ואוו, זה ממש תפס אותי בהפתעה. המיקסטייפ הזה כלומר.
כשגיאחה שלח לי אי-מייל שבישר שהתפלק לו מיקסטייפ חדש ושהאוסף נסוב סביב המפיק (העל? המממ.. העל!) דיינג'ר מאוס ושאל אם ארצה לפרסם אותו כאן בבלוג ברור שעניתי לו "כן!!!" (רק עם טיפה פחות סימני קריאה..), כי אני מת על המיקסטייפים של גיאחה וכשהוא נובר לתוך נבכי דיסקוגרפיה של אמן שהוא אוהב הוא עושה את זה בלהט של ילד וידע של מאהב לטיני (כלומר כזה שיודע היכן ממוקמת נקודת הג'י המוזיקלית). דיינג'ר מאוס הוא לחלוטין דמות מפתח בתעשיית המוזיקה העכשווית: היכולת שלו לזנק ולרפרף בין פרוייקטים מבוססי פופ ולבין פלירטוט בגבולות המאתגרים והפחות קומוניקטיביים של קשת הצבעים המוזיקלית הופכים אותו למפיק מסקרן שמעניין לעקוב אחריו.
את יתר המילים אותיר לביג פאפא של הבלוג, מיסייה חג'ג':

אני מת על דיינג'ר מאוס, ויש לכך איזה חמישים סיבות שונות, אבל כשמנסים לרכז אותן לסיבה עיקרית אחת, מגיעים תמיד לסיבה אחת: הוא Auteur. אין הרבה מפיקים מבריקים בעולם, ועוד פחות מכך יש מפיקים מבריקים שהם אמנים, כלומר שההפקה היא אמנות יצירתית עבורם ולא רק אומנות, משלח יד, מלאכה. דיימון אלברן אמר שכלי הנגינה של דיינג'ר מאוס הם האנשים שהוא עובד איתם. מארק לינקוס עליו השלום אמר שהוא ההנדריקס של הלפטופ. Paste magazine בחר בו למפיק העשור, וזה עשור שבו שמענו הפקות של דייב סיטק, מארק רונסון, דייב פרידמן, טימבלנד וקנייה ווסט.

ועדיין, דיינג'ר מאוס הוא המפיק הבולט ביותר של העשור האחרון ושל הזמן שלנו, כי הוא באמת עושה מה שדיימון אלברן טוען לגביו. במקום לנגן בכלי נגינה, הוא מנגן במוזיקאים, ודואג לנגן במוזיקאים מוכשרים מאין כמוהם: בק, סי-לו גרין, הבלאק קיז, אלברן עצמו, טוני אלן, ספארקלהורס. זה די מדהים, לקפוץ לעמוד הוויקיפדיה שלו, לראות כמה מעט אלבומים הוא הפיק מאז פרץ לתודעה עם אלבום המאש-אפ האפור שלו, וכמה השפעה השאיר אחריו.

בניגוד למפיק השני הכי אהוב עליי בעשור האחרון, דייב פרידמן, שירים של דיינג'ר מאוס אפשר לזהות תוך עשר שניות גם בלי לדעת שהוא חתום עליהם. פרידמן הוא זיקית מבריקה, שמוציא מכל אמן שהוא עובד איתו את אלבומו הטוב ביותר – אבל אין לו סאונד משלו, הוא מתאים את עצמו לסאונד של האמנים (ויש שיראו בכך מעלה גדולה יותר ממה שעושה מר מאוס). לדיינג'ר מאוס יש כמה דברים שמסגירים אותו כמעט מיד: גישה מסוימת לסאונד של תוף הסנר, מקצבי פופ סיקסטיז עם שימוש נרחב בטמבורין להדגשה, הקשות קלידים ארוכות בשירים השקטים יותר שלו (שירים 8-10 באוסף שלפניכם), ריוורבים מסוימים. הפתיחה של "Walls" של בק, למשל, לא יכולה להיות שייכת לאף אחד אחר. גם לא התופים של נארלס בארקלי.

16 השירים שלפניכם נערכו ונבחרו כפלייליסט של פייבוריטס אישיים שלי מהדיסקוגרפיה של דיינג'ר מאוס. לכן אין פה כלום מ-Demon days של הגורילאז, מ-The doom and the mask של Dangerdoom וגם לא מהאלבום האפור. אני פשוט פחות אוהב את האלבומים האלה, ואין בהם שירים שנכנסו לי למחזור הדם. גם הבחירות עצמן מבוססות בעיקר על טעם אישי, ומציינות במתכוון שירים שהסאונד של דיינג'ר מאוס מובהק בהם, ואי אפשר לטעות בו. אם גם אתם עוקבים אחריו, או לחילופין אם תהיתם עד עכשיו על מה הרעש – האוסף הזה הוא בשבילכם.

The Essential Danger Mouse – Mixtape by Guyha

52:30 min | Variable | 81 MB

כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ זיפ אחד – גללו למטה!
ומי שרוצה להוריד את המיקסטייפ כנתח מפ3 עסיסי אחד – יכול פה

~Track List~

1. Gnarls Barkley – Crazy

טחון? כן. אבל גם אחד משירי הפופ הבודדים של העשור שיישארו איתנו גם בעוד עשור ושניים. לא וואן היט וונדר, לא להיט של קיץ אחד. שיר פופ שמההאזנה הראשונה לו ברור שהוא Timeless. הוא כאן כדי להישאר. יש בו הכל: גרוב מדבק, הגשה קולית כובשת, מבנה קליט, גישה (אטיטיוד!), ויצירתיות. לכן גם אחרי ששמענו אותו אלפיים פעם, עדיין נגביר כשהוא יגיע.

2. Beck – Modern guilt

זה לא קל להוציא מאמן מבריק כמו בק – שהוא בעצמו לפעמים יותר מפיק-אמן מאשר מוזיקאי – את האלבום הכי טוב שלו מאז Sea Change. אבל החיבור עם דיינג'ר מאוס עשה את זה. אולי כי בק שמר את השירים הכי טובים לכאן, או שהם הפכו טובים יותר תוך כדי העבודה. כך או כך, האלבום הזה הוא מפגש מעולה בין הכישורים הייחודיים של שניים מהמוזיקאים הכי מרתקים של זמננו, ואין בו שיר אחד שלא מעולה.

3. The Black Keys – Tighten up

אחרי שהפיק את Attack & Release, אלבומם הטוב ביותר, נשאר לו עוד שיר אחד בקנה לאלבום החדש שלהם, והוא אחד השירים הכי טובים באלבום.

4. Martina Topley Bird – Baby blue

לא רבים יודעים שדיינג'ר מאוס הפיק את אלבומה השני של טופלי בירד בעלת הקול האדיר, שבניינטיז הייתה הזמרת העיקרית (ובת זוגו הקטינה) של טריקי. זה השיר הכי מאוסי באלבום, וגם האהוב עליי בו.

5. The shortwave set – No social

ההרכב הבריטי עושים פופ בריטי מאוד וחכם מדי למיינסטרים. Replica sun machine שלהם הוא אלבום פופ אלטרנטיבי מצוין, שמומלץ לכל מי שאהב אי פעם פופ בריטי עם נגיעות פ'אנק ופסיכדליה. השיר הזה מכיל הוק פ'אנקי אופייני מאוד לדיינג'ר מאוס, וזה גם פשוט אחלה שיר.

6. Beck – Gamma ray

כן, יש שלושה שירים מהאלבום הזה באוסף, פשוט כי זה אלבום כל כך טוב, ודוגמה מובהקת כל כך לסאונד של המפיק הזה.

7. Danger mouse & Sparklehorse – Little Girl feat. Julian Casablancas

מארחי מורפלקסיס אוהב במיוחד את שיריו של דיוויד לינץ' בפרויקט השאפתני והמצוין Dark night of the soul, בו חברו העכבר וסוס הניצוצות, צמד ממש לא מובן מאליו. ספארקלהורס רצה להדגיש את החלקים הפופיים ביותר של היצירה שלו, והעכבר התחבר לצד האלטרנטיבי יותר שבו. שני השירים שנמצאים כאן מהפרויקט הזה הם בעיניי דוגמאות מעולות למפגש המוזיקלי ביניהם.

8. Broken Bells – The high road

לא חוכמה לבחור בסינגל, אה? אבל מה לעשות שזה השיר היחיד שנדבק לי במוח משיתוף הפעולה בין DM לג'יימס מרסר מ-The Shins. בהתחלה לא התלהבתי מהשיר או מהאלבום הזה, אבל ברבות הימים שמתי לב שאני מזמזם אותו, ושהיי, בעצם יש בשיר הזה משהו… למה אני לא מפסיק לשמוע אותו?

9. Sparklehorse – Getting wrong

הפקה מובהקת של DM באלבומו הרשמי האחרון של ספארקלהורס לפני מותו. אפרופו מפיקים אהובים, האלבום הזה הופק בחלקו על ידי מיסטר דייב פרידמן.

10. Dangermouse & Sparklehorse – Revenge feat. Wayne Coyne

כשיצא Comicopera של רוברט וייאט, תום יורק התראיין לאיזו תכנית רדיו ושאלו אותו איזה אלבום חדש הוא אהב לאחרונה. הוא המליץ בחום והתלהבות על האלבום החדש של וייאט, ואז ציין: בעצם לא שמעתי את האלבום בכלל, לא הצלחתי לעבור את השיר הראשון כי הוא כל כך יפה שכל הזמן חזרתי לשמוע אותו שוב. אני זוכר שהאלבום הזה, אז גנוז בשל בעיות עם חברת התקליטים, דלף לרשת וירד למחשב שלי, ובסקרנות ענקית לחצתי פליי ו – – – פאקקקק מה זה השיר הזה. זו הייתה התגובה שלי. בכלל לא המשכתי לשאר האלבום. שמעתי אותו שוב. ושוב. ושוב. מעולם לא אהבתי יותר את ויין קוין מהפליימינג ליפס כמו שאהבתי אותו בשיר הזה. שיר מושלם.

11. The Rapture – Pieces of the people we love

מדהים לשמוע את הסינתזה בין הסאונד המובהק של הראפצ'ר – אחת הלהקות הכי משפיעות ופחות-מוערכות של העשור – לזה של המאוס. זה כמו שייקחו את חיתוך הדיבור, המבטא והמילים של אדם אחד, ורק ישמיעו אותם מתוך גרון של אדם אחר. כמו רוב האלבום הזה, זה שיר אדיר – והיחיד שמאוס הפיק כאן.

12. The Black Keys – Psychotic girl

האלבום הכי טוב של ילדי הפלא הבלאק קיז, כאמור – והשיר הזה נבחר כי הוא הכי דיינג'ר-מאוסי באלבום. האפקט על קול הזמר, המצילות, קולות הרקע. It's all there, baby. חתימת האמן, כמו שוט מתוך תא מטען בסרט של טרנטינו או הרגע בו הקרחת של היצ'קוק מבהיקה לשבריר שנייה בסרט שלו.

13. Beck – Walls

שוב, השיר הזה פה בעיקר כי הוא פשוט הדגמה מובהקת לטאץ' הדיינג'רמאוסי. אבל הוא גם שיר מעולה. וקאט פאוור שרה קול רקע בפזמון. ומהרגע ששומעים את הלופ החוזר הזה הוא ננעץ בראש לשנים.

14. The Good, the bad and the queen – History song

אוף, איזה שיר. אוף, איזה אלבום. אוף, כמה דברים רעים יכולים לצאת ממפגש של ענקים ואיזה מזל שלדמיאן אלברן, דיינג'רמאוס, טוני אלן, סיימון טונג ופול סימונון יש מספיק שכל וניסיון כדי להוציא רק את השירים המעולים שמרכיבים את האלבום הזה. למעשה, זה אולי השיר שטביעת אצבעו של מאוס הכי פחות מורגשת בו, מכל האסופה הזו. אבל זה פשוט שיר כל כך טוב, שלא יכולתי שלא להכניס אותו.

15. Gnarls Barkley – Who's gonna save my soul

כשהשיר הזה מתחיל, העולם מתחיל לזוז בהילוך איטי לנגד עיניי.

16. Dinah Washington – Baby, did you hear? (Danger mouse remix)

שיר בונוס, אפשר לומר. הוא כאן כי התיפוף שבו מזכיר שירים של נארלס בארקלי, התכנותים מזכירים דברים שהעכבר עשה באלבום האפור, והצלילים החוזרים ברקע מזכירים את הגורילאז. וכי דיאנה וושינגטון היא ענקית בכל לבוש.

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , ,