בליל יום שלישי אחד, העשירי לאוגוסט, עלו על במת "תאטרון תמונע" 12 אמנים, יוצרים ומוזיקאים ללא שום מושג באשר למה שעומד לקרות מהרגע בו הם יעמדו יחדיו על הבמה, וכך גם כמובן הקהל. זהו ערב "בהפתעה" במובן הכי פילוסופי של המילה בו הקהל יודע מראש שאין הוא עומד לקבל להיטים, או הרכב שינגן לפניו שירים – במשך שעתיים שלמות המוזיקה ניטוותה באופן חי בחלל אולם התאטרון כשנגנים עולים ויורדים מהבמה על בסיס האינטואיציה שלהם בלבד. למעשה אם יש משהו שניתן להגיד על  "We Are Ghosts" זה שמדובר בפרוייקט מוזיקלי אינטואיטיבי המתבסס על אמון בין האמנים שלוקחים בו חלק.

הפעם היה לי כבוד גדול לעמוד שם על הבמה עם גיאחה, נועה מגר, אורי דרור, דני רווה, מתן נויפלד, אודי רז, Saccadic Eye Motion, כולם כבר לקחו חלק בסשנים הקודמים של קולקטיב הרוחות, אך הפעם הצטרפו אלינו דויד פרץ, מירב שחם, יהוא ירון ושיר-רן יינון שזו למעשה הפעם הראשונה בה זכיתי לנגן איתם ואני חושב שכך יעידו גם כל יתר האמנים. במקור כל הפרוייקט הזה לא נועד לבמה אלא לאולפן: מחקר מוזיקלי טהור של צליל, של מבנה, של סגנון – לא ידעתי כיצד הקהל יקבל את מה שאנחנו עושים או אם בכלל תהיה לו סבלנות וגם חששתי כיצד נוכחות הקהל תשפיע עלינו כמוזיקאים: האם ננסה לרצות את הקהל? האם נוכחות של כ-100 איש איתנו באותו חלל תשפיע על המוזיקה? ואני בכלל לא מתחיל להזכיר את הכאב ראש הטכני שהיה כרוך באירגון וההפקה של סשן כזה מחוץ לאולפן הקלטות והציוד המשובח שהוא מספק.

את ההופעה עצמה אני זוכר בהבזקים, שום דבר קוהרנטי, רק רגעים קטנים ששל פליאה שנחרטו לי בראש:
– גיאחה עומד על הבמה לאחר שהאורות כבו ולוחץ לראשונה על מתג ה-Play בווקמן החבוט כשהצלילים הראשונים שבוקעים ממנו נגמרים מהר מידי והוא ממהר להחזיר את הקלטת אחורה ולנגן אותם שוב.
– השירה של נועה מגר בסיום הקטע This Murky World עימו פתחנו את הסשן צימררה אותי אז וגם עכשיו.
– המפוחית המרוחקת של דויד פרץ בתחילת The Road Less Taken, לקח לי כמה רגעים להבין על הבמה מאיפה הצליל הזה מגיע.
– הנגיעה הראשונה של יהוא ירון בקונטרבאס שלו בקטע Passage שהציפה את האולם בויברציות מרוחקות ועמוקות יחד עם החליל המרחף של מירב שחם.
– את הרגע בו קלטתי שהפריטות האלימות שלי על הגיטרה שהיו מתוכננות לסיים את ההופעה הפכו לפתיחה של קטע חדש (They Dance The Mambo In Hell) וניסיוני, כשאורי דרור ניסר עם הקשת את גיטרת הבאס שלו ושיר-רן יינון ענתה לו עם הכינור כמו במירוץ משוגע ביניהם ודויד פרץ משתולל עם סימפולים של הקול שלי מתוך השיר הקודם וסוחט מהאייפון שלו את נהמות נשמתו המעונה של סטיב ג'ובס.

הייתי יכול להמשיך לכתוב עוד ועוד – אבל אני ממליץ פשוט ללחוץ Play בנגן כאן למטה (ושימו אוזניות! – במהלך המיקס השתדלתי למקם את הכלים כפי שהם היו על הבמה כך שתתקבל תמונה סטריאופונית מדוייקת יחסית, כך שהדרך האידיאלית לחוות את האלבום הזה היא בהזרקה ישירה למימברנות) ואם אהבתם את המוזיקה, ממש אשמח שתורידו אותה למחשב שלכם ותפיצו אותה הלאה (ואולי אפילו תשקלו לתרום כמה שיקלונים כדי שנוכל להמשיך להקליט?):

הרפאים:
גיא חג'ג' – טייפים, מניפולציית אפקטים, כלי-הקשה
דויד פרץ – אייפון, פנדר-רודס, לופר, חצוצרה, גיטרה חשמלית, הרמוניקה
שיר-רן ינון – כינור
נועה מגר – קולות, כלי הקשה
דני רווה – תופים, כלי הקשה
אורי דרור – באס, קאלימבה, מלודיקה, קולות, גיטרה
יהוא ירון – באס, קונטרבאס, קולות, קלידים
מירב שחם – חליל צד (ואנימציה)
מתן נויפלד – גיטרה, מלודיקה
Saccadic Eye Motion – גיטרה
אודי רז – סוזאפון, טרומבון, סינטיסייזר, פסנתר ילדים, כלי הקשה, קולות
מורפלקסיס – פנדר-רודס, גיטרה, באס, תופים, כלי הקשה, קולות, מלודיקה
פלנקטון – הקרנת וידאו

סאונד:
סאונדמן – אורפז אגרנוב
טכנאי הקלטה – רועי לוסטר
מיקס – מורפלקסיס
מאסטרינג – דויד פרץ

תודות:
תאטרון תמונע ובמיוחד לאסף הראל (תודה חבוב!)
אולפני אנובה – על תרומת הפנדר רודס והנדיבות בכלל.

בעוד כשבוע ייתפרסם הוידאו המלא של ההופעה הזו – עידכונים כמובן כאן בבלוג 🙂

רוצים לקרוא על הסשנים הקודמים של קולקטיב הרוחות?
אתם מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים שכתבתי על הסשן הראשון והסשן השני

* * *

אני לא יכול לסיים את הפוסט הזה מבלי לציין את האלבום החדש של Saccadic Eye Motion שראה אור ממש בימים אלו.
את סקאדיק (תסלחו לי על הקיצור) הכרתי מתוך דמו יפהפה שקיבלתי בהיס רקורדס ומשם העמיקה ההיכרות בינינו והפכה לחברות, יש מעט מאוד אומנים בארץ שאני נפעם מהמוזיקה שלהם והוא אחד מהם. עם יד על הלב, הרבה דברים שמתרחשים בשוליים הרחבים של המוזיקה העצמאית בארץ לא מדברים אליי וזה ממש בסדר (כלומר, אני לא מתלונן על זה :-)) – אבל כשפתאום אמן ישראלי מצליח ללחוץ לי על נקודת הג'י בטעם המוזיקלי, הו, זו סיבה למסיבה והאלבום החדש של סקאדיק הוא ממש כזה.
אז קבלו את המלצת הבית והורידו את הדבר הנהדר הזה לנגן שלכם:

תגיות: Saccadic Eye Motion, We Are Ghosts, אודי רז, אורי דרור, אורפז אגרנוב, אנובה, גיאחה, דויד פרץ, דני רווה, יהוא ירון, מירב שחם, מתן נויפלד, נועה מגר, רועי לוסטר, שיר-רן יינון, תאטרון תמונע