(צילום: נועה מגר)

קודם כל, לפני שתתחילו בקריאה, בואו ולחצו על כפתור הפליי של הנגן הזה – הוא יהיה הפסקול הכי הולם לפוסט הזה:

אני רוצה לחשוב שאין דרך "נכונה" לעשות מוזיקה ושכל ספרי ההדרכה/בתי הספר/הקורסים היקרים מציעים בסופו של דבר גישות שונות לאמנים, יוצרים או מפיקי מוזיקה ל-"איך באמת עושים את זה", אבל בסופו של דבר אין חוקים. לא באמת.
פרוייקט We Are Ghosts נבע כסוג של גחמה, קריאת תיגר על מסגרות פנימיות: כל אמן יכול לספר עד כמה קשה לשבור את אותן תבניות יצירתיות ושככל שהן חוזרות על עצמן הן הופכות לשלשלאות כבדות, למלכודת, לרעל. אז הנה דרך נהדרת לשבור תבניות – פשוט לעקוף אותן. לעקוף את ההגיון, את השיפוט הפנימי, לעקוף את התיכנון המוקדם. אין אחר כך, יש רק הווה מתמשך: עכשיו, עכשיו. עכשיו! זהו כוחו של האילתור, של ג'אם סשן. בדיוק לפני חצי שנה ערכנו ופירסמנו את סשן הרפאים הראשון, לא תיכננתי מראש להוציא אותו לאור והתייחסתי לפרוייקט הזה כאל ניסוי שסיכוי סביר שייכשל, אבל מה שיצא משם הותיר אותי מופתע לחלוטין: 5 קטעים פסקוליים, אפלוליים שנוצרו מתוך האין, מתוך השראה של רגע שלא יחזור. הכל הוקלט ברמה מאוד בסיסית אבל המוזיקה.. דמט, המוזיקה שנוצרה תפסה אותי ממש לא מוכן. לכן היה לי חשוב להמשיך ולהפוך את זה מפרוייקט חד-פעמי, ארעי, למשהו שיחזור על עצמו בכל חצי-שנה או שנה – פרוייקט שבו נוכל לתת ביטוי לצדדים פחות קומוניקטיביים מוזיקלית, ללא שום מטרה מיסחרית, מבלי לרצות איש מלבד את עצמנו כשהשירים יכולים לנסוק לאורך של 7 דק', 10 דק' ואולי אפילו רבע שעה. אם יהיו אלה שיאהבו את מה שנעשה – נשמח נורא, אם לא – גם זה בסדר, המוזיקה הזו לא נועדה לכולם וטוב לנו עם זה.

לפני כחודש ביום שבת אחד, ה-1 במאי (ערב ל"ג בעומר), התכנסו חברי סשן הרפאים השני באולפני העוגן אשר בעצם שוכנים בתוך צריף הממוקם בחלק הנידח והפחות פופולארי של קיבוץ העוגן. זו היתה החלטה עקרונית למקם את הסשן השני במיקום גיאוגרפי שונה מהאווירה האורבנית שאפיינה את הסשן הקודם שהוקלט בדרום תל-אביב (ואני מקווה שהקו המנחה הזה יוביל אותנו גם הלאה וכל סשן יוקלט באולפן שונה ובאיזור גיאוגרפי אחר) ומנגד להקליט הפעם באולפן טוב ולא להתפשר על איכות הצליל. אגב, כשאני כותב "אנחנו" אני בעצם מתכוון לשני קדר, דני רווה, אורי דרור, גיאחה, נועה מגר, Saccadic Eye Motion (כולם היו גם בסשן הקודם) והפעם הצטרפו אלינו אודי רז (מארש דונדורמה, הפשרות), גיא ביבי (פרוייקט הגומיה) ומתן נויפלד (ממארגני אינדינגב ואיש יקר באופן כללי).

לאחר שהתמקמנו באולפן, סידרנו את הכלים, כל המיקרופונים כוונו ובחדר הבקרה נשמע ההימהום החרישי של הפריאמפים והקונסולה האירה כמו גשר פיקוד של חללית את כל 22 הערוצים הפתוחים – התפזרנו בחלל הרחב של החדר והתחלנו בהקלטות. הדרישה היחידה שההעמדתי בפני כולם היא להקשיב ולהגיב: אם זה מתאים – לנגן, אם לא אז לא. אין חוקים מעבר לזה. הקטע הראשון שהוקלט הוא גם הקטע הפותח את האלבום, Summoning The Ghosts, שהוביל למסע מוזיקלי בן 4 שעות מאולתרות, נועזות, הזויות כשלאף אחד מאיתנו אין מושג כיצד כל זה יגמר.
אני מעדיף שלא להרחיב על מה שהתרחש אחר כך בזמן ההקלטות, המוזיקה שנוצרה היא העדות הכי טובה לאווירה המחשמלת ששררה שם, אני חושד שכולנו היינו במין מצב מוזר של טראנס – אחרת לא ניתן להסביר את זה שכמעט כולנו לא זכרנו אח"כ מה התחולל שם ומי ניגן על מה (אם הייתם עימנו בחדר ולרגע אחד הייתם מסובבים את הראש ואז חוזרים להתבונן שוב הייתם מגלים שכולם שינו כלים ומיקום).

אז הנה זה כאן, האלבום השני של פרוייקט הרפאים, פרוייקט ללא כוונת רווח אלא לשם האומנות שבדבר.
אם אהבתם את מה ששמעתם אתם מוזמנים לתרום לנו כמה שיקלונים לבחירתכם (ואם תעשו זאת תזכו באי.פי. בן 5 קטעים מאותו הסשן שלא יראו אור בשום פורמט אחר), אבל גם אם לא – זה בסדר 🙂 ואם בא לכם אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה הצנועה שלנו בפייסבוק.

רק בקשה קטנטנה: אנא הפיצו את המוזיקה הזו הלאה, זה הכל.

תגיות: , , , , , , , , , , , ,

We Are Ghosts

Disc-O-Rama נובמבר 20th, 2009


צילום: פרג סטודיו

אחת הסיבות שלא ממש יוצא לי לפרסם כאן מיקסטייפים נעוץ בכך שאני מעדיף לאחרונה לחבוש את הכובע הנגדי – זה של המוזיקאי. לאחרונה הייתי די עסוק בהקלטות האלבום הבא שלי, בפרוייקט סודי שקשור ל-"עונג שבת" (האבא והאמא של הבלוג הזה 🙂 ) והפרוייקט הנוכחי שהוא נסיוני ומאולתר ובא כגחמה שמקננת בי יותר מידי זמן: ליצור אמביינט מתוך כלים חיים (רצוי כלים אקוסטיים) ללא אלקטרוניקה כלל. ובכן, בפועל זה כלל לא מה שיצא בסוף, מה שיצא הוא מפגש די מדהים של כמה אמנים ומוזיקאים שניגנו יחד בחדר ללא תו אחד מתוכנן ותוך הקשבה זהירה זה לזה.

לאחר תיאומים רבים, נפגשנו כולנו במוצ"ש (7/11/2009) למרגלות הבניין האפור של רח' רבניצקי 7 באיזור הדרומי והמלוכלך של ת"א, מהחדר שבו הקלטנו היה ניתן לראות את נהר אורות כלי הרכב השועטים במורד איילון ונשטפים החוצה מהעיר. אולי זו הסיבה שקוראים לחדר "ריבר סטודיו", אבל רוב המוזיקאים שמנגנים שם קוראים לו "החדר של קובי" (כי קובי באמת חי שם!).


צילום עטיפה: Rob Holland (תחת רשיון CC)

אז מי היה שם?
Saccadic Eye Motion האדיר, שזו פעם ראשונה שהזדמן לי לנגן עימו והתגלה כגיטריסט עילוי.
שני קדר שהחליפה בין באס לבין גיטרה ולבין מקרופון פתוח.
דני רווה, מתופף שזכיתי להכיר כשאכלנו מאותה קערת פוייקה בהקמה של אינדינגב האחרון, הוא היה ההימור הרציני שלי ואני שמח כל כך שהוא בא – הוא פשוט מתופף אדיר.
אורי דרור שלרוב אייש את עמדת הבאס אבל גם מצא את עצמו אוחז גיטרה חשמלית בסוף.
נועה מגר הידועה לשימצא כצלמת בכלל, אבל מסתבר שבארון השלדים שלה היא שומרת עבר של לימודי פיתוח קול ואופרה. כמובן שהיא תפסה מקרופון 🙂
גיא חג'ג' בעצם תיעד את רוב הערב בוידאו, אבל לשימחתי, בקטע האחרון הוא אזר עוז ולקח קאלימבה אל מקרופון קרוב ואם תקשיבו היטב לקטע האחרון – נגיעות הקאלימבה החרישיות שייכות לו.
– אני השתלטתי מייד על הפנדר רודס (MK1) שהיה שם וליחכתי אותו כהוגן, הייתי גם על גיטרה ולבסוף בקטע האחרון ניגנתי באס.

ככה זה נשמע:

הורידו את האלבום בחינם! (ליחצו על-0 במקום המחיר והכניסו מייל), הפיצו אותו הלאה או אם מאוד אהבתם את מה ששמעתם – אתם מוזמנים לתרום לנו כמה מעות (הכל קודש עבור שעות האולפן של הסשן הבא!) ומי שישלם יקבל קוד סודי להורדת עוד 3 קטעים מאותו הסשן שלא ראו אור בשום מקום אחר!

אני מקווה שהפרוייקט הנסיוני הזה ימשיך ויתגלגל הלאה בכוחות עצמו והייתי רוצה גם לערב בו מוזיקאים אחרים ושונים.
רוצים ליצור קשר?
הנה המייספייס שלנו או ישירות דרך המייל!

תגיות: , , , , , , , , , ,