לפני כמה חודשים קיבלתי מייל מאמיר ניר שבו הוא תיאר באופן כמעט אגבי כיצד הוא מעביר את המיקסטייפים שלי לסלילים מגנטיים על מנת להינות מהם באופן מירבי. רגע.. חזרתי על השורה הנ"ל וקראתי אותה שוב ושוב כדי להיות בטוח שאכן אלה המילים: "סלילים" ו-"מגנטיים"? יש מישהו אי שם בעולם שאכן מאזין לאוספים האלה בדיוק כפי שדמיינתי כיצד מיקסטייפים צריכים להישמע בעולם מושלם?!
לקח לי כמה דקות טובות למחות את זיעת ההתרגשות, להתעשת ולכתוב מייל חזרה עם בקשה קטנה: ספר! הדגם! צלם!
התשובה החיובית של אמיר לא בוששה להגיע והוא אפילו סיפר לי שידידתו מאיה קפל, צלמת [אתר], נרתמה לעיניין והם יתעדו את התהליך בקרוב. לפני כמה ימים (למעשה ממש ביום ההולדת שלי – אמיר, אין לך מושג כמה שימחת אותי 🙂 ) קיבלתי את ההדגמה המלאה: איך הופכים מיקסטייפ דיגיטאלי ומשחררים אותו אל המרחבים האנלוגיים הפתוחים!
(הסביר והדגים: אמיר ניר, צילמה וערכה: מאיה קפל)

לפני כשנה וחצי גיליתי במקרה את הבלוג הנסתר והמופלא הזה. מצאתי שמורפלקסיס אדמו"רינו מתעסק בהרבה מאוד תחומים שמעניינים גם אותי, כמוזיקאי יוצר ובשל כך החלטתי לטעום מהאוספים המוגשים. ראשית, התלהבתי מאוד ממלאכת-המחשבת שנעשתה בחיבורים המעניינים בין קטע לקטע, העובדה שהמיקסטייפ זורם בקו רציף ללא הפסקות של שקט וביצירתיות מופלאה של מיקס עדין ועריכה בטוב טעם, הפתיעה אותי מאוד, ומיד לאחר מכן נשביתי בקסם האקלקטי ובתעוזה של בחירת הקטעים עצמם וטיבם המופלא – מי שיודע, קשה מאוד לרצות אותי מוזיקלית, ומורפלקסיס מצליח לעשות את זה בגדול!

עכשיו נתבונן באחת השריטות העמוקות שלי – האהבה הכפייתית לציוד אודיו אנלוגי. אני מניח שרובכם, אוהבי מוזיקה מושבעים,  מכירים מן הסתם את התפיסות השונות לגבי פורמטי הקלטה אנלוגיים. אז עכשיו, אני אציג לכם את שיטתי להשבחת המיקסטייפים המהוללים. מרגע שהתאהבתי באוספים האלה, היה לי ברור שהם צריכים לקבל את מלוא כובד החשיבות המוזיקלית. בואו נגיד, כשכבר יש לי זמן לשבת בבית ואני בוחר להקדיש אותו להאזנה ממוקדת במוזיקה (לצערי זה לא קורה לעיתים קרובות מדיי), מבאסת אותי המחשבה שאני אקשיב למוזיקה דרך המחשב – אף על פי שהיום, קידוד המוסיקה לקבצי mp3 מתבצע לשביעות רצוני – עדיין המחשבה של לשבת ולהקשיב למוזיקה שיוצאת מבעד ממירים דיגיטאליים מפחיתה מהערך המוזיקלי. אני מאמין שברגע שמוזיקה מתנגנת, כמוצר סופי, מפורמאט דיגיטאלי, היא מאבדת מחיותה – וזה כלל לא משנה מה רמת הרזולוציה (עדיף כמובן שתהיה כמה שיותר גבוהה – זיוף דיגיטאלי מאוד מטריד בסופו של דבר). כשאנחנו מנגנים מוזיקה דרך פורמאט אנאלוגי, תהיה לו תמיד השפעה כיאוטית מן הסביבה – טמפרטורה, גראביטאציה, עוצמת חיכוך וכד'. היתרון בשימוש האנאלוגי הוא בסופו של דבר חוסר הדיוק. בשנות ה-80 וה-90, התפיסה הייתה כי "הזיוף" נחשב לחיסרון – אף אחד לא טרח להזכיר ש"הזיוף" האנאלוגי הוא כיאוטי – מה שהופך ל"זיוף" בלתי מדיד, שיכול להשתנות מהמון סיבות חיצוניות, אני אשווה את זה לנגינה על כלי אקוסטי – אף מכה, פריטה או נשיפה לא תחזור לעולם על קודמתה – לא משנה עד כמה נדייק או נתמרן, תמיד תהיה השפעה פיזית שונה על הביצוע החוזר ובכך נגינה חיה הרבה יותר מושכת ומהפנטת מהקשבה לתכנות מסונטז וסטרילי – כמו כלי נגינה אחרים, כך גם המכשור האנאלוגי שמשחזר כל פעם מחדש את ההקלטה – תמיד יוסיף לה שינוי קל, לא צפוי, כיאוטי – וזה מה שנותן ערך מוסף של חיים למוזיקה שאנחנו אוהבים (לא כל אחד יסכים איתי כמובן – יהיו רבים שיעדיפו את הסטריליות הקפואה של אמצעי השמע הדיגיטאליים – וזה כמובן כבר עניין של טעם…)

אז החלטתי להמיר את האוספים של מורפלקסיס לפורמאט אנאלוגי – ובכן, מכיוון שיש לי מכשור והרבה מדיות מתאימות (הכוונה לטייפ סלילים וסרטים מגנטיים), החלטתי לבצע את המלאכה לאלתר:
כפי שאתם יכולים לצפות בסרטון, אני מוריד מן הסתם את האוספים למחשב, לאחר מכן פותח אותם בנגן המדיה, כאשר המחשב מחובר כמובן אל מערכת השמע שלי שמורכבת מכמה חלקים מצויינים – מגבר vintage של Akai, פטיפון Technics מדגם מיוחד (אני יכול לכתוב רק עליו פוסט שלם), טייפ סלילים של Akai (דגם 1700, משנת 1967, בעל מעגלי שפופרות) ורמקולים עתיקים משנות ה-60 של Wharfedale. כאשר המוזיקה מושמעת מן המחשב דרך המגבר, אני מכין את טייפ הסלילים להקלטה, כאשר אני מרכיב עליו סליל כלשהו שעליו אני רוצה להקליט (הסלילים הם בדיוק כמו קסטות של טייפ, רק יותר גדולים – ניתן להקליט ולמחוק מספר רב של פעמים), ואז אני מכניס את הטייפ למצב הקלטה אך עם השהייה – Pause, ובודק דרך מחוג החיווי את עוצמת ההקלטה – כך שתהיה בסביבות 0 dB. עוד יתרון בהקלטה על סרטים מגנטיים היא ספיגת שיאי עוצמה (peak) חלקה, מה שפורמאט דיגיטאלי לא יכול לספוג – כאשר הם מופיעים בהקלטה דיגיטאלית אנחנו נשמע אותם כצרימה לא נעימה, ובשפה עממית יותר, "קרעחצים". אחרי שכיוונתי את עוצמת ההקלטה והכנתי את הסליל במיקום בו ארצה להתחיל להקליט עליו, אני חוזר למחשב, עוצר אותו מנגינה ומכין לתחילת ההקלטה. חוזר אל הטייפ, משחרר אותו מ- Pause, ומפעיל מחדש את נגן המדיה במחשב – כך מבוצעת ההקלטה.
חשוב לציין שהעבודה עם המכשור הזה דורשת התעסקות רבה ותחזוקה קבועה שגם גוזלת לא מעט זמן, אבל ההנאה הסופית שווה את ההשקעה.

אני מציג לכם כאן עוד מספר תמונות מהעשייה וגם עוד מכשיר אחד חביב שהצטרף אליי לאחרונה לאוסף – Philips N4416, מכשיר מתקדם יותר מה Akai (מאמצע שנות ה-70) – עובד על מכניקה אלקטרונית, בעוד ה- Akai הרבה יותר מכאני – עם זאת, ה- Akai חביב עליי יותר מכיוון שאיכות הההקלטה שלו יותר טובה, ובכלל כל הצליל מעובד כפי שהזכרתי קודם ע"י שפופורות, שהן בעצמן מוסיפות עוד נפח כיאוטי לצליל הסופי. בכלל, אני מוסיף עוד ומגזים, ומבצע את ההקלטות של המיקסטייפים על מהירות הקלטה נמוכה (ישנן 3 מהירויות הקלטה נפוצות במכשירי הקלטה ביתיים מסוג טייפ סלילים שיוצרו בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה שעברה) – המהירות הנמוכה מעממת את הצליל עוד יותר, אך מעצימה את החוויה החמימה אותה אני אוהב.
תחי האנלוגיה!!!

* * *

אמיר ניר [אתר] הינו מפיק, מלחין ומוזיקאי בעל חיבה לציוד אנלוגי ישן ולצליל האבוד של הסלילים המגנטים.

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , ,