כששני ואנוכי השתוללנו באותו סופ"ש בהקלטות איפי הקאברים שלנו – לא חשבנו בכלל שאי פעם נמצא את עצמנו על הבמה מבצעים את אותם השירים באותם עיבודים מינימאליסטיים מול קהל: מה שעובד נפלא כשמקליטים בחדר קטן באופן כל כך מהיר ואינטימי, עם המון רגש ומעט שיפוט (ככל האפשר) לא תמיד מצליח לעבור את משוכת המעבר לבמה וקהל כי יש מוזיקה שנועדה להיות מושמעת באינטימיות הביתית של מערכת הסטריאו, אותה הקלטה שתופסת רגע מסויים בזמן ובחלל הנפשי-רגשי של האמן ולכודה לנצח בתקליט/קסטה/דיסק/מפ3. מה שאני מנסה לכתוב כאן בעצם הוא שהמעבר בין להקליט באופן חופשי למדי את הפרשנות שלנו לשירים של אחרים ולבין הביצוע שלהם לייב מול קהל – היווה סוג של אתגר אמיתי עבור שנינו ואנחנו אוהבים מאוד אתגרים.

היה לנו ברור מההתחלה שאנחנו חייבים לשמור אמונים לעיבודים הרזים הכל כך מאפיינים את האיפי ושנינו הסכמנו (גם עקב מחוייבויות נוספות ולו"ז צפוף) שמדובר שמיני טור קטנטן וצנוע של הופעות, כלומר, נופיע מספר מצומצם של הופעות חד-פעמיות לפני שנעבור לפרוייקטים אחרים. לשמחתי הצטרפו אלינו רוי רגב האדיר ממונוטוק (שהוא גם קולגה ב- We Are Ghosts) על האלקטרוניקה ודורין פרימור על נבל וגלוקנשפיל. כעת, אחרי 2 הופעות בירושלים ובתל-אביב (ואחרי הופעה שבוטלה בבאר שבע) אנחנו חוזרים לעיר החטאים להופעה אחרונה וצנועה מחר בערב (יום שישי, 10.8 – 21:00) בבר גיורא ( דיזנגוף 64, ת"א). מדובר בהופעה אחרונה בהחלט ואם אתם מגיעים – אל תהיו זרים, תבואו להגיד שלום, אוקיי?

כך זה נראה לפני שבועיים וקצת בהופעה בלבונטין7 (צילום דני רווה):

תגיות: , , , , , , , ,



הוספת תגובה