Schwarz Neon Licht - Sampler1

יש רגע בו אדם מתנהל בחייו, עוצר, ומבין שהוא חייב לייבל.
זה די טיפשי כשחושבים על זה, כי מי בכלל צריך היום חברת תקליטים?
כל אמן מתחיל יודע שדווקא יש להמנע מחוזים עם גופים כלכליים גדולים ושבסופו של דבר, לאחר שהמוזיקה כבר מופקת ומוקלטת, כל מה שצריך הוא יח"צן טוב והפצה (במידה כמובן ומדובר במוצר פיזי שניתן להפיצו) וזהו. טוב, אולי גם מנהל אמנים/להקה ממולח שיקבע הופעות וידע לכוון את ההתנהלות. על אף שכל הדברים הללו (יח"צ, ניהול, הפצה) עולים כסף אך הם משאירים את השליטה האומנותית והכלכלית בידיים שלכם שלא לדבר על השליטה הבסיסית על זכויות היוצרים ועל הזכות לקבל תמלוגים.
מנגד, הצורך בסוג של קורת גג לכל הפרוייקטים שאני מעורב בהם והידיעה שבמצב המדיה/רדיו/עיתונות הנוכחיים בארץ אין כל כך עם מי לדבר ככל שזה נוגע למוזיקה שחורגת מהמיינסטרים (אלא אם כן יש לכם אופציה להוסיף לקומוניקט סיפור קורע לב על ילדות מפוקפקת המכילה אלמנטים של נרקוטיקה/אירוטיקה/בולימיה/לובוטמיה וכמובן תהליך של חזרה בתשובה וגאולה – תוכלו לזכות בכתבה אוהדת במקומון) לעומת האפשרויות שנפתחות בחו"ל להרכבים ויוצרים שאינם מתפשרים על החזון האומנותי שלהם, ובעצם זה העיניין: ליצור בית שייתן במה לחזון אומנותי אחר, לגישה שונה של צליל והפקה, להתחשב בשיקולים אומנותיים ולא מסחריים (או כאלה שיהיו מסחריים מבלי להתפשר על החזון האומנותי).
אבל חירות איננה מספיקה.
בסופו של דבר, הצורך לאגד פרוייקטים שונים תחת לייבל אחד נובע מהעובדה שאף אחד לא יכול לקדם את הדברים שלך כמוך – לא משנה כמה כסף תשלם לצד שלישי, אם ליח"צן/מנהל שלכם לא תהיה האהבה והתשוקה ליצירה שלכם כפי שיש לך, היוצר, הוא לעולם לא יוכל לדחוף את היצירה שלך באמת ולהדביק אחרים באותה התלהבות ואהבה. כל אמן יודע שקשה למצוא מחוייבות כזו מחוץ לעצמו או להרכב, ביחוד בעידן הנוכחי כשציניות ותחכום שטחי נחשבים בטעות לאינטילגנציה וממסמסים את הסבלנות הדרושה להתמסרות והתאהבות אמיתית במשהו שאיננו שלך – לכן בסופו של דבר האדם היחידי שיכול לקדם את היצירה הוא אתה (או חבריך להרכב השותפים לאותו חזון) – מתוך התובנות הללו נולד למעשה הלייבל Schwarz Neon Licht.
בכלל, אם יש משהו שהייתי רוצה להמליץ עליו לאומנים ויוצרים צעירים הוא להפסיק לחלום בהקיץ ולהמתין למישהו אחר שיקח אתכם תחת חסותו ויגרום לכל דבר לקרות – אין לכם מושג כמה כח יצירתי גלום בקבוצת אנשים המתאגדים ביחד לחזון יצירתי משותף: תשיגו כל כך הרבה יותר אם תקחו אחריות על היצירה שלכם ותדחפו אותה בעצמכם. זה היופי ביוצרים עצמאיים – יש לכם את החירות המלאה ליצור פתרונות יש מאין, כאלה שמעולם לא נעשו או נוסו.
לראשונה רואה אור סאמפלר של הלייבל שמכיל סוג של מפה למה שצפון בעתיד – הוא מכיל חמישה קטעים אבל כל אחד מהם נע בטריטורייה מוזיקלית שונה:
מהפולק-רוק מלא הדמיון של יהודה לדג'לי (יוצר קנדי-ישראלי שחי כעת בלוס אנג'לס והאיפי החדש שלו יראה אור בקרוב) עד לג'אז הפסקולי והמעושן של הצ'יל מרקס (כתבתי על הפרוייקט הזה כבר בעבר), מקטע ישן יחסית של שני קדר ושלי בו אנחנו מבצעים גרסת כיסוי חלומית לבילי הולידיי ועד לקטע אינסטרומנטלי חדש של We Are Ghosts שהוקלט במיאמי והאלבום המלא עתיד לצאת בתחילת שנה הבאה ולבסוף קטע חדש ואלקטרוני שלי (שרוב הצלילים מתוכו נדגמו למעשה תוך שיטוט חוגה ברשת ה-AM במכשיר רדיו ישן) מתוך איפי קצר שיצא לאור לקראת סוף השנה.
תוכלו להאזין ולהוריד באופן חינמי לחלוטין את הסמפלר מכאן:

נ.ב. – למה יש ללייבל החדש שלך שם גרמני שובר שיניים? (אתם בוודאי שואלים)
יש לכך שלוש סיבות חשובות – אחלוק עמכם רק אחת: חיפשתי שם שלא ינסה למצוא חן בעיני אף אחד.
חושב שהצלחתי.

תגיות: , , , , , , , , ,

לפני כמה ימים, בשיחה שהתקיימה לאחר הופעה בחלקת דשא קטנה מול האוזןבר ב-1 בלילה, מצאתי את עצמי מסביר למה אני מחבב את טוויטר, אשר בניגוד לרשתות חברתיות אחרות, המגבלות שלו מצליחות להביא לידי ביטוי סוג של יצירתיות, אינטימיות ודיבור המאפיינים אך ורק אותו. אינטראקציה ברשת היא דבר מורכב (ועל כך יעידו כל אותם רגעי שתיקה מביכים של זוגות הנפגשים לראשונה בדייט משותף לאחר צ'אטים סוערים באתרי היכרויות).
ההקדמה הארוכה הזו באה לתאר מעט את אופי הפרויקט המוזיקלי הנוכחי שאני מעורב בו ועל הקושי מבחינתי לכתוב עליו, כי את הקולגה היקרה שעימה אני פועל מעולם לא פגשתי, אין לי מושג כיצד היא נראית (מלבד תמונות מעובדות-לכדי-אי-היכר כדי שנוכל להעלות משהו לסאונדקלאוד) ועדיין אנחנו מצליחים לעבוד יחד וליצור באופן שמאתגר ומרתק אותי.
אז נעים להכיר, אנחנו The Chill Marks – דואו מוזיקלי שחבריו מעולם לא נפגשו ומתנהל בעיקר דרך המסרים האישיים בטוויטר ודרך תיקיית הדרופבוקס, משמאלי (הוירטואלי) תוכלו להכיר את סילקיסמות'_גל ואני מורפלקסיס – אהלן:

סילקי המסתורית היא אחת הכותבות המוכשרות שאני מכיר: היכולת שלה לתמצת ל-140 תווים תובנות ולספר בדיוק חד על עצמה תוך טשטוש הזהות התמידי שלה מוביל לטקסטים כנים, חריפים ואינטימיים לעתים ברמות מבהילות ואולי זה הדבר שכה כובש בדמותה – היכולת לגעת מבלי לגעת, אינטימיות עמוקה מבלי להכיר, עירום מלא בבגדים. כשפרסמנו לפני יומיים את השיר הראשון היא כתבה את מהלך השתלשלות האירועים של העבודה המשותפת מנקודת מבטה, במקרה הזה אני ממש מעדיף שתעשו רגע הפסקה ותקראו כאן (גרסת קובץ גרפי מסודר לקריאה) או כאן (מתוך פיד הטוויטר שלה – גללו למטה לתאריך ה-27 ליולי).

העבודה שלנו עדיין בעיצומה: סילקי מקליטה קולות, שרה, מהמהמת, שורקת, נאנחת, מצקצקת ושולחת לי את התוצאה לתיקייה משותפת – אני חוטף משם את הקבצים ושוזר את המוזיקה סביב הקול שלה עד ששנינו מרוצים מהתוצאה. יש משהו מוזר בתהליך העבודה הזה ומנגד גם משהו משחרר בטירוף. אני מרשה לעצמי להתנסות באלקטרוניקה, אקוסטיקה, הקלטות שטח (ביחוד מתוך הפרוייקט Sounds Of The Kibutz) ולא להגביל את עצמי לצלילים או לטכניקות עבודה מסוימות אלא פשוט חירות להשתולל: עם צלילים, עם סגנון, עם אמצעי הפקה, עם הרגש שסילקי מבטאת דרך הקול שלה. אני מרותק לדיאלוג שנוצר בין הטקסטים והשירה שלה ולבין המוזיקה – זה קצת כמו מחול או ריקוד משותף: היא נותנת את התוכן, את השלד שסביבו אני יכול ליצוק את הקונטקסט המוזיקלי.

אשתדל לשתף ולהעלות לכאן שיר בכל פעם שנסיים ונפרסם אותו, כפי שכתבתי – אנחנו עדיין עובדים על החומרים ויש משהו נחמד בפרוייקט כזה שנולד מתוך הרשת וגם יתועד בה (באופן סמי נרקסיסטי אפילו פתחנו עמוד פיכסבוק צנוע לעדכונים). מאחורי הקלעים אני גם מתחיל את העבודה על הקמת נט-לייבל קטן לפרוייקטים והפקות השונות בהן אני מעורב ויהווה גם בית לאמנים אחרים שאני ממש ממש אוהב. אני מניח שאעדכן פרטים נוספים בנוגע לזה בקרוב 🙂

*      *      *

בעינין דומה: חברי הטוב שהוא גם יוצר מוכשר וכביר – Saccadic Eye Motion הוציא אלבום חדש ונפלא שמלהטט שוב בין מחוזות השוגייז, פוסט-רוק, לואו פיי ועוד תוויות שלא אומרות כלום באמת. לכן פשוט תלחצו כאן פליי, או יותר טוב, תורידו את האלבום כולו כי הוא מצוין וגם בחינם:

תגיות: , , , , ,