לפני כמה חודשים קיבלתי מייל מאמיר ניר שבו הוא תיאר באופן כמעט אגבי כיצד הוא מעביר את המיקסטייפים שלי לסלילים מגנטיים על מנת להינות מהם באופן מירבי. רגע.. חזרתי על השורה הנ"ל וקראתי אותה שוב ושוב כדי להיות בטוח שאכן אלה המילים: "סלילים" ו-"מגנטיים"? יש מישהו אי שם בעולם שאכן מאזין לאוספים האלה בדיוק כפי שדמיינתי כיצד מיקסטייפים צריכים להישמע בעולם מושלם?!
לקח לי כמה דקות טובות למחות את זיעת ההתרגשות, להתעשת ולכתוב מייל חזרה עם בקשה קטנה: ספר! הדגם! צלם!
התשובה החיובית של אמיר לא בוששה להגיע והוא אפילו סיפר לי שידידתו מאיה קפל, צלמת [אתר], נרתמה לעיניין והם יתעדו את התהליך בקרוב. לפני כמה ימים (למעשה ממש ביום ההולדת שלי – אמיר, אין לך מושג כמה שימחת אותי 🙂 ) קיבלתי את ההדגמה המלאה: איך הופכים מיקסטייפ דיגיטאלי ומשחררים אותו אל המרחבים האנלוגיים הפתוחים!
(הסביר והדגים: אמיר ניר, צילמה וערכה: מאיה קפל)

לפני כשנה וחצי גיליתי במקרה את הבלוג הנסתר והמופלא הזה. מצאתי שמורפלקסיס אדמו"רינו מתעסק בהרבה מאוד תחומים שמעניינים גם אותי, כמוזיקאי יוצר ובשל כך החלטתי לטעום מהאוספים המוגשים. ראשית, התלהבתי מאוד ממלאכת-המחשבת שנעשתה בחיבורים המעניינים בין קטע לקטע, העובדה שהמיקסטייפ זורם בקו רציף ללא הפסקות של שקט וביצירתיות מופלאה של מיקס עדין ועריכה בטוב טעם, הפתיעה אותי מאוד, ומיד לאחר מכן נשביתי בקסם האקלקטי ובתעוזה של בחירת הקטעים עצמם וטיבם המופלא – מי שיודע, קשה מאוד לרצות אותי מוזיקלית, ומורפלקסיס מצליח לעשות את זה בגדול!

עכשיו נתבונן באחת השריטות העמוקות שלי – האהבה הכפייתית לציוד אודיו אנלוגי. אני מניח שרובכם, אוהבי מוזיקה מושבעים,  מכירים מן הסתם את התפיסות השונות לגבי פורמטי הקלטה אנלוגיים. אז עכשיו, אני אציג לכם את שיטתי להשבחת המיקסטייפים המהוללים. מרגע שהתאהבתי באוספים האלה, היה לי ברור שהם צריכים לקבל את מלוא כובד החשיבות המוזיקלית. בואו נגיד, כשכבר יש לי זמן לשבת בבית ואני בוחר להקדיש אותו להאזנה ממוקדת במוזיקה (לצערי זה לא קורה לעיתים קרובות מדיי), מבאסת אותי המחשבה שאני אקשיב למוזיקה דרך המחשב – אף על פי שהיום, קידוד המוסיקה לקבצי mp3 מתבצע לשביעות רצוני – עדיין המחשבה של לשבת ולהקשיב למוזיקה שיוצאת מבעד ממירים דיגיטאליים מפחיתה מהערך המוזיקלי. אני מאמין שברגע שמוזיקה מתנגנת, כמוצר סופי, מפורמאט דיגיטאלי, היא מאבדת מחיותה – וזה כלל לא משנה מה רמת הרזולוציה (עדיף כמובן שתהיה כמה שיותר גבוהה – זיוף דיגיטאלי מאוד מטריד בסופו של דבר). כשאנחנו מנגנים מוזיקה דרך פורמאט אנאלוגי, תהיה לו תמיד השפעה כיאוטית מן הסביבה – טמפרטורה, גראביטאציה, עוצמת חיכוך וכד'. היתרון בשימוש האנאלוגי הוא בסופו של דבר חוסר הדיוק. בשנות ה-80 וה-90, התפיסה הייתה כי "הזיוף" נחשב לחיסרון – אף אחד לא טרח להזכיר ש"הזיוף" האנאלוגי הוא כיאוטי – מה שהופך ל"זיוף" בלתי מדיד, שיכול להשתנות מהמון סיבות חיצוניות, אני אשווה את זה לנגינה על כלי אקוסטי – אף מכה, פריטה או נשיפה לא תחזור לעולם על קודמתה – לא משנה עד כמה נדייק או נתמרן, תמיד תהיה השפעה פיזית שונה על הביצוע החוזר ובכך נגינה חיה הרבה יותר מושכת ומהפנטת מהקשבה לתכנות מסונטז וסטרילי – כמו כלי נגינה אחרים, כך גם המכשור האנאלוגי שמשחזר כל פעם מחדש את ההקלטה – תמיד יוסיף לה שינוי קל, לא צפוי, כיאוטי – וזה מה שנותן ערך מוסף של חיים למוזיקה שאנחנו אוהבים (לא כל אחד יסכים איתי כמובן – יהיו רבים שיעדיפו את הסטריליות הקפואה של אמצעי השמע הדיגיטאליים – וזה כמובן כבר עניין של טעם…)

אז החלטתי להמיר את האוספים של מורפלקסיס לפורמאט אנאלוגי – ובכן, מכיוון שיש לי מכשור והרבה מדיות מתאימות (הכוונה לטייפ סלילים וסרטים מגנטיים), החלטתי לבצע את המלאכה לאלתר:
כפי שאתם יכולים לצפות בסרטון, אני מוריד מן הסתם את האוספים למחשב, לאחר מכן פותח אותם בנגן המדיה, כאשר המחשב מחובר כמובן אל מערכת השמע שלי שמורכבת מכמה חלקים מצויינים – מגבר vintage של Akai, פטיפון Technics מדגם מיוחד (אני יכול לכתוב רק עליו פוסט שלם), טייפ סלילים של Akai (דגם 1700, משנת 1967, בעל מעגלי שפופרות) ורמקולים עתיקים משנות ה-60 של Wharfedale. כאשר המוזיקה מושמעת מן המחשב דרך המגבר, אני מכין את טייפ הסלילים להקלטה, כאשר אני מרכיב עליו סליל כלשהו שעליו אני רוצה להקליט (הסלילים הם בדיוק כמו קסטות של טייפ, רק יותר גדולים – ניתן להקליט ולמחוק מספר רב של פעמים), ואז אני מכניס את הטייפ למצב הקלטה אך עם השהייה – Pause, ובודק דרך מחוג החיווי את עוצמת ההקלטה – כך שתהיה בסביבות 0 dB. עוד יתרון בהקלטה על סרטים מגנטיים היא ספיגת שיאי עוצמה (peak) חלקה, מה שפורמאט דיגיטאלי לא יכול לספוג – כאשר הם מופיעים בהקלטה דיגיטאלית אנחנו נשמע אותם כצרימה לא נעימה, ובשפה עממית יותר, "קרעחצים". אחרי שכיוונתי את עוצמת ההקלטה והכנתי את הסליל במיקום בו ארצה להתחיל להקליט עליו, אני חוזר למחשב, עוצר אותו מנגינה ומכין לתחילת ההקלטה. חוזר אל הטייפ, משחרר אותו מ- Pause, ומפעיל מחדש את נגן המדיה במחשב – כך מבוצעת ההקלטה.
חשוב לציין שהעבודה עם המכשור הזה דורשת התעסקות רבה ותחזוקה קבועה שגם גוזלת לא מעט זמן, אבל ההנאה הסופית שווה את ההשקעה.

אני מציג לכם כאן עוד מספר תמונות מהעשייה וגם עוד מכשיר אחד חביב שהצטרף אליי לאחרונה לאוסף – Philips N4416, מכשיר מתקדם יותר מה Akai (מאמצע שנות ה-70) – עובד על מכניקה אלקטרונית, בעוד ה- Akai הרבה יותר מכאני – עם זאת, ה- Akai חביב עליי יותר מכיוון שאיכות הההקלטה שלו יותר טובה, ובכלל כל הצליל מעובד כפי שהזכרתי קודם ע"י שפופורות, שהן בעצמן מוסיפות עוד נפח כיאוטי לצליל הסופי. בכלל, אני מוסיף עוד ומגזים, ומבצע את ההקלטות של המיקסטייפים על מהירות הקלטה נמוכה (ישנן 3 מהירויות הקלטה נפוצות במכשירי הקלטה ביתיים מסוג טייפ סלילים שיוצרו בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה שעברה) – המהירות הנמוכה מעממת את הצליל עוד יותר, אך מעצימה את החוויה החמימה אותה אני אוהב.
תחי האנלוגיה!!!

* * *

אמיר ניר [אתר] הינו מפיק, מלחין ומוזיקאי בעל חיבה לציוד אנלוגי ישן ולצליל האבוד של הסלילים המגנטים.

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , ,



14 תגובות על ”משיעבוד דיגיטלי לחירות אנלוגית – פוסט אורח מיוחד“

  1. יעל | 2 באפריל, 2010 בשעה 21:29

    כל דיבור טכנולוגי הוא סינית מדוברת מבחינתי, אבל אני מסכימה לגמרי עם האמירה שהקשבה למוזיקה הנשמעת דרך המחשב חסרה את "מלוא כובד החשיבות המוזיקלית". המחשב שואב אותך פנימה, ובמהרה המוזיקה הופכת ל"משהו שנשמע ברקע".

    אהבתי גם את הנאמר לגבי הזיוף והקרעחצים. יש לי קסטה אחת של ז'אן קונפליקט, שלמרות שיש לי את רובה ב-mp3, אי אפשר שלא להקשיב לה דווקא בפורמט החורק והמיושן. זה חלק בלתי נפרד מהסאונד של הלהקה.

  2. בנימין | 3 באפריל, 2010 בשעה 0:38

    היה מאוד מעניין לקרוא את הפוסט הזה, אבל כנראה שזה באמת עניין של טעם. לפני כמה ימים שוחחתי עם אשתי ועוד כמה בני משפחה על הנושא (דווקא בענייני צילום) ואני חושב שהמשיכה ל"צליל האנלוגי" התחלפה לה בשנים האחרונות להתחברות ל"קרעחצ'ים" והדבר מצביע על יותר משיכה סנטימנלית ונוסטלגית מאשר על חוויה מוזיקלית. איכויות ההקלטה והנגינה הדיגיטליים עלו פלאים בשנים האחרונות. גם לפני מספר שנים, כשדיברו על הנחיתות של הMP3 לעומת הפורמטים האנלוגיים, רק אנשים עם אוזן מאוד רגישה זכו להרגיש בהבדל ובנוסף רעשי הרקע של כמעט כל ציוד אנלוגי (ביתי) העלימו את היתרון הזה. אך כמו שמוזכר למעלה, גם פער זה כבר לא קיים והטענה העיקרית של ה"אנלוגיים" היא הרעש והזיוף שחסר בפורמטים דיגיטליים. אכן, ישנם אומנים שהלכלוך הוא חלק בלתי נפרד מהאווירה והמוזיקה שלהם, אך דבר זה אינו נכון לגבי רוב רובם של האומנים והעדר הרעש העודף עושה להם רק טוב, כי המוזיקה שלהם נשמעת כמו שהיא אמורה להיות, כמו שהם רצו ויצרו אותה.
    ויעל, אפשר לשבת מול המחשב שברקע מנגן הפטיפון ולספוג אותו בתור רעש רקע, ואפשר לשבת ולהקשיב למוזיקה מהמחשב בלי להתעסק במחשב, הבחירה היא שלך (או של כל אחד אחר 🙂 ).
    שבת שלום 🙂

  3. Morphlexis | 3 באפריל, 2010 בשעה 3:57

    יעל – יש לי אוסף שלם של קלטות ישנות שאני שומר בדיוק מאותה הסיבה 🙂

    בנימין – יש כאן שתי גישות שונות: האחת מדעית (איכות הסאונד כפי שניתן למדוד אותו בציוד או באוזן אובייקטיבים) והשנייה רגשית (התחושה המתעוררת לשמע צליל מסויים). אני, כמאזין וכמפיק מוזיקה שייך לאסכולה השנייה – אני שונא הפקות סטריליות ודיגיטליות מדוייקות להחריד. למעשה, ההשפעה המכרעת על תפיסת הצליל שלי הן אותן הקלטות (גם כשהקלטתי מהקומפקט דיסק הדיגיטלי) ישנות על קלטות, כל הסיבה למעשה שהקמתי את בלוג המיקסטייפים הזה הוא נסיון לשחזר את "חווית הקסטות" שלי כשהייתי נער.
    כמובן שיש כאלה שאינם מחזיקים בדיעה שלי , של יעל או אמיר ויגידו שכל מה שסלילים מוסיפים בסופו של דבר הוא רעש ותו לא – הויכוח הזה לא חדש וכנראה גם ימשך כל עוד יהיו מאזינים כמוני וכמו אחרים שפוטנציאל הכיאוס והצליל החם שסלילים מגנטים מוסיפים למוזיקה (גם אם המקור דיגיטלי!) עושה להם את זה, וזה בסדר – יש מקום לכולם 🙂

    אגב, ממליץ בחום על הפוסט הנהדר הזה שכתבה ידידתי קסטה בבלוגה שקשור מאוד לנושא:
    http://www.kaseta.net/2010/03/7.html

  4. קסטה | 3 באפריל, 2010 בשעה 10:45

    טור נהדר ממש, מכל סיבה אפשרית

    בלי קשר, אני מציעה לכולם לצפות בוידאו שוב ולשים לב לקיר התקליטים העצום ברקע 🙂

    אמיר – לפני כמה שנים מכרתי בנזיד עדשים מגבר AKAI למישהו שנורא דומה לך… אני חייבת לדעת אם זה אכן אותו המגבר, אכפת לך לשלוח לי צילום שלו? תודה!

    (בני – התמונה הראשונה משום מה לא עולה/מופיעה)

  5. יעקב | 3 באפריל, 2010 בשעה 11:11

    אוף. אני לא באמת מבין עד הסוף.
    אני באמת רוצה שתנסה להסביר לי מדוע הקלטה אנלוגית היא יותר טובה. למיטב ידיעתי (הבסיסית מה יש לציין, אשמח אם תתקן את טעותי) כאשר אנחנו לוקחים את העולם הרציף, המדהים, של צלילי הגיטרה הפסנתר או התופים ומכניסים אותם למדיה כלשהי, בין אם היא תקליט, CD או קובץ מחשב אנחנו הופכים אותה לבלתי רציפה.

    הרי גם תקליט וטייפ לא שומרים את היצירה הרציפה כפי שהיא אלא עדין ב"מנות קטנות". אז מה זה משנה אם המנות הקטנות האלו הן חריצים בתקליט או שינויים מגנטים בקומפקט דיסק ? הרציפות נגדעת בכל מקרה.

  6. Morphlexis | 3 באפריל, 2010 בשעה 12:35

    יעקב – יש הבדל גדול בין צליל דיגיטלי (שמתורגם לשפה בינארית של 0 ו-1) שהינו מדוייק ובלתי משתנה לבין צליל אנאלוגי (המאפיין סרטים מגנטיים, קלטות ותקליטים) ועובר תוך כדי כך שינוי (גם אופן ותכיפות השימוש בציוד אנאלוגי משנים את הצליל במהלך הזמן). מעבר לעובדה שציוד אנאלוגי גורם לצליל להשמע "עשיר" או "חם" יותר יש בו גם פוטנציאל של עיוות כאוטי קל כך שבעצם כל האזנה לסליל מגנטי היא ייחודית, כלומר גם אם תחזור ותקשיב לאותו השיר שוב ושוב – כל השמעה תהיה שונה.
    אם זה יותר טוב או פחות טוב?
    תלוי את מי אתה שואל 🙂

    אולי אמיר יוכל להצטרף כאן לדיון ולהוסיף מעט מהתובנות שלו!

  7. בנימין | 3 באפריל, 2010 בשעה 14:45

    מורפלקסיס (פחות מבלבל מלקרוא לך בנימין) – נסיון לשחזר חוויות מהעבר הוא ללא ספק בעל ערך גדול, וגם אני נהנה ממה שאתה עושה – אחרת סביר להניח שלא הייתי מגיב כי לא הייתי קורא את הבלוג שלך באופן קבוע – ועדיין אני חושב שחוויות העבר הן דבר אחד ואיכות הסאונד היא דבר אחר, הבעיה העיקרית שלי היא התלות בעבר גם כאשר לקדמה יש כבר יתרונות ברורים (שלא לדבר על כך שהקלטה של מיקסטייפ מדיגיטל לאנלוג היא לכל היותר באיכות הדיגיטלית) אבל מי יודע, עקב היותי זיקית, סביר להניח שעוד כמה שנים אחשוב אחרת;).

  8. אמיר ניר | 3 באפריל, 2010 בשעה 19:59

    כמה שזה מחמם ת'לב לראות את העניין הנצחי ממשיך…. אני כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק טוב בפוסט. אני חושב שכל הדיון האם דיגיטאלי או אנאלוגי טוב יותר הוא מיותר לחלוטין. המציאות מוכיחה שהאנלוגיה (בין אם בצליל או בתמונה) נשארת כנראה לנצח. זה כמו שיהיו ציירים או אמנים שיעדיפו לעבוד מול המחשב בפוטושופ ויגיעו לתוצאות מאוד יפות ומרשימות או להבדיל, יעדיפו להתלכלך במכחול וחומרי גלם אמיתיים. כמו שמורפלקסיס הזכיר קודם, יש מקום לשניהם, ואני, שמח שיש לי היום את האפשרות ליצור ולהינות מהמכשור הדיגיטאלי-ממוחשב המתקדם ביותר כמו גם להנות ולדעת להפיק את המירב מציוד אנלוגי "מסורבל" – מה שלצערי רוב היוצרים היום בדורי, לא יודעים (או לא מתעניינים/ מעיזים) לעשות.
    ולקסטה – אני לא קניתי את המגבר הזה ממך 😉 יש כנראה כמה כפילי אמיר בישראל…
    שיהיה לכולנו המשך חג שמעייאח!

  9. מואב | 13 באפריל, 2010 בשעה 10:41

    Sorry if I'm raining on your parade
    אבל רק שתדעו שטכנית, טייפ סלילים היא השיטה הכי נחותה להקלטת אודיו. יש סיבה מאוד טובה למה שומעים "היס" בתדר גבוה וקבוע בהאזנה לקלטות אנלוגיות. זהו אפקט הלוואי של הקלטה באמצעות שדה מגנטי על סליל מתמגנט שגורם לגירעון האות. בהקבלה לצייר שבמקום להשתמש במכחול הוא עומד שלושה מטרים מהקנבס ומשפריץ את הצבעים. השראה מגנטית לא מדוייקת בעליל.
    עד שנות השמונים המאוחרות חברות התקליטים הקליטו בשיטה זו לפני סלילי ה-DAT שהם בעצם פורמט דיגיטלי, לכן כל האלבומים מתקופת הסלילים האנלוגים מרוחים בצרימה זו.
    כך שחבל על כל המאמץ, ישנן תוכנות שבונות גירעונים והיסים מלאכותיים ואפילו אקראיים בקלות, במקום להשקיע בהקלטה לפורמט של העשור שאנו מעדיפים לשכוח…

  10. אמיר | 20 באפריל, 2010 בשעה 12:29

    אדון מואב. עושה רושם שאין לך ניסיון מעשי עם פורמאטים אנלוגיים, מה גם שהמידע שלך לא מדוייק בעליל. למשל – כל מה שאתה טוען "עד שנות השמונים המאוחרות חברות התקליטים הקליטו בשיטה זו לפני סלילי ה-DAT…" – DAT הוא פורמאט קלטות דיגיטאליות דו-ערוצי – http://en.wikipedia.org/wiki/Digital_Audio_Tape
    והקלטות דיגיטאליות רב-ערוציות בוצעו על מכשירים בסגנון פורמאט DASH
    http://www.orner-stepp.com/CV/Sony3324.jpg
    טייפ סלילים מכל סוג שהוא (בין אם 1/4, 1/2, 1" או 2" אינץ') לא מדגיש "היס" כמו קלטות טייפ רגילות, למעשה, גם במהירות הקלטה/ השמעה איטית, אין לך כמעט "היס", אלא הצליל נהיה עמום יותר. בגלל שרוחב הסרט גדול יותר מקלטת טייפ רגילה יש לסרט המגנטי מן הסוג הזה טווח דינאמי רחב יותר וכושר ספיגת peaks גדול יותר. מניסיוני הרב בעבודה מול מחשב בכל פלאטפורמה אפשרית, אין אף סימולאטור דיגיטאלי שיכול לחקות את הקסם האנלוגי, תיאורטית זה מאוד פשוט לבנות אלוגריטמים שיחקו את התנודות הכיאוטיות של ההשפעות הפיסיות שמופיעות על הסרט המגנטי, אבל בפועל זה לא קורה – הם לא מצליחים לשחזר – זה תלוי ביותר מדיי פרמטרים שלא קשורים לחישוב קר. ובוא נגיד שגם אם תוכנות יצליחו לשחזר דיגיטאלית את התופעות האנאלוגיות, עצם העבודה עם המכשור הזה – הסירבול וההתעסקות גורמים לך להעריך את התוצאה בסופו של דבר – יש בזה המון כיף אתה מרגיש שאתה נוגע במוסיקה – כמו די-ג'יים אמיתיים שנוגעים בגל הקול המוטבע על הויניל עצמו. אבל מה אני מקשקש?! כבר מזמן אין צורך "להגן" על התפיסות האלה. יש מספיק אמנים/ מוסיקאים/ חובבים/ אודיופילים ששומרים על המסורת, ובגדול 😉

  11. יואבריל | 30 באוקטובר, 2010 בשעה 13:06

    אני מצטרף לדיון מאוחר אבל לא כדי לתרום העדפה אלא בשביל להמליץ על ספר מדהים למדי שעוסק בהיסטוריה של ההקלטות ומדיות המוזיקה, מימי הצילינדרים ועד האמפי3 – קריאת חובה לכל מי שמתעניין במלחמות האנאלוגי\דיגיטאלי ובהקלטות בכלל. קוראים לו "Perfecting Sound Forever" והוא נכתב על ידי העיתונאי גרג מילנר. ספר שעושה סדר בהרבה מהסוגיות הלא פתורות שרק אנשים עם "אוזניים מוזהבות", כמו שהספר מכנה אותם, מתיימרים ליישב (:

    http://www.amazon.com/Perfecting-Sound-Forever-History-Recorded/dp/0571211658

  12. אנלוגיקה עילית | MusicExcite | 1 במאי, 2011 בשעה 19:58

    […] לפני כשנה פורסם פוסט אורח שלי בבלוג המרתק והמעשיר של האמן הרב-תחומי ואיש האשכולות בינימין אסטרליס, הידוע בכינויו Morphlexis. הפוסט הזה מציג מצויין את אחת האהבות הגדולות שלי למדיומים האנאלוגיים בתחום הסאונד. משיעבוד דיגיטאלי לחירות אנלוגית […]

  13. חישת צלילים מחשמלת | MusicExcite | 21 במאי, 2011 בשעה 13:53

    […] אנקדוטה ויזואלית – הרקע לתמונת הנגיס הוא עיבוד לצילום הסכימה האלקטרונית של המעגל של אחד המכשירים החשובים שברשותי – ה"אקו-טייפ" – מחולל הד Echo אנלוגי-מכאני שעובד על סרט מגנטי שרץ בלופ. שימו לב ל-5 ה"קוביות" שצמודות לסרט המגנטי – אלה הראשים, כמו בכל טייפ הקלטה שיש לו לפחות שני ראשים – אחד למחיקה ואחד להקלטה והשמעה, באקו-טייפ שלי יש ראש מחיקה, ראש הקלטה, ושלושה ראשי השמעה – אלו מוצבים במרחקים קבועים אחד מן השני, ולכן קוראים את המידע המוקלט על הסרט במרחק קבוע (שניתן לכוונן אותו ע"י שלושת הלחצנים) כך נוצר אפקט ה-Echo באופן אלקטרו-מכאני. בסוג זה של אפקט משתמשים הרבה מוסיקאים עד היום, מכיוון שאף מחשב/ מכשיר דיגיטאלי לא יכול לחקות לגמרי את ה"זיוף" הכיאוטי עליו דיברתי בפוסט הזה. […]

  14. אנלוגיקה עילית | MusicExcite | 23 בדצמבר, 2014 בשעה 6:59

    […] לפני כשנה פורסם פוסט אורח שלי בבלוג המרתק והמעשיר של האמן הרב-תחומי ואיש האשכולות בינימין אסטרליס, הידוע בכינויו Morphlexis. הפוסט הזה מציג מצויין את אחת האהבות הגדולות שלי למדיומים האנאלוגיים בתחום הסאונד. משיעבוד דיגיטאלי לחירות אנלוגית […]

הוספת תגובה