לפני המשך הקריאה – לחצו PLAY כאן:

שוק מחנה יהודה הירושלמי בלילה.
הבאסטות מתרוקנות ונסגרות אט אט, האורות מתעמעמים, קהל השוק מתחלף בקהל הלילי הסקרן ורחש גשם של אמצע מרץ מקיש על גג הפלסטיק הדק של השוק המקורה. מבין הסימטאות מתחילים להגיח קבוצת מוזיקאים ולהתקין לאורך הרחוב הצר מגברים, תופים, גיטרות וכלי נגינה נוספים. טכנאי ההקלטה מפזר מקרופונים וכבלים ותוך פחות משעה נלחץ כפתור ההקלטה ו..
צלילים חלומיים הנשמעים בפעם הראשונה [והאחרונה] מתפשטים בחלל השוק ואל לבבות קהל המאזינים ומשם אל רגליהם המטופפות בקצב המוזיקה על האספלט.
כך הוקלט האלבום החדש של We Are Ghosts באחד הערבים הבלתי נשכחים של חיי.

צילום: תמר גיל
[צילום: תמר גיל]

למי שלא מכיר: We Are Ghosts הוקמו ב-2009, קבוצת חברים [בחלקם מוזיקאים ובחלקם לא] נפגשו בחדר חזרות לערב אלתור לא מחייב – עבורי זה היה תרגיל אישי בשחרור: עד אז הקפדתי לעבוד ולהקליט לבד בעיקר עקב התובנה שאינני יכול לחלוק עם איש את עולם הדימויים הצלילי שלי, אך מה שמאפיין מאוד את הגישה הזו שבסופו של דבר המיצוי העצמי של הגבולות והאתגרים היצירתיים מגיעים לאיזו סוג של תקרת זכוכית שעל מנת לשבור אותה יש צורך בגירויים חיצוניים, בהקשר הפרטי שלי הצורך נבע מהחיפוש אחר איבוד השליטה על היצירה.
באמת שהייתי צריך להגיע לאיזה סוג של קצה על מנת להגיע להבנה שעלי להשתחרר מההרגל המגונה הנקרא "קונטרול פריק".
הסשן הראשון הפך לסוג של התגלות: במקום הנוייז והכאוס להם ציפיתי, המוזיקה שקלחה באותו ערב תוך אלתור מוחלט היתה קוהרנטית וגרובית, היא היתה כל מה שאי פעם רציתי ליצור רק שמעולם לא יכולתי ליצור אותה לבד: זהו תוצר שאינו שייך לאדם ספציפי אלא תיעוד של קולקטיב.
סשן ההקלטות הראשון הוביל לשני, הרפתקאה אחת הובילה לאחרת ופתאום סשן ההקלטות הירושלמי הנוכחי התגלגל לכדי האלבום מס' 11.

צילום: תמר גיל
[צילום: תמר גיל]

אין לי מושג איך זה עובד.
הלא ידוע הינו מרכיב הכרחי לתפיסה היצירתית של WAG: אם הייתי מבין כיצד מתוך האין נובעים שירים גמורים הנשזרים בידיהם של מוזיקאים [שלעיתים זהו בכלל המפגש הראשון שלהם לנגינה משותפת] שאינם יודעים מה עומד להתרחש בשניה הבאה – היינו כבר מפסיקים לנגן ביחד ממזמן, אני חושב. מה שברור לי מהניסוי הזה הוא שישנו קשר הדוק בין היצירה ולבין המקום – ואני לא מתכוון לכך רק במשמעות הפיזית-אקוסטית, אלא בכל הרבדים [היסטוריים, אנושיים, אנרגטיים, מטאפוריים] והחלל הוא חלק בלתי נפרד מהצליל הסופי ומתהליך בריאתו.

צילום: תמר גיל
[צילום: תמר גיל]

אינני זוכר דבר כמעט ממהלך ההקלטות או מה באמת התרחש שם ברחוב השוק הצר, זוהי תבנית החוזרת על עצמה במהלך הסשנים של הקולקטיב – ברור לי מאוד שהגעתי לעיר הקודש באותו הערב מותש וטרוד ואת הדרך חזרה הביתה לגליל בשעות הבוקר הקטנות מוקף באדי צמר גפן מתוק ומעקצץ שמנע ממני שינה, אך ביניהם הכל מטושטש ומופז, רצף של חוויות כמעט מופשטות של צליל וצבע. רק המוזיקה נותרה כתיעוד רפאי למשהו שהיה ואיננו עוד.

צילום: יובל בורשטיין
[צילום: יובל בורשטיין]

סשן ההקלטות בשוק מחנה יהודה התאפשר תודות לארגון "רוח חדשה" והערב שהפיק "מיוחד למקום" אשר הוקדש כולו ליצירה בחללים אורבניים ספציפיים [Site Specific] כמו כן עזרו לנו בכל הנדרש להקלטת האלבום הנ"ל כפרוייקט גרילה אורבני אמיתי ותודה מיוחדת גם נדרשת לפאב "פרדי לימון" [שהקדשנו לו גם את שיר מס' 4] אשר עזר מאוד בלוגיסטיקה של הערב.
תודה מיוחדת מאוד לאלעד בן-הרוש שיזם את הפרוייקט וליווה אותנו טכנית וכמו כן לקח על עצמו את אתגר הסאונדמן, ותודה אדירה לרועי לוסטר על ההקלטה המשובחת ועל האומץ ללוות אותנו בהרפתקאות מופרעות למדי על מנת לתעד את הצלילים שלנו.
הרוחות: שני קדר [שירה, כלי הקשה ומלודיקה] | יהונתן סופרין [גיטרות, כלי הקשה] | אורי דרור [באס, גיטרות, כלי-הקשה ומלודיקה] | גיא ביבי [כלי הקשה] | עידן פלד [קלידים, ווקודר] | דני רווה [תופים] | מורפלקסיס [גיטרות, קולות, באס, כלי הקשה]

ההורדה של האלבום חופשית – אך כל תרומה תעזור לנו לממן את סשן ההקלטות הבא <3

צילום: יובל בורשטיין
[צילום: יובל בורשטיין]

תגיות: , , , , , , ,

כאמן תמיד מצאתי את עצמי מרותק לסביבת יצירה – אני מאמין שחללים הם טקסט במרחב, לוקחים חלק פעיל בתהליך היצירה בדיוק כפי שהחדר בו אתם מתעוררים באותו בוקר משפיע על כל המשך מהלך היום. לכל חלל יש תדר שמאפיין אותו: אם זה תדר של צליל (נסו רגע להפיק צליל בחלל האמבטיה לאורך כל מנעד התוים – כשהחדר יהדהד בפתאומיות בצליל שיתייצב כמו הצליל תמיד היה שם גם כשהקול שתפיקו יהיה כמעט חרישי – זה התדר של החלל), המטען האנרגטי של כל חלל (זה שנספג ע"י נוכחות אנושית: הכעס, הצחוק, התשוקה – חיוּת שהפכה זה שנים לרפאים. אדוות של רגש שעדיין נעות, חסרות מנוחה, בין מימדי הזמן במרחב) והמרחב ההיסטורי: מילים כתובות המספרות חיים שלמים של אנשים שהיו כאן ואינם.

אישית אני מרגיש שכל פעם ש-We Are Ghosts מתכנסים לסשן הקלטות או הופעה, היכולת ליצור באופן כל כך אינטואיטיבי ומיידי נותנת את הפתח לדיאלוג עם המקום בו אנו פועלים, בייחוד כשהמטרה המוצהרת של ההרכב הוא לעקוף את חומות ההיגיון ואת הדרכים המוכרות ליצירה: החלל הופך להיות חלק אינטגרלי מהיצירה (זו גם הסיבה שחשוב לנו להקליט מחוץ למסגרת הסטרילית והמגוננת של אולפן ההקלטות וליצור במקומות בעלי מטען היסטורי ויחוד אקוסטי). למעשה אנו מחפשים להתרחק מ-"הנקיון" שמאפיין כל כך את תפיסת טכנאי הסאונד במאה 21 – ליצור במקום שאיננו רק תורם באופן ישיר להפקת הצליל אלא גם משפיע על תוכן היצירה עצמה ברמת התכנים וההשראה.
כל הטקסט הזה הוא למעשה מבוא שמסביר למה כשהציעו לנו לערוך סשן הקלטות במרתף בית חולים למצורעים שהוקם בסוף המאה ה-19 בירושלים כשיהיו שם עימנו, כתף אל כתף, עוד קולקטיבים מעולים מהארץ והעולם – ובכן, אמרנו כן! (!!!!!!!!!!!!!!)

אז בין ה-22-23 לחודש נשתלט על מרתף בית הנסן, נקים שם אולפן ונקליט את האלבום הבא של We Are Ghosts – אין לנו מושג מה ננגן וכמו כל סשן של ההרכב המיוחד הזה נזנק לתוך הלא נודע ובתקווה שנצא משם עם מוזיקה מעניינת (ואם לא – לפחות ננסה להנות כהוגן, דמט!). הסשן הזה יהיה פתוח לקהל והתכנון הוא גם לשתול כאן בפוסט במהלך יומיים של ההקלטות נגן וידאו שיעביר סטרימינג חי מהמרתף, וכמו כל האירוע הזה, הכניסה חינם ומדובר בחתיכת הרפתקאה ולו רק על ההזדמנות להכנס ולשוטט במתחם שהיה סגור כל כך הרבה זמן לקהל הרחב.
בנוסף אני (וכנראה עוד נציגים של הקולקטיב) אשא הרצאה על "מוזיקה אינטואיטיבית ותלויית מקום" ביום רביעי בשעה 19:00.

לו"ז האירועים בבית הנסן | מפת בית החולים | עמוד אירוע בפייסבוק

תבואו! יש גם טיזר קריפי ומגניב:

תגיות: , , , , , ,