dandy
Der Tod ist ein Dandy
Der Tod ist ein Dandy
Bye, Bye! This was made to end all parties, bye, bye…

הקהל ההמום שהורכב מבני מושבים, קיבוצניקים ותושבי העיירות הקטנות שסביב לא היה יכול להכיל את כמות הרעש הגרמני ששני מופרעים פיזרו לכל עבר מבמת הפאב הקטנה. לכן באופן טבעי ברעש שעשינו גם התמזגו הצעקות של בליינים (שהפכנו להיות הטריפ הרע שלהם לאותו לילה) ובקבוקי בירה שהתחילו לעוף לכיווננו – רובם מפספסים וחלק רק כמעט.

לפחות סיימנו את השיר לפני שירדנו מהבמה.

❀     ❀     ❀

מי שמכותב לרשימת התפוצה שלי כבר יודע שבשנה האחרונה אני עסוק בגיבוי, המרה ושיחזור של עשרות (אולי כבר אפילו מאות) קלטות המכילות קטעי מוזיקה ושירים שכתבתי כשהייתי בתיכון (וגם קצת אח"כ). מדובר בארכיון אדיר מימדים ובשל כך גם מתסכל: קשה לי לקבל את העובדה שככל הנראה התקופה הכי פוריה מבחינה יצירתית היתה בגיל 17.

האלבום הראשון שרואה אור (אינטרנטי בלבד בינתיים) כחלק מהפרוייקט הזה שייך בעצם להרכב הפוסט פאנק-נוייז-לואו-פיי-גאראג'-פסיכדליה שלי ושל אייל גולדמן (AKA פ'אנק סינטרה) – Belch. היינו בעיקרון דואו תופים-גיטרה (הרבה הרבה לפני שזה היה אופנתי) בעיקר בגלל שלא היה בסביבה המיידית שלנו אף אחד בעל טעם מוזיקלי חופף שיכל להשתלב או לנגן איתנו כפי שרצינו – אהבנו להתנסות בסוגים שונים של רעש אבל גם לשחק עם אלקטרוניקה (פרימיטיבית: מכונות תופים, מקלדות קאסיו וכו'), למעשה זה היה עבורי ועבור פ'אנק סינטרה בית-ספר מוקדם ומושלם למוזיקה.

האלבום הזה כעת רואה אור באיחור של 17 שנה.
רובו הוקלט על 4-ערוצים בצריף של משפחת גולדמן בפרדס תפוזים ותוספות הוקלטו בחדר השינה שלי.
מקווה שתהנו.

תגיות: , , , ,

לפני שתמשיכו לקרוא – לחצו פליי כאן:

בחצי השנה האחרונה מעסיק אותי מאוד המרחב ותפקידו ביצירה ובצליל (לדוגמא). מעבר ליכולת של החלל ליצור מניפולציות ישירות על סאונד (כמו תהודה או עימעום), מסקרן אותי מאוד כיצד האמן ויצירתו מושפעים ממרחב – כזה שטעון וספוג בהיסטוריה וזכרון, כזה שכבר מכיל בתוכו את רפאי העבר שהיה ולא ישוב. מכיוון שדרך היצירה של קולקטיב We Are Ghosts מתבסס על ביטוי יצירתי מיידי (כתיבה והלחנה) ומכיוון שדויד פרץ סיפר לי על המערה בלוזית ושיכנע אותי שטכנית אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר של הפיכת המערה, גם אם ללילה אחד, לאולפן הקלטות צנוע על בסיס הציוד הטכני של חברי הקולקטיב בלבד (טוב, זה וגנרטור כמובן) – הצעתי את הסשן לחברי הרוחות ושמחתי כשהם הביעו התלהבות אמיתית לרעיון.

אני זוכר היטב את הנסיעה הזו דרומה ביום חמישי אחד לפני חודש (18.8).
ברדיו היה אותו זמזום תמידי המאפיין ידיעות על פיגוע רודף פיגוע בעוד כבישי הדרום נחסמים אט אט בהוראת הצבא ומניין הנטבחים עולה ועולה עם כל עדכון. "יופי", אמרתי לעצמי "ממש יום נפלא לנסוע דרומה ולבלות לילה במערה". מצד שני, כשאתה מרגיש שהעולם בוער סביב, כשהכל קורס לאבדון ואתה לא רוצה לקחת בזה שום חלק – הדבר ההגיוני היחידי הוא לרדת אל מתחת לבטן האדמה, למרכז השקט של עין הסערה ולהתמסר לאומנות, ליצירה של דבר מה חדש.

בזמן שחיכיתי בפתח המערה עד שכולם יתאספו ראיתי באופק המנוקד כוכבים פס של אור והתפוצצות שמימית כך שאני מניח שמלבד הליריות והקסם של הרגע – כיפת הברזל היתה פעילה למדי אותו לילה. אט אט חברי הקולקטיב החלו להגיע והדבר הראשון שעשינו הוא לפזר נרות לכל אורך דרך הגישה והמסלול המוביל אל החלל המרכזי של סבך המערות, אותו חלל שעמד לעבור טרנספורמציה לאולפן הקלטות קדום. כל מי שנכנס למערה לראשונה לא יכל לעמוד בפיתוי מלשיר או למחוא כף, התהודה המדהימה של החלל מקיפה אותך באופן כל כך מוחלט עד שכל צליל קטן, מחיאת כף או שירה מהדהדים בחללים סביב באופן כל כך מבלבל עד שלעיתים היה קשה לדעת מהיכן מגיע מקור הצליל. לאחר שמיקמנו את הגנרטור במרחק מקסימלי (אך עדיין ניתן לשמוע היטב את ההימהום שלו בחלק מן הקטעים השקטים) ובדקנו את תנאי המערה החלטנו על האופציות האידאליות למיקום הכלים וציוד ההקלטה: ליצור חצי מעגל ולפזר באופן מושכל את הכלים ביחס לחללים המהדהדים שסביב (מכיוון שסביב המערה המרכזית מפוזרות מערות נוספות בעלות הידהוד שונה – היה צריך לסדר את הכלים ע"פ עוצמת הצליל שלהם).
הנה שירטוט שמדגים את סידור הכלים במערה (לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת):

גם כאן מכשיר ה-ZOOM התגלה ככלי מועיל במיוחד: מכיוון שיכולתי למקם אותו בכל מקום בחלל, מיקמתי אותו רחוק יחסית כשהוא פונה למערה מהדהדת נפרדת מהחלל המרכזי על מנת ללכוד את ההד בלבד, ההחלטה הזו בדיעבד עזרה לי מאוד במהלך המיקסים. (הערת אגב: יותר ויותר במהלך ההפקות המוזיקליות בהן אני מעורב – ישנו שימוש גדול ב-ZOOM. החירות שהמכשיר הזה נותן ב"לכידת" צלילים אמיתיים ותמונה אקוסטית מדוייקת יחסית של המרחב הופכת אותו לאחת מהרכישות הכי מוצלחות שלי אי פעם. אם זה כדי להקליט קולות רקע בחלל מהדהד אמיתי או כלי הקשה שלא ניתן להביא לאולפן כמו דלת מקלט או בלוני גז – אני לא מוגבל יותר לגבולות האולפן וכמוזיקאי ואמן זה פתח לי שער לחיפוש צלילים אמיתיים ולא להסתפק בתחליפים דיגיטליים אולפניים זולים. הדרך בה ההידהוד של הריוורב נמסך על צליל שירה או כלי הקשה במערה אמיתית נשמע כל כך הרבה יותר אורגני ומדוייק מכל תחליף דיגיטלי שנתקלתי בו).

יש משהו בחוויה של יצירת מוזיקה בחלל מהדהד שגורם לה להיות מופשטת, מינימאליסטית. אולי זה בגלל שקשה נורא להאזין לעומס של צלילים רווים בהד, אולי זה בגלל שלא היה לנו באס אמיתי בסשן (לאורך כל ההקלטות לא מופיע אף כלי מלודי שנתן את פעימות הבאס) דבר שגרם לנו מראש להתרחק מהתבניות המוכרות שמאפיינות רוקנרול וסגנונות מוזיקליים הקרובים לצד הפופולארי בסקאלה המוזיקלית. בנוסף, עקב אילוצי חשמל גיאוגרפיה ואקוסטיקה, החלטנו מראש שהסשן הזה יתבסס על כלים אקוסטיים בלבד (בפועל דויד שלף את האייפון שלו ושיחק עם תוכנת התראמין בטרק Middle Eastern Aliens – אבל זו הפעם היחידה) – דבר שדרש מאיתנו דמיון ועירנות ככל שזה נוגע לדרכים השונות בהם עשינו שימוש בצלילים, הן אם מדובר בכלים חיצוניים או שימוש בקול וגוף (מחיאות כפיים, טפיחות, רקיעות).

אני נתקל בקושי כשאני מנסה להזכר ולתאר את מהלך ההקלטות עצמן. לרוב זמן ההקלטות של WAG מזכיר מאוד חוויה של חלום: אינטנסיבי, רגשי מאוד לפרקים וכזה שנצרב כחוויה מופשטת הגדולה הרבה יותר מסכום חלקיה. הפיתוי התמידי להתרחק מהמקרופונים במהלך ההקלטה ולשוטט בחלל המהדהד ולשיר או לנגן (מאוחר יותר, בשלב המיקסים, תלשתי לעצמי המון שערות מהידיים מרוב תסכול כשעברתי על הערוצים. עד עכשיו ידי השמאלית חלקה כמו עכוז של תינוק), לשוטט כמו רוחות רפאים בחלל הענק כשהמערה עצמה הופכת לכלי נוסף, לחבר חדש בהרכב. אגב, לסשן הזה הצטרף אלינו אמיר ניר (שאפילו התארח כאן בבלוג) וגם התארחו באופן חד-פעמי אלעד בן-הרוש וטל אורן הנהדרים.

המיקס להקלטות הסשן הזה הוא ככל הנראה המורכב והקשה ביותר שעשיתי: מעבר לעובדה שהוקלטו כאן כלים אקוסטיים בלבד בעוצמות שונות באופן קיצוני, רמת הזליגה בין מיקרופון למיקרופון היא מטורפת, כלומר, מיקרופון שהקליט כלי מסויים גם לכד את שלושת הכלים שניגנו לידו + ההד של המערה. הדבר הבסיסי שהנחה אותי בשלב המיקס הוא החשיבות של תחושת החלל, רציתי מאוד שהמאזינים יוכלו להיות שם איתנו באותה מערה, לחלוק איתנו את המרחב הצלילים שהקיף אותנו כשניגנו וכאן כמובן הערוץ שהוקלט ע"י מכשיר ה-ZOOM עזר מאוד. השתדלתי להמעיט ככל האפשר בתוספות אפקטים מלאכותיות – למעשה, התוספות היחידות התמצו בדיליי קל על ערוצי השירה, הסיטאר והמלודיקה (רק בטרק Television Is Not Your Friend הרשיתי לעצמי למסך את הקול של שני קדר באפקט כבד), את כל היתר עשתה כבר המערה. אני ממליץ לכם מאוד להאזין לאלבום הזה באוזניות טובות.
עם ההוצאה לאור של הריליס הזה (החמישי במספר!) אנחנו משיקים את האתר הרישמי של WAG שמשמש למעשה כסוג של ארכיון שירכז את המוזיקה, הוידאו והתמונות שלנו + מידע על הקולקטיב ועל האומנים שלוקחים בו חלק, אם זה לא מספיק אנחנו גם מוכרים חולצות חדשות אותן ניתן להזמין כרגע רק דרך האתר כשעל העיצוב המיוחד המודפס עליהן אחראים שני קדר וגיא ביבי המוכשרים.

~קרדיטים~
שני קדר – אוטוהארפ, גיטרה אקוסטית, שירה, פעמונים, גלוקנשפיל, כלי הקשה, תופים וברווז צעצוע.
דויד פרץ – גיטרת דוברו, כלי הקשה, קולות ואייפון.
אורי דרור – גירה אקוסטית 12 מיתרים, קולות, מרימבה, מלודיקה, אקורדיון-סאבוטאז', חלילים וצ'ראנגו.
דני רווה – תופים, מלודיקה, קולות, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, גלוקנשפיל וגפרורים.
טל אורן – קולות וכלי הקשה.
אלעד בן-הרוש – גיטרה אקוסטית, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, מנדולינה, קולות וכלי הקשה.
אמיר ניר – סיטאר, מלודיקה, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, כלי הקשה וקולות.
נועה מגר – קולות, גלוקנשפיל, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית ומצלמת הקנון 5D MKII שלה 🙂
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים וקולות.
מורפלקסיס – קולות, כוסות קריסטל, תופים, גיטרה אקוסטית, קערות טיבטיות וכלי הקשה.

טכנאי סאונד – דויד פרץ
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס
האלבום הוקלט במהלך לילה אחד במערה בלוזית (דרומית לבית שמש) ב-18.8.2011
אתם מוזמנים להאזין או להוריד (האלבום הוא חינמי – הקישו את הספרה 0 בחלל המחיר) או לתרום לנו כראות עיניכם! (כל תרומה תושקע מייד בסשן ההקלטות הבא שלנו!)

עוד חומרי קריאה הנוגעים לסשן הזה:
פוסט נהדר בבלוג של יובל אראל + ראיון עם דויד פרץ
❀  פוסט של אמיר ניר וקצת על חוויותיו מאותו לילה
❀  פוסט באתר המוזיקה הנהדר מחו"ל The Sirens Sound
❀  קול הקמפוס הנהדרים מפרגנים!

ביום שני הקרוב (26.9 – 20:00) יתארחו חברי קולקטיב הרוחות בתוכנית של ברק חיימוביץ', "המגדלור" ברדיו הבינתחומי בהרצליה (106.2 באיזור המרכז, סטרימינג אינטרנטי לכל שאר העולם!)

❀ אם אהבתם ונהניתם מהמוזיקה – אנא, הפיצו אותה הלאה!

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,



(צילום: גיאחה האדיר)

יש משהו מרתק בשלושה מוזיקאים בחדר חזרות לא גדול, שרויים בריכוז ואינטנסיביות שנוצרים לאחר שעתיים-שלוש של נגינה, הקשבה ותגובה. החדר הופך ליקום של צליל וכל דבר אחר הופך משני או מטושטש עד שלפעמים אני כבר לא מבין מי מנגן ואיך בכלל הרטט הזה באוויר קשור אליי או לנגנים שלצידי. עדיין מפליא אותי עד כמה מוזיקה היא דבר מופשט, לא מוחשי. לכתוב על מוזיקה זה קצת כמו לכתוב על רוח רפאים: רגע אחד היא ברורה כמו קווי מתאר כחולים באור ירח ורגע אחר היא אבק תועה, בלתי ניתנת למדידה, סובייקטיבית לחלוטין (כמובן שניתן למדוד ולנתח תדר של צליל – אבל איך אפשר למדוד את הרגש? את הדימיון שניצת בלהבת הצליל?).



(צילום: גיאחה הכביר)

כמתעד כפייתי של מוזיקה, היה לי חשוב להקליט ולתעד את החזרות שלי ושל ההרכב, לנסות לתפוס את הרגע שבו המוזיקה הופכת להיות יותר מסך האצבעות המנגנות אותה, וכשמדובר במוזיקה הנוצרת מכלים חיים – אני מרותק לפוטנציאל התוהו העלול להתפרץ מכל מגע של מפרט או מקל וחשוב לי לתעד את זה (טוב, לא רק לשם הגחמה הפרטית שלי – לא תאמינו כמה רעיונות טובים צצים מתוך טעויות בנגינה). כעת, רגע לפני שאני נכנס לאולפן הקלטות עם הרכב טיפה שונה של נגנים (פ'אנק סינטרה הנהדר עזב – במקומו הגיע גיא ביבי האדיר!) זו הזדמנות נהדרת לשחרר אוסף של הקלטות לייב ולהמשיך הלאה לעבר סשן הקלטות "אמיתי" ללא נקיפות מצפון או התחרטויות.

Sessions – הוא אוסף של הקלטות מתוך חזרות ב-"ריבר סטודיו" (חדר החזרות החביב עליי בתל-אביב) והקטעים נבחרו (מתוך ארכיון גדול יחסית של הקלטות) לא בשל מושלמותם הטכנית, להיפך: כמעט בכל שיר או קטע ישנו פגם כלשהו, גיטרה לא מכוונת, תו סורר, יציאה מקצב, קול מזייף. על אף שהחזרות הוקלטו בערוצים ועברו מיקס, לא טרחתי לתקן פגמים אלה או "להחליק את הקמטים" כי הקו שהנחה אותי בבחירת הקטעים הוא היכולת שלהם להעביר את הרגש שבלב כל שיר והעיניין הטכני הפך משני מבחינתי. בנוסף, במהלך המיקס, השתדלתי לשמור על הצליל הדחוס והפרדת הסטריאו כדי שאתם (המאזינים) תוכלו לשמוע את השירים כאילו אתם איתנו בחדר.

אתמול בערב "עונג שבת לייב" חולקו 50 עותקים פיזיים של "Sessions" חינם – מי שזכה לקבל עותק שישמור עליו היטב, זו כנראה ההדפסה הפיזית היחידה שתהיה לדיסק הזה 🙂
אתם מוזמנים להוריד (בחינם כמובן!), לשתף (באדיבות באנדקאמפ!) ולהפיץ הלאה!
מקווה שתהנו.


פ'אנק סינטרה | תופים
אורי דרור | באס
מורפלקסיס | קולות, גיטרות, טייפ קסטות

הוקלט לייב – ללא תוספות או תיקונים באולפני "ריבר סטודיו" (רח' רבניצקי 7 – ת"א) – תודה מיוחדת לקובי כהן!
הורידו והדפיסו את עטיפת הדיסק! (קובץ PDF)

(תודה מיוחדת לגיאחה על התמונות הנהדרות!)

תגיות: , , , , ,

Saccadic Eye Motion

Disc-O-Rama מאי 6th, 2009

לפעמים הדברים הכי טובים שקורים בעולם המוזיקה באותה חלקת אדמה צרה שבין נהר הירדן לים מתרחשים בסתר, בלי כתבות שער במעריב, בלי ביקורות בווינט, בלי עדת מעריצות בנות 14, בלי יחצנ"יות שכותבות בעילום שם בפורומים של מוזיקה, בלי הייפ ובקושי מועברות מפה לאוזן. השכן המוזר שלך יכול להתגלות ביום בהיר אחד כאלכימאי עילאי של צליל ורגש שהסיבה היחידה שעדיין לא שמעתם עליו מפני שהוא מעולם לא התכוון למכור את עצמו כל כך בזול, כך אני נוטה לראות את האמן המסתתר תחת הכינוי Saccadic Eye Motion. את SEM (בקיצור) הכרתי לראשונה בעקבות דמו מבריק שקיבלנו בהיס רקורדס, שרק בגלל תזרים המזומנים המוגבל (הלייבל שלנו ממומן כולו מכיסינו הפרטי) לא יצא אצלנו לאור ואני לא מתגאה בזה בכלל. בעקבות הדמו התחלנו להיות בקשר ולהתכתב במיילים ואני מקווה שיום אחד יצא לנו לשתף פעולה אומנותית בצורה זו או אחרת.

המוזיקה של SEM נעה בין הגדרות שלא באמת אומרות כלום כמו: דרים-פופ, שוגייז, פסיכאדליה, פולק, נוייז ועוד תויות מיותרות שהדבר הכי טוב שניתן לעשות איתן הוא להתעלם מהן ופשוט להטות אוזן ולהקשיב כי מדובר כאן פשוט במוזיקה טובה (וזו ההגדרה היחידה שאני מוכן לעמוד מאחוריה). הסיבה העיקרית שאני כותב עליו עכשיו היא שהיום הוא הוציא לאור דיסק חדש ונהדר שלא תוכלו למצוא באף חנות וההפצה שלו מתנהלת כולה דרך הרשת (דרך אתר Bandcamp האדיר) ואם זה לא מספיק, ניתן להוריד אותו בחינם יחד עם כל הדיסקוגרפיה הקודמת! כמנהג באנדקמפ, ניתן להטמיע את נגני הסטרימינג ובמקום להמשיך בסופרלטיבים פשוט ליחצו פליי והיווכחו בעצמכם (אם אהבתם – הפיצו הלאה!):

קדימה, הורידו והוסיפו אותו למיקסטייפים שלכם!

*      *      *

בנושא טיפה שונה: אני ונועה (שבלוג המיקסטייפים שלה מהווה אחות לבלוג הזה) הרמנו קבוצת מיקסטייפים בספרצוף, אתם ממש מוזמנים להצטרף ולהתעדכן שם (ובמידה ויש לכם בלוג מוזיקה משלכם – עדכנו אותנו!).

תגיות: , ,

Morphlexis Live 22-10-2008

Disc-O-Rama אוקטובר 27th, 2008

טוב, זה באמת מגוחך.
אחרי שאבק הדרכים של אינדינגב שקע בחזרה אל הדממה המידברית, אני מגלה שגיאחה נתן לינק בעונג להורדת הסשן הפתוח שערכנו באולפן של שינדלר כיומיים לפני הפסטיבל, אז למה שלא אזכיר את זה כאן?
ואם כבר אני מזכיר את זה כאן, למה שלא אכתוב על זה משהו?
ואם אכתוב על זה משהו, למה שלא אעצב עטיפה מהירה?
ואם כבר אני עושה את כל זה – למה שלא אפצח בקטגוריה בלוגית חדשה בה ינתנו להורדה דיסקים שלמים (ברשות האומנים כמובן)?

* * *

תמיד תסכל אותי המרחב שמפריד בין האולפן לבמה. באולפן אני יכול לחקור את הצליל, לדגום, לחתוך, למחוק ולעוות תוך מודעות מלאה שאני מרכיב חלל של צליל שיתועד ויהפוך לאנדרטה או מונומנט מוזיקלי קפוא שאינו משתנה, אני יכול להקפיד על כל תו ועל כל ניואנס, לקחת את הזמן עד שאני מוצא את גוון הצליל שאני מחפש. הבמה אף פעם לא תוכל להתחרות בדיוק האולפני או ברמת ההקפדה. הבמה היא תמיד סיכון, משאלת מוות, מאהבת שאף פעם לא תתרצה, זירת האבקות בה אני צריך להתגושש עם מילים שכתבתי פעם ולחצוב שוב פעם במכרה הפחם האפל של הרגש מול אנשים שלא מכירים אותי – למי יש כוח לכל זה ומי צריך את זה בכלל?
למזלי יש לי את פ'אנק סינטרה ואת אינסוף הלילות בתיכון בהם הבילוי המועדף עלינו היה לשרוץ בצריף מתכת באמצע פרדס במושב בית-שערים (שתמיד היה כבשן לוהט בקיץ וגיהנום קפוא בחורף) ולנגן ולנגן ולנגן, אנחנו אפילו לא צריכים להוציא מילה כל עוד למר גולדמן יש מערכת תופים סבירה או כלי מתכת בהישג יד ולי הגיטרה.
אני רק יכול לקוות שאורי דרור (הבסיסט האיסלנדי) יוכל להסתדר עם שנינו.

החזרה הזו הוקלטה מול קהל מצומצם שהוזמן מבעוד מועד באולפני המערבל שבדרום ת"א. לא נעשתה כל עריכה, מחיקה או מיקס – מדובר בהקלטה שנעשתה ישירות למחשב משלל המקרופונים שהיו פזורים בחדר על כן אני מתנצל מראש בפני כל מי שנפגע מגיטרות מזייפות או קולות לא מכוונים.

לא התאפקתי ועשיתי מאסטרינג קטנטן.

Morphlexis Live 22-10-2008

Morphlexis Live 22-10-2008

[audio:http://morphlexis.haoneg.com/22102008/01%20Closer%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/02%20As%20We%20Fall%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/03%20Crimson%20Blue%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/04%20Star%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/05%20Open%20The%20Window%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/06%20Heartbreak%20Hotel%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/07%20End%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/08%20No%20Luck%20In%20Love%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3,http://morphlexis.haoneg.com/22102008/09%20Unkle%20Albert%20-%20rehersal%2022-10-2008.mp3]
43:49 min | 256kbps 44khz | 80.4 MB
לחצו עם כפתור העכבר הימני על כל שם של קטע ולחצו על כפתור save file as

1. Closer

הקטע הזה במקור ראה אור ב-The Amb Works Vol.2 ומהווה דרך נהדרת לעצב את השקט לצליל.

2. As We Fall (in love) – feat. Shany Kedar

זו גרסת לייב לרימיקס בעצם שיצא במקור באוסף פולארויד הראשון (מבית השרת העיוור), אם תקשיבו טוב טוב תוכלו גם לשמוע את שני קדר.

3. Crimson Blue

שיר חדש לחלוטין שרואה אור לראשונה.

4. Star

במקור מתוך הדיסק השני שלי Dreamachines שראה אור בלייבל פאקט ז"ל.

5. Open The Window (Bossa Nova Ver.)

אוקיי, ניסינו לבצע את השיר הזה באלף ואחד דרכים ותמיד הרגשתי שחסר בו משהו עד שהכנסנו בו את הבוסה-נובה טוויסט. עכשיו הוא מושלם.

6. Heartbreak Hotel – feat. Shany Kedar

אני מבצע את השיר הזה מגיל 14, אין לי מושג למה כי זה לא בשליטתי.  יצא שהגירסא שרוב האנשים מכירים היא זאת עם שני קדר כשאני ברוב כבוד מפיל את גיטרת הבאס לריצפה, אבל למעשה כפי שזה נשמע עכשיו, עם ההרכב, תואם יותר לחזון המקורי שלי לאיך השיר הזה צריך להשמע ושני קדר נהדרת. אני רק מקווה שאלביס יאשר.

7. End

פ'אנק סינטרה ואני מבצעים את השיר הזה עוד מהתיכון, הוא סטנדרט מהתקופה שהופענו כדואו בפאבים בעמק יזרעאל והשתלב היטב עם הקאברים שחיללנו לטום וויטס ואיינשטורצנדה נוייבאוטן.

8. No Luck In Love

אני שונא את הביצוע הזה, אני שונא פלייבקים ואני מזייף כאן נורא – אבל מהצד השני התחייבתי לשים כאן את כל ההופעה הזו בלי לקצץ דבר. כשאני שומע את זה אני מתחרט על ההחלטה הזו.

9. Uncle Albert (???)

ועל זה נאמר: WTF ???

ההקלטה הזו רואה אור תחת רישוי של קריאטיב קומון, מה שזה אומר בעצם זה: מותר לכם להעתיק, לשתף, לצרוב כל עוד תתנו קרדיט לאמן ולא תעשו בחומר המוקלט כל שימוש מסחרי.
אם אתם מכניסים משהו מכאן למיקסטייפים שלכם – ספרו לי!
תהנו 🙂

תגיות: , , , , ,