זה לא היה אמור להתפרסם.
הסשן הזה תוכנן להיות בפני קהל פסטיבל אינדינגב ורוחות המדבר בלבד. לא מתועד, לא מצולם, לא משהו שנרוץ אח"כ ונספר עליו לחבר'ה – מוזיקה חד-פעמית שברגע שנניח את הכלים ונרד מהבמה היא לא תישמע שוב, היא תיגווע והרפאים שלה לא יחזרו כדי לרדוף את המאזינים יותר לעולם (לפחות לא בצורה כלשהי של הקלטה). אבל כל ההופעות באינדינגב הוקלטו (ע"י רועי לוסטר האדיר!) והשמועות אפילו מדברות על אלבום שיאגד את המיטב של הפסטיבל, לכן הרצון להניח טלפיים על הערוצים של ההופעה שלנו היה ברור – למעשה אני די אובססיבי ככל שזה נוגע לפרוייקט הרפאים ועל כך יוכלו להעיד 48 השעות המרוכזות בהן סיימתי את המיקס והמאסטרינג לארבעת הקטעים המככבים באיפי הזה.

מה שמוזר בכל הסיפור הזה שלקראת השעה 4 לפנות בוקר כשירדנו מהבמה הרגשנו די שפופים: התנאים על הבמה, העייפות, התחושה שהזמן המוקצב היה קצר מידי ורק למעשה התחממנו כשכמובן הכל נקטע בקטע האחרון ע"י משטרת ישראל והסאונדמנים שרק רצו ללכת לישון (לא מאשים אותם), בהחלט ניתן לכתוב שסיימנו את הסשן הזה כשחצי מתאוותנו בידינו ודי שמחתי למעשה שהסשן הזה לא יראה אור לעולם. כאשר האזנתי להקלטה לראשונה לפני כמה ימים – התחלתי לדפוק את הראש בקיר. לא זכרתי כלום מההופעה הזו ודי הייתי המום מהתיעוד של מה שניגנו – דבר שקיבל חיזוק מהתגובות של יתר משתתפי הפרוייקט באימיילים ההדדיים שרצו אח"כ בעת ששלחתי מיקסים ראשוניים: כולם היו די המומים מהעובדה שאנחנו ניגנו את זה.

We Are Ghosts – הוא לא רק הרכב ג'אמים של כמה חבר'ה שנפגשים לנגן ולהנות: זהו פרוייקט שעוסק בזמן ובתיעוד של יצירות חד-פעמיות שלעולם לא נוכל לשחזר, הוא עוסק ביצירה סימולטנית של כמה אומנים שנמצאים יחדיו על אותה במה/אולפן ומזנקים יחדיו אל הלא ידוע במובן הכי יצירתי של המילה תוך אמון מוחלט זה בזה. אני לא בטוח שהפרוייקט הזה מיועד לבמה – קיומו של קהל תמיד גורם לי לחשוש שמא נעדן את המוזיקה, נקצר קטעים ובאופן כללי ננסה לרצות מישהו אחר שהוא לא אנחנו. חשוב לי לשמור על הצביון הנסיוני, שלא נפחד להתנסות בצלילים חדשים ולכן אחרי 2 הסשנים האחרונים שהיו על במה ומול קהל – אנחנו עומדים להכנס שוב יחדיו, ממש ממש בקרוב, לתוך נבכי האולפן (וכמו תמיד, כל סשן שלנו מתבצע במקום שונה לחלוטין. אם תרצו להתעדכן להיכן ומתי – הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו).

לצערי עקב אילוצים טכניים חלק מהערוצים כלל לא הוקלטו (הכינור של שיר-רן, הסוזאפון/טובה של אודי רז, הגיטרה שלי וכו'..) – ניסיתי ככל האפשר להגביר את הכלים הללו מתוך זליגות הצליל למקרופונים וערוצים אחרים, לכן לטעמי הדרך האידיאלית להאזין לאי.פי. הזה הוא בעזרת אוזניות כדי שתוכלו להאזין לניואנסים והכלים הנוספים שנחבאים שם ברקע. האלבום עצמו, כתמיד, ניתן להורדה חינמית (רישמו 0 כמחיר) – ואם אהבתם את מה ששמעתם, אנו נשמח שתתרמו לנו כמה מעות: לפרוייקט הזה אין לייבל ואין אף גוף שעומד מאחוריו מלבדנו, האומנים, לכן הכסף שתתרמו לנו ילך ישירות להוצאות האולפן ויעזור לנו מאוד לממן את הסשן הבא:

הוקלט בפסטיבל אינדינגב 2010, השמיני לאוקטובר בשעה 3:25 לפנות בוקר.

נגנים:
שני קדר – שירה
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים
דויד פרץ – אייפון, מלודיקה, אורגן חשמלי, לופר
אורי דרור – באס, גיטרה חשמלית
מתן נוייפלד – גיטרה חשמלית
גיא חג'ג' – אייפון, דגימות, רדיו, מניפולציות של אפקטים
דני רווה – תופים
אודי רז – טובה, סוזאפון
שיר-רן ינון – כינור
נועה מגר – שירה
מאי קסטלנובו – לוכד נשמות
מורפלקסיס – גיטרה חשמלית, שירה, באס

הוקלט ע"י רועי לוסטר
סאונדמן – אביב מרק
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס

תודה מיוחדת לערן רוסק שתיעד בוידאו חלקים מההופעה!

הנה כמה צילומים של ינאי זקס וגל בזל האדירים מאותו ערב (או שמא בוקר?)

❧ אם אהבתם את המוזיקה – אנא שתפו אותה עם אחרים! ☙

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

Mixed-Up #71

Radio Activity ינואר 7th, 2011

2010 היתה כל כך טובה למוזיקה עד שנועה ואני לא התאפקנו והמשכנו בסוג של סיכום שנה:

(ליחצו על הבאנר על מנת לשמור את הקובץ במחשב:)

[audio:http://morphlexis.haoneg.com/Mixedup/Mixed-Up%20radio%20show%2071.mp3]
iCast | Soundcloud | Facebook Page | Mixed-Up! Archive | Tumbler | 106fmj Blog

~Tracklist~
1. Richard Hawley – Remorse Code
2. James Blake – Limit to Your Love
3. Asura – Voxels
4. Baths – Rain Smell
5. Mad Steve & Rejoicer – Screen Lake
6. Gorillaz – Stylo
7. Deru – Peanut Butter & Patience
8. Janelle Monae – Dance Or Die (Feat. Saul Williams)
9. Gonjasufi – Ancestors
10. John Roberts – Navy Blue
11. Coelho Radioactivo – Sem Nome 2
12. Matthew Dear – Honey

Artists & Label PR'S – wanna submit your music to our audio-delicatessen-radio-show? feel free to contact me or us!

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , ,

הכותרת הינה שקר גס מהסוג הנכלולי – אני שונא סיכומי שנה.
לא תמצאו כאן דירוג של כל מיני אלבומים שיצאו ב-2010, לא תמצאו פה סיכומים מילוליים על טרנדים של סאונד והפקה שבלטו השנה – אני משאיר את מלאכת הסיכום הזו לאחרים שאני בטוח שיעשו את זה נהדר בעוד שאותי המלאכה הזו תשעמם למוות. הפעם האחרונה שביקרתי באתר פיצ'פורק היתה לפני 3 שנים בעקבות לינק של גיאחה בעונג שבת, מאז, אין בי שום עיניין לדעת מי-חושב-כמה-על-מה – אני מעדיף לתת לאוזניים שלי (הרעבות תמיד) להחליט בעצמן ולהניח את פילפולי "מי יותר טוב" או "מי הגיע למקום הראשון" לאחרים, מתוך אמונה שאין כמו מפגש ראשוני אמיתי עם המוזיקה. לשם כך בדיוק אני עורך מיקסטייפים או תוכניות רדיו עם נועה.

כל הפוסט הנוכחי מוקדש למעשה לאלבום אחד שראה אור השנה אבל הצליח להדהד לאורכה באותה עוצמה קדמונית שתקליטים נהגו להדהד באוזניי כשהייתי ילד או נער. וזה מצחיק כי כל פעם כשמדברים על האלבום "Before Today" של אריאל פינק מגיעים מהר מאוד לאמירות שקשורות לנוסטלגיה או זיכרון גם אם מדובר בזכרון מומצא, תקופה מיתית שקיימת רק באוזניים הפנימיות. אבל לפני שארחיב על האלבום הנ"ל, הנה סקירה ביוגרפית קצרצרה:
אריאל (מרכוס רוזנברג) פינק (יליד 1978) החל להפיק וליצור מוזיקה בשליש האחרון של שנות ה-90, הוא נהג להקליט את עצמו על קסטות כשהוא מנגן בשלל כלים (גם אם מדובר בחיקוי משכנע של תופים שהוקלטו בעזרת הפה) והפיץ את הקלטות הללו בין חנויות נישה מוזיקליות באיזור לוס אנג'לס וכמיטב מסורת ה-DIY אריאל פינק גם נהג לאייר ולעצב את העטיפות. ההקלטות לרוב נעו בין לואו-פיי עד לנו-פיי בלתי שמיע אבל האיכות הנוראית של ההקלטה הסתירה מלודיות מתקתקות ממכרות וטקסטים אסוצייטיביים והצליל החרוך/מעוך של הסרטים המגנטיים הוסיפו מימד ארכיאולוגי, כמו קלטת דמואים שנחה 30 שנה בתא מטען של מכונית הרוסה והתגלתה זה עתה. ב-2003 חברי להקת אנימל קולקטיב האזינו לדמו ששלח אריאל פינק דרך מכר משותף ומרוב התלהבות הם הוציאו אותו בלייבל הטרי שפתחו באותה שנה, Paw Tracks. לאחר מכן, באופן די קבוע, הם הוציאו לאור כל שנה אלבום חדש (שחלקם למעשה היו הוצאה מחודשת של קלטות שראו אור בסוף שנות ה-90). ב-2009 אריאל פינק הוחתם ע"י הלייבל האגדי 4AD והאלבום שראה אור השנה הוא למעשה אלבום האולפן הרשמי הראשון של אריאל פינק שהוקלט יחד עם ההרכב שגיבש סביבו.

סוד הקסם של Before Today נעוץ במכלול העשיר של הפאזל המוזיקלי שאריאל פינק רקח: אם זה בצליל הקלידים הצ'יזי שמלווה את האלבום וזורק אסוציאטיבית לפופ של סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, אם זה בפירוק הגאוני של מבנה שירי הפופ המסורתיים והתכַתם מחדש לכדי יצירה אורגנית שמתפתחת ומשתנה ללא סוף (רוצו לקרוא את הניתוח הנהדר של טל מסינג לשיר Round & Round), בצליל הקטום שמפיקי האלבום נתנו לו – ללא קצוות חדים (באסים מודגשים או תדרים גבוהים צורמניים) כך שנוצר הצליל המוזהב המעוגל שלרוב מאפיין קלטות וזכרונות שחוקים – הדיאלוג הזה בין השירים (מילים+לחן) ולבין ההפקה (עיבודים+מיקס-מאסטרינג) הופכת את חווית ההאזנה לגדולה הרבה יותר מסכום חלקיה ולמעשה אני חושב שזה האלבום הראשון שהצליח להפתיע אותי בהפריה שנוצרת בין התוכן (שיר) לצורה (הפקה). אחד השירים האהובים עליי באלבום, Fright Night, מצליח להעביר לטעמי את המיזוג הזה יפה:

ייתכן שזה בגלל שאני בן גילו של אריאל פינק, אבל יש משהו בלחנים ובצליל השירים באלבום הזה שמתכתבים ישירות עם עם שירי הפופ שבקע מהרדיו כשהייתי ילד ושנחרטו עמוק עמוק בתוך קפלי הדי.אן.איי המוזיקלי שלי, למעשה הבנתי עד כמה זה עמוק רק כשפינק הזכיר לי. אני בטוח שבאיזה מימד מקביל ישנו אריאל פינק אחד שהוא כוכב פופ בקנה מידה אפי – אבל חשוב לי לציין שאני אוהב את האלבום הזה *למרות* הערך הנוסטלגי, אריאל פינק הצליח להפוך תבניות מוזיקליות שחוקות למשהו רענן וחדש, על אף המימד האנכרוניסטי אין כאן ספק שמדובר במוזיקה שנוצרה במאה-21 (ולו רק בזכות שבירת מבנה שירי הפופ המסורתיים). רק במאה ה-21 לייבל שהוקם במקור כתגובת נגד תרבותית לפופ המתקתק והמסונטז שאיפיין את שנות השמונים מוציא לאור עכשיו אלבום שקרוב מאוד ברוחו לאותו פופ של פעם כתגובת נגד, כסוג של אנדרדוג ואמירה על ההווה: הפופ של אתמול הופך להיות האוונגארד של מחר.

אני מרגיש שככל שאנסה להסביר ולנתח את האלבום הזה, ככל שאנסה לשפוך משפטים ולפרוט תחושות לפרוטות מילוליות – לא אוכל להעביר את אותו אלמנט של קסם ופליאה שהוא משרה עליי. נדירים האלבומים שהפכו להיות בני לוויה כל כך משמעותיים ועל אף שהמון מוזיקה עברה השנה דרך המערכת שלי, Before Today הפך להיות הפסקול שליווה אותי כמעט לכל מקום במהלך 10 החודשים האחרונים ואני אסיר תודה לאריאל פינק על כך. לסיום, כך הדברים נשמעים מפיו של מר פינק:
"I'm the king of bad vibes,I always wanted to make the saddest music that ever was. I'm incapable of not doing it. So I make avant-garde music using pop music. The pop quality in my music is so sad because it's nostalgic – it is the sound of a happiness that's not there anymore."
L.A. Weekly, 2005

Mental woman, born of man
Born of woman, mental man
Change me, I'm changing day to day
Lady, I'm a lady from today..

אם יש אלבום אחד משנת 2010 שאתם עומדים לקחת עמכם לשנה הבאה, ובכן, אני מקווה שזה יהיה האלבום הזה.

לינקים:
האתר של אריאל פינק
הראיון המלא באל.איי וויקלי
קנו את האלבום

תגיות: , , , , ,

ספיישל שעתיים סיכום 2010!

אנחנו מקווים שרדיו הר-הצופים יפעל גם בשבוע הבא…

(ליחצו על הבאנר על מנת לשמור את הקובץ במחשב:)

Mixed-Up #70
iCast | Soundcloud | Facebook Page | Mixed-Up! Archive | Tumbler | 106fmj Blog

~Tracklist~
שעה ראשונה:
1. Darkstar – Deadness
2. LA Vampires & Zola Jesus – No No No
3. Mux Mool – Valley Girls
4. Flying Lotus – Mmmhmm (Ft.thundercat)
5. Prins Thomas – Uggebugg
6. Ridiculouxx – Peachnut
7. Mount Kimbie – Would Know
8. Saccadic Eye Motion – On His Way
9. Gruff Rhys – Shark Ridden Waters
10. Stereolab – Silver Sands [Emperor Machine Mix]

שעה שנייה:
11. Frank (just Frank) – Mr. Itagaki
12. Ariel Pink's Haunted Graffiti – Fright Night (Nevermore)
13. Kisses – People Can Do The Most Amazing Things
14. Cotton Jones – Sail Of The Silver Morning
15. Beck & Devendra Banhart – Life During Wartime
16. Local Natives – Cards And Quarters
17. Das Racist – Hahahaha Jk?
18. Liers – No Barrier Fun
19. Caribou – Odessa
20. Massive Attack – Pray for Rain
21. Matthew Herbert – Porto
22. The Morning Benders – Mason Jar

Artists & Label PR'S – wanna submit your music to our audio-delicatessen-radio-show? feel free to contact me or us!

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , , ,

זהו, הכל עומד כאן על תילו.
הבמות, איזורי הצל, הפסלים, השערים, השלטים הצבועים, תערוכת האומנות, איזורי הלינה, התאורה ואפילו חלק מהדוכנים. מאמץ אחרון של תיקוני צבע כשפתאום אסף קזאדו מקבל את ההודעה המרגשת שכל הכרטיסים לפסטיבל אזלו ומבשר את הידיעה בחיוך שמתפשט כמו אש בבריכת בנזין בפניהם של כל צוות ההקמה. יש משהו מספק בידיעה שכל העבודה הקשה שנעשית כאן מהדהדת הלאה מעבר לגבולות "מצפה גבולות", למרות שאאמין לזה באמת רק כשאראה את הקהל ואת התגובה שלו למה שיצרנו כאן.
חשבתי המון על מה שאצלם ביום שלפני הפתיחה. אם עד עתה הסתובבתי עם המצלמה וניסיתי לתפוס רגעים קטנים מתוך העבודה העצומה שנעשתה כאן, היום החלטתי לצלם את מה שנראה לי המהות האמיתית של המקום: האנשים. הסתובבתי ברחבי המתחם ו.. המממ.. אין דרך אחרת לנסח את זה – הפרעתי לאנשים במהלך העבודה וצילמתי את הפנים שלהם, עם כל הזיעה, האבק והעייפות. אני חושב שמעבר לכל דבר אחר – אלה הפנים האמיתיות של מה שקורה כאן, הלב הפועם שמזרים דם לפסטיבל הזה, הפנים מאחורי הידיים המיוזעות שאוחזות בפטיש/מכחול ומעצבות מחדש את השממה המדברית.

אני מתחבט אם להמשיך לצלם או פשוט להניח הכל ולהרשות לעצמי למשך שלושת ימי הפסטיבל להיות סתם מישהו בקהל שבא לראות הופעות ולהינות.
בכל מקרה, אם תבואו – תגידו שלום 🙂

תגיות: , ,

הספקתי לישון הלילה 6 שעות מקוטעות לאחר שזחלתי לתוך האוהל בגוף דווי כשאור ראשון של בוקר התחיל לגלוש כמו סירופ בין הדיונות והגבעות מסביב. את הלילה ביליתי במרתון אינטנסיבי של של שרטוט העיצוב (שהכנתי מבעוד מועד) של במת הפיל בעזרת מקרן והלפטופ שלי. זה היה מוזר להיות הנפש הערה היחידה שמתרוצצת במתחם הפסטיבל כשכבר כולם נוחרים חרישית, מצד שני זכיתי לראות את הירח זורח וחותך בלהב דקה את מסלול השמיים וזכיתי לצייר תחת אור כוכבים דרומי.
היום היה יום קריטי מבחינת עיצוב וציור הבמות (כן, אני בכוונה לא מראה אותם בוידאו – אני רוצה שתבואו ותראו בעצמכם!) ובעזרת דולב שהתנדבה לעזור וגיאחה שערך ביקור הפתעה עם עוד ידיד התנפלנו על הבמות ואני מאוד מבסוט מההספק שלנו היום, למעשה, למעט כמה תיקוני צבע קטנים – הבמות כבר כמעט מוכנות.

הרבה פעמים אני מצטער שהוידאו לא מצליח להעביר את דווקא את הרגעים הקטנים בלילה, בסוף יום העבודה: את ריח העארק, את האילתורים המוזיקליים, את השיחות החרישיות של סוף יום. מצד שני אני מקווה שאני כן מצליח להעביר את תחושת הכיף והקהילתיות המדהימה שיש בכל תהליך ההכנות לפסטיבל. אנשים הגיעו לכאן מכל רחבי הארץ כדי להתנדב ולהרים פסטיבל מוזיקה באמצע שום מקום, אפילו האוכל כאן בחלקו נתרם מהמושבים מסביב (רק אתמול צוות קטן של אנשי הקמה נשלח לשדה סמוך כדי לקטוף חצילים משדה סמוך כדי לצרוב אותם אח"כ על האש ולתבל בטחינה. כולנו כאן נרקומנים של טחינה.) אני גם מרוצה מאוד מהאמצעים שיצרתי לעצמי לצלם, לערוך ולהעלות כמעט מיד את הוידאו שצולם כאן באותו יום.
אני חייב היום תודה ענקית לגיאחה שעזר וצילם חלק גדול מהוידאו של היום – רק אחרי השקיעה היה לי זמן להתרוצץ קצת עם מצלמה ולתעד רגעים קטנים ממה שהולך כאן. אני מקווה שתהנו כפי שאני נהנה:

תגיות: , ,

בזמן שאני מקליד כאן על מחשב נייד שכבר מתחיל לקבל צורה של פיסת פסולת מאובקת מסדרת סרטי "מקס הזועם", מתחילים להיאסף באוהל אנשי צוות ההקמה מאובקים ורצוצים לא פחות והצלילים שנשמעים כאן הם מין ערבוב מוזר בין זוג גיטרות קלאסיות וכלי הקשה חיים לבין מוזיקת רגאי מוקדמת שבוקעת מציוד ה-PA. בחוץ כבר נפרשת לה מפה מלאה של כוכבים מאופק לאופק והלילה שוב אני עומד לבלות בציור וצביעה של הבמה השנייה ובמקביל להתמודד עם עייפות מצטברת בעזרת אדרנלין וההנאה הפשוטה מציור במידבר של אמצע הלילה.
כפי שתראו בסרטון, הרבה דברים נבנים וצומחים במהלך היום ולמעשה כל מתחם אינדינגב מתחיל להיראות כמו מתחם ענקי עם צעצועים שצומחים מהאדמה. המממ… שניה.. בזה הרגע נדחפה לידי כוסית פונץ'.
אוקיי, איפה הייתי?
~גיהוק~
מכיוון שמחכה לי עוד לילה ארוך של ציור וצביעה ופס האינטרנט כאן מוגבל, מקרטע ומספיק סקושי להעלאה של קובץ וידאו ליוטיוב – אתן לוידאו לדבר בשמי:

תגיות: , ,