We Are Ghosts III – עכשיו הוידאו
Check This Out!, Cinematheque נובמבר 6th, 2010
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.
כמה מילים שוות 25 תמונות דוממות בשנייה המשתרעות על גבי 73 דק'?
בסוף השבוע האחרון התפרסם בוואלה תרבות הוידאו של הסשן השלישי של הרוחות, ובכן, הנה גרסת ההיי-דפינישן למתקדמים – כוונו את הוידאו לאיכות 720p, לחצו על כפתור "מסך מלא", כבו את האורות בחדר והגבירו את הווליום:
(להזכירכם – אפשר להוריד את האלבום המלא בחינם!)
תגיות: Video, We Are Ghosts
סשן ההקלטות האחרון של להקת יום ההולדת
Check This Out! פברואר 22nd, 2010
באפריל 1983 התכנסו באולפני הנזה (Hansa) בברלין להקת הבירת'דיי פארטי (Birthday Party) – הגלגול השני המצווח והבועט של ה-The Boys Next Door בראשותו של ניק קייב עם רולאנד ס. האוורד, מיק הארווי, טרסי פיו ואורח מיוחד: בליקסה בארגלד – מנהיג להקת Einsturzende Neubauten האגדית. חברי הבירת'די פארטי שכבר חצי שנה התגוררו בברלין הקרה (ולפני כן בלונדון הגשומה), ספגו את המתח שריחף כמו רעל משכר באוויר והפכו אותו למקור השראה: המתח בין מזרח למערב כשבאמצע עומדת לה חומת ברלין האימתנית, בין הריסות מלחמת העולם השניה ולבין ההווה המתועש ורבי הקומות מזכוכית ובטון שהחלו להתפשט כמו פטריות נוצצות על פני המרחב העירוני-ברלינאי, או מוזיקת השמאלץ ששלטה אז בגרמניה ולבין הניאדרטליות המחרתית של להקות ברלינאיות כמו די האוט או סגנונות הפוסט-פאנק והניו-וויב שלאט לאט חילחלו למצעדי הפזמונים. אולפני הנזה, באופן סימבולי, מוקמו בדיוק בצמוד לחומה ששיסעה את העיר וסימלה יותר מכל את הקרע בעם הגרמני ובעולם בכלל באותה עת – המלחמה הקרה בין העולם המערבי שהונהג ע"י ארה"ב וזה המזרחי-קומוניסטי של ברה"מ, קצת כמו להקליט בסדק שנפער למרגלות פתח הגיהינום.
סשן ההקלטות הזה עמד להיות לאחרון שהבירת'די פארטי יקליטו אי פעם והוא יסתכם באיפי Mutiny, משם דרכם של חברי ההרכב יתפצלו לקול צלילי סיכסוכים והאשמות בין האוורד לקייב (שניהם היו נרקומנים קשים באותה עת ובעלי הרגלי צריכת הרואין הרסנית) וניק קייב הפך פרוייקט חד-פעמי שנקרא "הזרעים הרעים" להרכב קבוע, רולאנד ס. האוורד הצטרף ל-Crime and the City Solution וההמשך ידוע. בשיטוט אגבי ברשת גיליתי פתאום תיעוד וידאו נדיר של אותו סשן, מבט לתוך האולפן (בו, אגב, הקליטו בעבר דיויד בואי בתקופת ברלין שלו ואיגי פופ) ולתוך תהליך קבלת ההחלטות הקטנות, תיעוד תיקוני הטקסט ונסיונות השירה, המבטים המרוכזים כשכולם מאזינים להקלטות מתוך המוניטורים וכו' – ומכיוון שהסרט אינו ערוך או מבויים, הוא נוסך תחושה אינטימית, כאילו אנחנו שם בין המקרופונים מציצים בניק קייב צורח את נשמתו או ברולאנד ס. האוורד מחפש את האקורד הנכון בגיטרה.
הוידאו מתחיל מכאן (7 חלקים):
וככה, אגב, נשמע לבסוף השיר "Jenifers Veil":
לא רוצים לפספס מיקסטייפים? עשו מנוי ל:
| 
| 
תגיות: Berlin, Blixa Bargeld, Die Haut, Einsturzende neubauten, Hansa Tonstudio, Jenifers Veil, Mick Harvey, Nick Cave, Recording Session, Roland S. Howard, The Birthday Party, Tracy Pew, Video
רשמים מאינדינגב 2009
Cinematheque אוקטובר 20th, 2009
השנה החלטתי לעשות מעשה ולרדת דרומה אל המרחבים הלוהטים של המדבר על מנת להתנדב ולעזור בהקמת פסטיבל אינדינגב השלישי – בשני הפסטיבלים הקודמים זכיתי לקחת חלק כאמן וגיטריסט (בהרכב של שני קדר) והרגשתי שהפעם יהיה נכון לתרום גם את חלקי הקטנטן בהפיכת המפעל הנהדר הזה למציאות. יש לי הרבה דברים לספר על ההקמה והאנשים הנהדרים שבעשר אצבעות הפכו עץ, מתכת ובד לבמות, סככות ויצירות אומנות מוטרפות שצמחו מתוך חול ושממה אך הפעם אני מעדיף לשמור את האנקדוטות הקטנות לעצמי ובמקום זה לשתף פסיפס ויזואלי שנלכד בעדשת מצלמת הוידאו שנשאתי עימי רוב הזמן. לצערי במהלך ההכנות הייתי עסוק למדי (עיצבתי וציירתי את גב שתי הבמות ובנוסף, בהתקף יצירתי, ציירתי 8 ציורים ביום אחד שנתלו באיזור הבמה הראשית לצד דלפקי הבירה – וזה אחרי שלא נגעתי במכחול כבר עשר שנים!) ולא הזדמן לצלם את מלוא תהליך ההקמה, אך כשכבר החזקתי במצלמה – ניסיתי ללכוד את הרגעים הקטנים, גם בפסטיבל עצמו: ניואנסים שהתאפשרו הודות לגודלה ומשקלה הקטנים של מצלמת ה-HD גרילה שברשותי אשר בין יכולותיה היא מסוגלת לצלם 240 פריימים בשנייה, כך שמתוך התלהבות רוב חומר הגלם צולם בהילוך איטי תוך ניסיון ללכוד את קסמם של הרגעים הקטנים שהמצלמות האחרות, המתעדות, לא יכלו לקלוט. בסופו של דבר נוצר סרט קצר בן פחות מ-10 דק' (מתוך חומר גלם מצולם של יותר משלוש וחצי שעות סה"כ) שאינן מתיימרות להיות תיעוד של הפסטיבל אלא יותר טעימה ממנו, התרשמות סובייקטיבית ונסיון להעביר קצת מהרוח ששרתה על האירוע והאנשים שהכילו אותו (העריכה כרונולוגית).
תודות והתנצלויות:
אין זה פלא שהפסטיבל הזה הצליח ומשך את הקהל אליו: מתן ואסף, המארגנים, הם האנשים עם הלב הכי גדול שאני מכיר שהנדיבות והחום שהם מפיצים ניכרים בכל מעשה ידיהם. כמי שנכח מאחורי הקלעים אני יכול להעיד שעל אף שכמעט כל גוף אפשרי ניסה להערים קשיים ובירוקרטיה מתסכלת (עד לרגע האחרון!) תמיד הינחתה אותם המחשבה והדאגה לקהל, עינייני עלויות ודאגות כלכליות עמדו תמיד במקום משני. המון המון תודה מתן, המון המון תודה אסף – היה תענוג לראות איך החזון שלכם קרם ברזנטים וקורות עץ ואיך הפחתם רוח חיים אמיתית בשממת המדבר הדרומי וגם זה התרבותי שמשתקף אלינו בחזרה מתוך הטלוויזיות הריקות ומקלטי הרדיו המבולבלים.
תודה מיוחדת לכל צוות ההקמה הנהדר של אינדינגב 2009 – היה תענוג לעבוד איתכם כתף מול כתף, אתגעגע לקפה המר בבוקר שנזלף מתוך סיר הפוייקה הענקי, לחיוכים, למראה הידיים המגויידות, ללילות העארק לצד מדורה ומתחת למרחב עטור כוכבים. עם צוות כזה אפשר להקים הכל!
אני מתנצל מראש בפני ההרכבים והאנשים שלא מופיעים בסרטון – בסופו של דבר אני רק אדם אחד עם מצלמה.
לכל מי שהגיע לפסטיבל – זו הזדמנות נהדרת להזכר ברגעים הנהדרים מתוכו ולאלה שלא היו שם, ובכן, זו ההזדמנות שלכם קצת להציץ למה שהלך שם ומי יודע – אולי שנה הבאה תבואו גם?
inDnegev 2009 – Filmed Impressions from Morphlexis on Vimeo.
ואם כבר הגעתם עד לכאן, הנה ביצוע אדיר של חברי הטוב דויד פרץ (מזל טוב על האלבום חבוב!) לשיר "זמנים קשים" מתוך היום השני של הפסטיבל:
החור בשחור
Check This Out! דצמבר 7th, 2008
פעם, כשהייתי בן ארבע או חמש, אחי ואחותי לקחו אותי לסרט שהיה כל כך מופרך וכל כך מוזר עד שבשנים שבאו לאחר מכן הייתי בטוח שמדובר בחלום. העלילה כללה ספינת חלל אדירה הנטושה על סף תהום של חור שחור אדיר מימדים ורובוטים פסיכוטיים עם חוש הומור מעוות ומבטא טקסני כשבראשם עומד רובוט אפוקליפטי וארגמני שנהג להופיע תדיר בסיוטים שלפני זריחה כשעימו מדען מטורף ארוך שיער.
כילד, אני זוכר את תחושת האבדון שיצאתי עימה מאולם הקולנוע של בית נגלר ואת ההליכה השקטה הביתה בחושך כשאחי ואחותי מצחקקים להם ואני, מבועת, מחפש את הרובוט הדיאבולי שמסתתר מאחורי כל שיח ועץ, מנסה לשחזר את סיום הסרט עם הנפילה האינסופית בחלל הישר אל תוך לועו של החור האפל ביקום. אני ממש זוכר את עצמי מביט למעלה לכוכבים ומתפלל שכוח הכובד לא יפסיק פתאום ושנשאב אל החור השחור שבכוכבים. הנה, אני קורא את מה שכתבתי עכשיו וזה נשמע לי כמו משהו מומצא או כמו סיפור שילד מספר לעצמו.
עד שלפני כמה ימים נתקלתי בכרזה הבאה:
לא יאומן אבל לא רק שהסרט המופרך הזה קיים אלא מי שאחראית עליו היא לא אחרת מאשר חברת וולט דיסני הידועה לשימצא בשל הקיבעונות האומנותיים שלה. המשכתי לנבור ברחבי הרשת וגיליתי את הדברים הבאים:
א. שיש לסרט הזה בסיס מעריצים נלהב ורחב (כל מי שאוהב סרטים סוריאליסטיים על סף הביזאר יתענג על הפנינה הזו)
ב. ג'ון בארי מלחין הסרטים הנהדר (שמוכר בעיקר בזכות הפסקולים הגאוניים ששזר לסרטי ג'יימס בונד ול-"כדור הרעם" בפרט) הרכיב לסרט הזה פסקול מצמרר ואפל כמו שרק הוא יודע.
ג. מדובר בפסקול הראשון שהוקלט בצורה דיגיטאלית (1979!!!)
ד. קבלו את שש וחצי הדקות האחרונות של הסרט שהן הזויות בטירוף ומלאות בפריימים עסיסיים ואפקטים קוליים נהדרים (שימו לב לאפקט הדיליי המשוגע בהתחלה ולציטוט הויזואלי והגיהינומי של הצייר בוש בהמשך):
תגיות: 70's, The Black Hole, Video, Walt Disney
