קצת קשה להסביר או לכתוב על המיקסטייפ הזה. אולי בגלל שהוא עוסק בחוויה אישית כל כך, אולי בגלל שהוא מנסה לגעת בתקופה ספציפית בה נשמעו צלילים מאוד מסויימים מתוך מכשירי הרדיו – צלילים אשר הרטיטו סלונים, חדרי שינה, חנויות מכולת וקיוסקים, רכבים חולפים. אני זוכר שאנשים זמזמו לעצמם את השירים הללו כשחלפו ברחוב ואני זוכר את הרגע המדוייק בו שמעתי לראשונה חלק מהשירים כאן, שירים שגרמו לי לרגע לעצור ולהקשיב באמת.
למעשה, אני מנסה לשרטט כאן מפה מוזיקלית של ילדותי.

הרבה מהשירים שהצליחו לחדור את מסך הרדיו של פעם נשמעים כעת כמו אוונגארד ואני בספק אם כיום הם היו מצליחים להשתחל בכלל לאיזה פלייליסט (בייחוד השירים של פיאלקה, צוקיי, דולבי, נפוליאון XIV וספרקס שהעיבוד שלהם מכיל אלמנטים מוזרים, נסיוניים ולא שגרתיים). נזהרתי מאוד בבחירה של השירים, מאוד חששתי להפוך את המיקסטייפ הזה לעוד אוסף של המיטב של שנות ה-80 ובמקביל ניסיתי להאזין לשירים הללו באוזניים רעננות, ללא דיעה קדומה או שיפוטיות משוחדת בייחוד כעת כשרוב המוזיקה הזו קבורה עמוק עמוק באבק הארכיון תחת התוית "לא רלבנטי".

אני בטוח שאם אתם הייתם עורכים אוסף של רדיו ילדותכם הוא היה נשמע אחרת – חווית הרדיו, ההאזנה האקראית היא גם באותה המידה אישית. מצד שני, אני בטוח שחלק מהמאזינים למיקסטייפ הזה ימצאו הד לזכרונות וצלילים שהיום כבר אינם ממלאים את תדרי ה-FM, רגעים בהם הייתם ילדים והשיר ההוא התנגן לו פתאום וגרם לכם לעצור הכל – האוסף הזה מוקדש לכם.

אני רוצה להודות לכמה אנשים נהדרים שעזרו לי בהכנה של האוסף הזה:
– תודה מיוחדת ליעד ון-לייבן שכמעט 50% מהשירים כאן נכנסו בעקבות הערות והמלצות שלו שלא פעם גרמו לי לזנק ולצעוק "איך-שכחתי-לכל-הרוחות-את-השיר-הזה?!". אם אתם במקרה בירושלים, תנו קפיצה ל-"בית המוזיקה" ברח' קרן היסוד 25 – הוא נמצא שם לרוב אחר הצהריים והוא אחד האנשים שהכי כיף לצלול איתם שעות בשיחה על מוזיקה.
– תודה מיוחדת ואדירה לאחותי ענת שבזמן אמת דאגה לכוון לא פעם את הרדיו על הסקאלה הנכונה וכעת אף הציעה כמה שירים שהועלו מאוב השכחה.
– תודה רבה לפורום המוזיקה הסודי בספרצוף שחבריו תרמו לא מעט הצעות וכך גם נחשפתי לרדיו הילדות של דורות אחרים, שונים מאלה שלי.

החלק השני שיוקדש כולו לרדיו הנוקטורנלי של ילדותי יתפרסם בעוד יומיים.
אינג'וי!

Childhood FM [Day Radio] – Mixtape by Morphlexis

53:04 min | 256kbp 44khz | 97.7 MB

כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ זיפ אחד – גללו למטה!
ומי שרוצה להוריד את המיקסטייפ כנתח מפ3 עסיסי אחד – יכול פה

1. Napoleon XIV – They're Coming To Take Me Away Ha-Haa
2. The English Beat – Can't Get Used to Losing You
3. Flash And The Pan – Waiting For A Train
4. Julian Lennon – Too Late For Goodbyes
5. Space – Magic Fly
6. Sparks – When I'm With You
7. Thomas Dolby – She Blinded Me With Science
8. Tim Curry – Working on My Tan
9. Karel Fialka – Hey Matthew
10. Billy Joel – Zanzibar
11. Seals & Croft – Summer Breeze
12. Bachman Turner Overdrive – Lookin' out for #1
13. Holger Czukay – Persian Love

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

זה די נדיר שסוג כלשהו של דיסקו יופיע במיקסטייפ שלי, זה גם די נדיר שהמילה "Party" תככב בכותרת – האסוציאציות המיידיות זורקות לכיוון תקליטי הדיסקו הצ'יזיים של שנות ה-70-80 עם עטיפות וורודות-מסטיק כשברקע שפריץ של צבעים אפילפטיים ודוגמנית גנרית בטייטץ מחייכת בסליזיות מתבקשת – כיום ניתן למצוא עשרות תקליטים כאלה שנמכרים לפי משקל בירידי ויניל והם מהווים יופי של טפט על קירות של פאבים או בתי תמחוי עם טוויסט אופנתי. המיקסטייפ הזה הוא מה שהיה נגרם לאלבום דיסקו גנרי לו היו משליכים אותו לתוך נבכי ה-BBC Radiophonic Workshop ואז מזריקים אותו עם ההירואין העכור לתוך ורידיו של מוזיקאי ברלינאי בתקופת הפוסט-פאנק של תחילת שנות ה-80 ואז מערבבים את הכל בתור יורה לוהטת של חומרים רדיואקטיביים ושעאטנז פיליפיני. אז נכון שזה לא בדיוק אוסף לרקוד איתו (למרות שזה אפשרי!) – אבל הוא בהחלט אפקטיבי כפסקול אלטרנטיבי למסיבה, למעשה, אני מתערב שזה יכול להיות הפסקול המושלם למסיבת פורים מחורפנת.
אינג'וי!

נ.ב. – אין לי מושג אם אכן המיקסטייפ הזה אכן יככב כפסקול למסיבה כלשהי אבל אני מבטיח להעלות ולעדכן כאן בפוסט כל וידאו שיתעד מסיבה כזו.

Soundtrack For A Twisted Party – Mixtape by Morphlexis

58:36 min | 256kbp 44khz | 107 MB

כדי להוריד את המיקסטייפ כקובץ זיפ אחד – גללו למטה!
ומי שרוצה להוריד את המיקסטייפ כנתח מפ3 עסיסי אחד – יכול פה

1. Lucia Pamela – In The Year 2,000!!!
2. Erwin Brautigam Quintett – Dim The Light
3. Atmosfear – Dancing In Outerspace
4. Carrie Cleveland – I Need Love
5. Rene Roussel – Reserve
6. Elektriktus – Second Wave
7. Circles – Spiral Dance
8. Hamilton Bohannon – Listen to the Children Play
9. The President – Ruk Chua Nirundon (Love Forever)
10. Unagi – Space Cadet
11. Minnie Riperton – I'm A Woman
12. Christian Bruhn – Wetten, Dass..
13. Sauveur Mallia – Synthetic Neutron
14. Tommy Jay – Memories
15. Jean-Pierre Decerf & Marc Saclays – Arabian Era
16. Carambolage – Der Reigen

 

לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:

| |

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

Vyto B good

Check This Out! פברואר 25th, 2011

מי שעוקב באדיקות אחרי הבלוג, שמות כמו "אריאל פינק" ו-"גארי ווילסון" בוודאי כבר אינם זרים לו. חיבתי ללואו-פיי ובייחוד כזה ששואב את השראתו או נוצר בשנות ה-60/70 ומתובל באלקטרוניקה מוקדמת וסהרורית ידועה ברבים. מצד שני, להתקל באומנים "חדשים" כאלה, שפעלו באופן עצמאי בשנים שבהן להיות אמן "אינדי" אומר שהיית צריך לגייס הון קטן כדי לממן סשן הקלטות + הדפסה עצמאית של האלבום וקידומו ללא גב הברזל שחברת תקליטים ממוסדת יכלה להעניק לך ועוד כאלה שיודעים לנפק ממתקי מוזיקה ממכרים – היא תמיד סיבה לחגיגה בבלוג הזה.

את השם Vyto B כבר שמעתי מעט בהקשר של רשימות אומני שוליים ניסיוניים משנות ה-70/80, אבל עד שבלוג המוזיקה החביב עליי לא הציע שני אלבומים להורדה ועד שאוזניי לא טעמו בעצמן מהפרי האסור לא נפקחו עיניי. ואוו, כמה שהן נפקחו, במשך שבועיים וחצי השיר הבא הזדמזם לי בראש ללא הפסקה:

כל ניסיון למצוא אינפורמציה קצת יותר מעמיקה על Vyto B נתקל בחומה של דממה אינטרנטית מוצקה (ומציקה) ונסיונות ליצור עימו קשר אישי דרך עמוד המייספייס או הפייסבוק עדיין לא נענו, אבל עדיין לא נכנעתי.
בינתיים המלצת הבית היא להוריד את שני האלבומים שלו מכאן, האמינו לי – תודו לי אחר-כך! (אם גם היה לינק לקנייה שלהם הייתי שמח יותר..)
נסיים בעוד ממתק ממכר:

נ.ב. – כמחפשים באתר יוטיוב את מילות החיפוש "Vyto B" נתקלים גם בזמר מבוגר ותמהוני, אני תמה אם יש קשר…

תגיות: , , , ,

מזמן רציתי לערוך אוסף אייטיז קצר, לא אוסף להיטים, אלא ביטוי לשנות השמונים כפי שהשתקפו מבעד לאוזניות הווקמן שלי כשלמדתי בתיכון. שם, בין המימברנות, כל מה שידעתי עד אז על מוזיקה התפרק למושגים הכי בסיסיים של שקט ורעש, בין נאקות לבין טקסטים מעורפלים שהצליחו להביע במדוייק את מה שהשתולל בי באותו זמן. אפשר בקלות לקטלג את האוסף הנוכחי כסוג של "עבודת השורשים", שירים ולהקות שחרטו צלקות של צליל בחדר החמישי של הלב.

אזהרה: המיקסטייפ הנוכחי הוא לא אסקפיסטי או קליל – אבל בעצם בימים כאלה מה כן?
וזו ההזדמנות למסור לקוראי הבלוג הדרומיים שליבי איתכם. פשוט תחזיקו מעמד שם.

Kind Of Beauties – an 80's odyssey

Kind Of Beauties - an 80's odyssey

Kind Of Beauties [an 80's odyssey] – Mixtape by Morphlexis
44:18 min | 256kbps 44khz | 81.4 MB
כדי להוריד את הכל כקובץ Zip אחד - גלגלו למטה!

1. Tuxedomoon – (Special Treatment For The) Family Man (1979)
יש לי הרבה מה לספר על טוקסידומון ואני מקווה שאפילו אעשה זאת בקרוב.  כשהייתי בן 14 קיבלתי מחבר קלטת ואלו היו הצלילים הראשונים שבקעו משם, הנהמה העמוקה של מוג סינטיסייזר, כלי הקשה שנשמעים כמו טפיחות מונוטניות על בקבוק פלאסטיק והקלטה שנשמעת כמו מסר דחוף מספינת חלל אבודה בקצה היקום.

2. The Birthday Party – The Plague (1979)
עזבו אתכם מניק קייב של שנות התשעים-אלפיים, מי שחמק בזחילה מהגרדום של המאה העשרים הישר אל תוך הלוע של המאה 21 הפך לרומנטיקן מזדקן, משורר אשפתות בדימוס שעדיין לפעמים "בא-לו" – אך בסופו של יום מרגיש כמו צל מטושטש לניק החשפן של הבירת'דיי פארטי, זה הפרוע, הנוקב, הכואב. השיר The Plague הוא לא מהידועים יחסית  והוקלט בסשן לדיסק  הראשון לאחר שהלהקה החליפה את שמה מ-The Boys Next Door , הפאזה הפאנקית-קלילה של ההרכב האוסטרלי המיוחד הזה.

3. Japan – Ghosts (1981)
טוב, כאן אנחנו באמת נוגעים בפופ. להקת ג'פאן התחילה כהרכב גלאם-רוק עם השפעות ברורות של דייויד בואי ורוקסי מיוזיק עד שב-1980 הם עברו מהפך מהותי וזנחו את השפעות הפופ לטובת מוזיקה "רצינית". בזכות ההרכב הזה הרווחנו את אחד הקולות המיוחדים במוזיקה המערבית – הגרון המוזהב של דייויד סילביאן (שהגיע לשיא נהדר בתקליט הסולו שלו מ-1987 Secrets of The Beehive).

4. Dead Can Dance – In The Wake Of Adversity (1986)
סוף העולם כבר פה. אתם עומדים על הגשר הצר שמבדיל בין הגיהינום לגן-עדן ומתוך העלטה, בינות לצלילי החצוצרות השמיימיות והעננים הרועמים וכשישמע קולו של אלוהים הוא ישמע בדיוק כמו ברנדן פרי, כי זה הקול היחידי שיכול לחצות את השממה הריקנית, את הלימבו המת ולצקת לתוכו רוח חיים. המתים המרקדים הם ההרכב היחידי שאני מכיר שיכול לערבב בנון שלנטיות מוזיקה ימי-בינימית מסורתית וגל חדש. איזה יופי.

5. Public Image Limited – Four Enclosed Walls (1981)
באלבום השלישי של P.I.L אנו מוצאים את ג'וני רוטן מבולבל וכעוס אך מגובה בסוללה אימתנית של תופים המונהגת ע"י הצ'יף מרטין אטקינס כשאת הצד ההרמוני תופס קית' לוין שזנח את הגיטרה לטובת סינטסייזר נסיוני וכתוצאה אנחנו מקבלים מרקחת מוזרה של קצב שבטי וסילסולים בריטיים. רגע.. אמרתי סילסולים בריטיים ?!

6. The Stranglers – Bring On The Nubiles (1977)
אני מת על הסטראנגלרז! זהו, הוצאתי את זה. אני אוהב את פאזת הפאנק שלהם ואני מת על התקליטים המרוככים יותר, תמיד אפשר למצוא אצלם איזה טוויסט ממזרי שלא ציפית לו. אני יודע שרשמית השיר הזה הוקלט בסוף שנות השבעים – אבל פשוט לא יכולתי לוותר עליו. השיר הזה מתאר יפה מאוד איך זה להיות נער בן 17 חרמן כשכל הגוף שלך הוא זיקפה אחת רוטטת.

7. Einsturzende Neubauten – Negativ Nein (1981)
הלהקה ששברה את כל חוקי הכתיבה המסורתיים של מוזיקה, שלקחה את העקרונות הבסיסיים של תנועת הדאדא ועירבבה אותה עם האקספרסיוניזם הגרמני הקדום, הלהקה שלקחה את ארבעת האלמנטים (אוויר, אדמה, מים, אש) ויצרה מהם מרקחת בלתי אפשרית של צליל, הלהקה שהסולן שלה יכול לכתוב על התלקחות כוכב נובה במרחק 500,000,000 שנות אור מכאן ובאותה נונשלנטיות לתעד במילים את ההשמדה היום-יומית של תאי הגוף שלו או במקרה הזה על הצד השלילי של האין. לא פלא שהדבר הראשון שניק קייב עשה כשהוא עבר לברלין ב-1982 הוא לנכס לעצמו את בליקסה בארגלד.

8. Die Haut (With Nick Cave) – Stow-A-Way (1982)
אנחנו עדיין בברלין של תחילת שנות שמונים שם המתח בין מזרח למערב, ישן לחדש, יוצר קרקע פורייה להרכבים נסיוניים שמפרקים ומחברים מחדש את היסודות הכי בסיסיים של הרוקנרול. Die Haut (העור) הוא הרכב אינסטרומנטאלי בעיקרו שמתבסס על על תופים, באס ושתי גיטרות כשההעדפה פונה לכיוון רעש אקספרסיבי על פני יכולת וירטואוזית. אז אם כבר ניק קייב מסתובב לו בבארים ברלינאיים אפלוליים ובוהה, שיכור, במנסרים הגרמנים – למה לא להעלות אותו לבמה לשיר?

9. Beirut Slump – Sidewalk (1979)
אנחנו עוברים לניו-יורק. ההרכב הבא הספיק לערוך 3 הופעות בטרם נפח את נישמתו אך מהצד השני הכיל את הקרם של סצינת האנדרגראונד בניו-יורק של אותה תקופה. יש לנו את היוצרת הדוקומנטרית השנויה במחלוקת ויויאן דיק באורגן,  ג'ים סקלבונוס בבאס, לידיה לאנץ' (שתכף נחזור אליה) בגיטרה, סיבילינג ליז בתופים ובובי סוופ בשירה. במקור ההרכב נקרא בשם הבלתי אפשרי "בובי ברקוביץ", אבל על אף החיים הקצרצרים של ההרכב הם הצליחו להותיר אחריהם נעימות קברט שבורות כשבובי מדקלם טקסטים שאולים מדיאלוגים של תסריטי בי-מוביז.

10. Lydia Lunch & Roland S. Howerd – I Fell In Love With a Ghost (1981)
מלכת סיאם של גות'האם. האישה שתמיד הלכה רחוק מידי ובדרך נס עדיין פה כדי לספר על זה, היתה שותפה באין ספור הרכבים ושיתפה פעולה עם עשרות אמנים ולהקות (כולל חלק נכבד מהאומנים שמופיעים בפוסט הזה) – שום דבר לא היה מלוכלך מידי בשבילה (כולל סרטים פורנוגרפיים כי לטענתה היחידים שמנוצלים בתעשייה הזו הם הגברים). כאן היא מספרת על איך נפגשה עם הגיטריסט של The Birthday Party ומתוך שיתוף הפעולה הזה נולד אלבום שלם וגם השיר המקסים שלפניכם.
מקווה שתהנו.
ומה על איזה עידכון במייל, הא?

תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,