Schwarz Neon Licht - Sampler1

יש רגע בו אדם מתנהל בחייו, עוצר, ומבין שהוא חייב לייבל.
זה די טיפשי כשחושבים על זה, כי מי בכלל צריך היום חברת תקליטים?
כל אמן מתחיל יודע שדווקא יש להמנע מחוזים עם גופים כלכליים גדולים ושבסופו של דבר, לאחר שהמוזיקה כבר מופקת ומוקלטת, כל מה שצריך הוא יח"צן טוב והפצה (במידה כמובן ומדובר במוצר פיזי שניתן להפיצו) וזהו. טוב, אולי גם מנהל אמנים/להקה ממולח שיקבע הופעות וידע לכוון את ההתנהלות. על אף שכל הדברים הללו (יח"צ, ניהול, הפצה) עולים כסף אך הם משאירים את השליטה האומנותית והכלכלית בידיים שלכם שלא לדבר על השליטה הבסיסית על זכויות היוצרים ועל הזכות לקבל תמלוגים.
מנגד, הצורך בסוג של קורת גג לכל הפרוייקטים שאני מעורב בהם והידיעה שבמצב המדיה/רדיו/עיתונות הנוכחיים בארץ אין כל כך עם מי לדבר ככל שזה נוגע למוזיקה שחורגת מהמיינסטרים (אלא אם כן יש לכם אופציה להוסיף לקומוניקט סיפור קורע לב על ילדות מפוקפקת המכילה אלמנטים של נרקוטיקה/אירוטיקה/בולימיה/לובוטמיה וכמובן תהליך של חזרה בתשובה וגאולה – תוכלו לזכות בכתבה אוהדת במקומון) לעומת האפשרויות שנפתחות בחו"ל להרכבים ויוצרים שאינם מתפשרים על החזון האומנותי שלהם, ובעצם זה העיניין: ליצור בית שייתן במה לחזון אומנותי אחר, לגישה שונה של צליל והפקה, להתחשב בשיקולים אומנותיים ולא מסחריים (או כאלה שיהיו מסחריים מבלי להתפשר על החזון האומנותי).
אבל חירות איננה מספיקה.
בסופו של דבר, הצורך לאגד פרוייקטים שונים תחת לייבל אחד נובע מהעובדה שאף אחד לא יכול לקדם את הדברים שלך כמוך – לא משנה כמה כסף תשלם לצד שלישי, אם ליח"צן/מנהל שלכם לא תהיה האהבה והתשוקה ליצירה שלכם כפי שיש לך, היוצר, הוא לעולם לא יוכל לדחוף את היצירה שלך באמת ולהדביק אחרים באותה התלהבות ואהבה. כל אמן יודע שקשה למצוא מחוייבות כזו מחוץ לעצמו או להרכב, ביחוד בעידן הנוכחי כשציניות ותחכום שטחי נחשבים בטעות לאינטילגנציה וממסמסים את הסבלנות הדרושה להתמסרות והתאהבות אמיתית במשהו שאיננו שלך – לכן בסופו של דבר האדם היחידי שיכול לקדם את היצירה הוא אתה (או חבריך להרכב השותפים לאותו חזון) – מתוך התובנות הללו נולד למעשה הלייבל Schwarz Neon Licht.
בכלל, אם יש משהו שהייתי רוצה להמליץ עליו לאומנים ויוצרים צעירים הוא להפסיק לחלום בהקיץ ולהמתין למישהו אחר שיקח אתכם תחת חסותו ויגרום לכל דבר לקרות – אין לכם מושג כמה כח יצירתי גלום בקבוצת אנשים המתאגדים ביחד לחזון יצירתי משותף: תשיגו כל כך הרבה יותר אם תקחו אחריות על היצירה שלכם ותדחפו אותה בעצמכם. זה היופי ביוצרים עצמאיים – יש לכם את החירות המלאה ליצור פתרונות יש מאין, כאלה שמעולם לא נעשו או נוסו.
לראשונה רואה אור סאמפלר של הלייבל שמכיל סוג של מפה למה שצפון בעתיד – הוא מכיל חמישה קטעים אבל כל אחד מהם נע בטריטורייה מוזיקלית שונה:
מהפולק-רוק מלא הדמיון של יהודה לדג'לי (יוצר קנדי-ישראלי שחי כעת בלוס אנג'לס והאיפי החדש שלו יראה אור בקרוב) עד לג'אז הפסקולי והמעושן של הצ'יל מרקס (כתבתי על הפרוייקט הזה כבר בעבר), מקטע ישן יחסית של שני קדר ושלי בו אנחנו מבצעים גרסת כיסוי חלומית לבילי הולידיי ועד לקטע אינסטרומנטלי חדש של We Are Ghosts שהוקלט במיאמי והאלבום המלא עתיד לצאת בתחילת שנה הבאה ולבסוף קטע חדש ואלקטרוני שלי (שרוב הצלילים מתוכו נדגמו למעשה תוך שיטוט חוגה ברשת ה-AM במכשיר רדיו ישן) מתוך איפי קצר שיצא לאור לקראת סוף השנה.
תוכלו להאזין ולהוריד באופן חינמי לחלוטין את הסמפלר מכאן:

נ.ב. – למה יש ללייבל החדש שלך שם גרמני שובר שיניים? (אתם בוודאי שואלים)
יש לכך שלוש סיבות חשובות – אחלוק עמכם רק אחת: חיפשתי שם שלא ינסה למצוא חן בעיני אף אחד.
חושב שהצלחתי.

תגיות: , , , , , , , , ,

Comforting The Ghosts

Cinematheque יולי 26th, 2013

אתנחתא ויזואלית לסופ"ש – שני קטעי וידאו מוזיקליים שהייתי מעורב עמוק בהפקתם:

קליפ חדש ולמעשה ראשון להרכב האקספרימנטלי שאני מעורב בהפקתו, We Are Ghosts, שצולם עמוק בקומפלקס ענק של תחנת כח נטושה 4 קומות מתחת לפני הקרקע במשך 3 ימי צילומים לפני כמה חודשים. בהחלט אחת ההרפתקאות ההפקתיות המאתגרות שחוויתי במיוחד לנוכח העובדה שהמקום חשוך לחלוטין,ללא חשמל, ומשובץ בפירים עמוקים במיוחד שניתן בנקל ליפול לתוכם לסוג כואב במיוחד של אבדון. אני אחראי על הבימוי, צילום, תאורה, עריכה והפוסט. עזרו לי (מאוד!): דובי שרגא, נועה מגר ודנה פרץ הנהדרים והמוזיקה כמו גם ההשתתפות בקליפ של להקת הרוחות, החבורה הכי מוכשרת של יוצרים שאני מכיר.

זמן קצר לאחר הוצאת האיפי שלי ושל שני קדר, יצאנו לסיבוב הופעות קטנטן (שלוש הופעות סה"כ) עם שירי האיפי המבוססים על קאברים ושירים נוספים שרצינו לבצע יחדיו. אחת ההופעות, שהתקיימה בלבונטין7, הוקלטה וצולמה וכעת, כמעט שנה בדיוק מאז אותה הופעה, מיקססתי וערכתי את הוידאו (שצולם ע"י דני רווה) והנה הוא לפניכם.
תודה ענקית לדני רווה, אביב מארק וצוות לבונטין7.

✯ ✯ ✯

כמה מיקסטייפים יפים נשזרים כעת ויעלו במהלך שבוע הבא 🙂

תגיות: , , , , , , , , , , , ,

כששני ואנוכי השתוללנו באותו סופ"ש בהקלטות איפי הקאברים שלנו – לא חשבנו בכלל שאי פעם נמצא את עצמנו על הבמה מבצעים את אותם השירים באותם עיבודים מינימאליסטיים מול קהל: מה שעובד נפלא כשמקליטים בחדר קטן באופן כל כך מהיר ואינטימי, עם המון רגש ומעט שיפוט (ככל האפשר) לא תמיד מצליח לעבור את משוכת המעבר לבמה וקהל כי יש מוזיקה שנועדה להיות מושמעת באינטימיות הביתית של מערכת הסטריאו, אותה הקלטה שתופסת רגע מסויים בזמן ובחלל הנפשי-רגשי של האמן ולכודה לנצח בתקליט/קסטה/דיסק/מפ3. מה שאני מנסה לכתוב כאן בעצם הוא שהמעבר בין להקליט באופן חופשי למדי את הפרשנות שלנו לשירים של אחרים ולבין הביצוע שלהם לייב מול קהל – היווה סוג של אתגר אמיתי עבור שנינו ואנחנו אוהבים מאוד אתגרים.

היה לנו ברור מההתחלה שאנחנו חייבים לשמור אמונים לעיבודים הרזים הכל כך מאפיינים את האיפי ושנינו הסכמנו (גם עקב מחוייבויות נוספות ולו"ז צפוף) שמדובר שמיני טור קטנטן וצנוע של הופעות, כלומר, נופיע מספר מצומצם של הופעות חד-פעמיות לפני שנעבור לפרוייקטים אחרים. לשמחתי הצטרפו אלינו רוי רגב האדיר ממונוטוק (שהוא גם קולגה ב- We Are Ghosts) על האלקטרוניקה ודורין פרימור על נבל וגלוקנשפיל. כעת, אחרי 2 הופעות בירושלים ובתל-אביב (ואחרי הופעה שבוטלה בבאר שבע) אנחנו חוזרים לעיר החטאים להופעה אחרונה וצנועה מחר בערב (יום שישי, 10.8 – 21:00) בבר גיורא ( דיזנגוף 64, ת"א). מדובר בהופעה אחרונה בהחלט ואם אתם מגיעים – אל תהיו זרים, תבואו להגיד שלום, אוקיי?

כך זה נראה לפני שבועיים וקצת בהופעה בלבונטין7 (צילום דני רווה):

תגיות: , , , , , , , ,