כאמן תמיד מצאתי את עצמי מרותק לסביבת יצירה – אני מאמין שחללים הם טקסט במרחב, לוקחים חלק פעיל בתהליך היצירה בדיוק כפי שהחדר בו אתם מתעוררים באותו בוקר משפיע על כל המשך מהלך היום. לכל חלל יש תדר שמאפיין אותו: אם זה תדר של צליל (נסו רגע להפיק צליל בחלל האמבטיה לאורך כל מנעד התוים – כשהחדר יהדהד בפתאומיות בצליל שיתייצב כמו הצליל תמיד היה שם גם כשהקול שתפיקו יהיה כמעט חרישי – זה התדר של החלל), המטען האנרגטי של כל חלל (זה שנספג ע"י נוכחות אנושית: הכעס, הצחוק, התשוקה – חיוּת שהפכה זה שנים לרפאים. אדוות של רגש שעדיין נעות, חסרות מנוחה, בין מימדי הזמן במרחב) והמרחב ההיסטורי: מילים כתובות המספרות חיים שלמים של אנשים שהיו כאן ואינם.

אישית אני מרגיש שכל פעם ש-We Are Ghosts מתכנסים לסשן הקלטות או הופעה, היכולת ליצור באופן כל כך אינטואיטיבי ומיידי נותנת את הפתח לדיאלוג עם המקום בו אנו פועלים, בייחוד כשהמטרה המוצהרת של ההרכב הוא לעקוף את חומות ההיגיון ואת הדרכים המוכרות ליצירה: החלל הופך להיות חלק אינטגרלי מהיצירה (זו גם הסיבה שחשוב לנו להקליט מחוץ למסגרת הסטרילית והמגוננת של אולפן ההקלטות וליצור במקומות בעלי מטען היסטורי ויחוד אקוסטי). למעשה אנו מחפשים להתרחק מ-"הנקיון" שמאפיין כל כך את תפיסת טכנאי הסאונד במאה 21 – ליצור במקום שאיננו רק תורם באופן ישיר להפקת הצליל אלא גם משפיע על תוכן היצירה עצמה ברמת התכנים וההשראה.
כל הטקסט הזה הוא למעשה מבוא שמסביר למה כשהציעו לנו לערוך סשן הקלטות במרתף בית חולים למצורעים שהוקם בסוף המאה ה-19 בירושלים כשיהיו שם עימנו, כתף אל כתף, עוד קולקטיבים מעולים מהארץ והעולם – ובכן, אמרנו כן! (!!!!!!!!!!!!!!)

אז בין ה-22-23 לחודש נשתלט על מרתף בית הנסן, נקים שם אולפן ונקליט את האלבום הבא של We Are Ghosts – אין לנו מושג מה ננגן וכמו כל סשן של ההרכב המיוחד הזה נזנק לתוך הלא נודע ובתקווה שנצא משם עם מוזיקה מעניינת (ואם לא – לפחות ננסה להנות כהוגן, דמט!). הסשן הזה יהיה פתוח לקהל והתכנון הוא גם לשתול כאן בפוסט במהלך יומיים של ההקלטות נגן וידאו שיעביר סטרימינג חי מהמרתף, וכמו כל האירוע הזה, הכניסה חינם ומדובר בחתיכת הרפתקאה ולו רק על ההזדמנות להכנס ולשוטט במתחם שהיה סגור כל כך הרבה זמן לקהל הרחב.
בנוסף אני (וכנראה עוד נציגים של הקולקטיב) אשא הרצאה על "מוזיקה אינטואיטיבית ותלויית מקום" ביום רביעי בשעה 19:00.

לו"ז האירועים בבית הנסן | מפת בית החולים | עמוד אירוע בפייסבוק

תבואו! יש גם טיזר קריפי ומגניב:

תגיות: , , , , , ,

ביום שלישי הקרוב (3.1.2012) We Are Ghosts ישיקו אלבום חדש.
לא רק שלראשונה אלבום שהקלטנו עומד לראות אור בפורמט פיזי כדיסק מודפס דרך הלייבל המקסים של קול הקמפוס, אלא שככל הנראה זהו תקדים שבמהלך מופע ההשקה לאלבום לא ינוגן תו אחד מהאלבום שרואה אור! נופ! אנחנו עומדים להקליט אלבום חדש מול קהל חי ואתם מוזמנים!
הסשן כאמור יתקיים ביום שלישי הקרוב במועדון "האזור" (רח' הרכב 13, ת"א), מחיר הכרטיס 30 ש"ח (וכולל גם את האלבום הפיזי שיחולק חינם לבאים), בנוסף במהלך הסשן ימכרו חולצות ופוסטרים מודפסים בעבודת יד (ובכמות מוגבלת מאוד) שעוצבו ע"י שני קדר, גיא ביבי ודקל חברוני הנהדר.
מכירה מוקדמת של כרטיסים בחומוס אבו דאבי קינג ג'ורג' 87 תל אביב (הזדרזו – כמות הכרטיסים מצומצמת ומוגבלת מאוד).

הרוחות שישתתפו בסשן:
שני קדר, נועה מגר, דני רווה, גיא חג'ג', דויד פרץ, אמיר ניר, מתן נוייפלד, אורי דרור, גיא ביבי, אודי רז, רוי רגב, שיר-רן יינון, מירב שחם ואנוכי.
תבואו ואל תתביישו להגיד שלום 🙂

קצת על הרוחות פה:
האלבום הראשון | האלבום השני | האלבום השלישי | אינדינגב אי.פי. | The Cave Sounds Of..

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

לפני 8 חודשים We Are Ghosts הוזמנו לערוך סשן באולפני קול הקמפוס במסגרת התוכנית "שעת השין" של אסף קפלן וגיל מטוס הנהדרים, לאחר 4-5 שעות דחוסות של נגינה בחדר לא מאוד גדול היה די ברור לכולנו שמזל שהסלילים הדיגיטליים מתעדים את מה שקורה שם, צלילים ורגעים שלא נוכל לשחזר שוב לעולם וקסם שהצליח להתפס בלוכד החלומות ששזר וחיווט עומר סנש כטכנאי ההקלטה.
כבר 8 חודשים אני שומר את השירים הללו בבטן ואת התחושה שמדובר ככל הנראה בכמה מפיסות המוזיקה הטובות ביותר שההרכב המוזר הזה כתב יחד אי פעם.. ואם זה לא מספיק, לראשונה אלבום שלנו עומד להיות מודפס פיזית בכמות עותקים מוגבלת בהפקת קול הקמפוס ואם תבואו להשקה במועדון "האזור" (רח' הרכב 13, ת"א) ב-3 לינואר ב-21:00, תזכו במחיר הכרטיס גם לקבל עותק אחד מהבייביז הללו.
בינתיים הנה דרך נחמדה לחמם את המנועים ואת החיך עם טריילר קטן וממזרי לאלבום:

תגיות: , , , , , , , ,

ביום חמישי (10.11 – בעוד שבוע!) קולקטיב We Are Ghosts יערוך סשן הקלטות פתוח לקהל הרחב בחלל בית העיר (בית העיריה הישן של תל-אביב, מול בית ביאליק) כחלק מאירוע הנעילה של תערוכה רב-תחומית בחסות אנשי מגזין האומנות המעולה פיקניק. כמו בכל סשן של WAG, גם הפעם אין לנו מושג מה עומד לקרות – המוזיקה שתיווצר היא חד-פעמית וזו הזדמנות שלכם להיות נוכחים שם ברגע שהיא נוצרת.
אחרי הסשן הקודם שהוקלט במערה מבודדת בדרום הארץ בכלים אקוסטיים בלבד, הגיע הזמן לחקור את המערה האורבנית של בית העירייה הישן של תל-אביב – החלל בו נופיע נראה די מדהים והפעם נביא עימנו כלים חשמליים וצעצועים מוזיקליים שירעידו את המבנה.

ליינאפ הרוחות בסשן הקרוב:
מתן נויפלד (שיבוא אפוף באבק המדבר מאינדינגב), דויד פרץ, שני קדר, גיא חג'ג', גיא ביבי, שיר-רן יינון, אורי דרור, דני רווה, Saccadic Eye Motion, מירב שחם, אמיר ניר, ואנוכי (מורפלקסיס).
ייתכנו אורחים נוספים או שינויים בליינאפ, אל תתפסו אותנו במילה 🙂

We Are Ghosts @ Beit Hair
יום חמישי 10.11.2011 – בשעה 21:00
~הכניסה חופשית!~

תגיות: , , ,

לפני שתמשיכו לקרוא – לחצו פליי כאן:

בחצי השנה האחרונה מעסיק אותי מאוד המרחב ותפקידו ביצירה ובצליל (לדוגמא). מעבר ליכולת של החלל ליצור מניפולציות ישירות על סאונד (כמו תהודה או עימעום), מסקרן אותי מאוד כיצד האמן ויצירתו מושפעים ממרחב – כזה שטעון וספוג בהיסטוריה וזכרון, כזה שכבר מכיל בתוכו את רפאי העבר שהיה ולא ישוב. מכיוון שדרך היצירה של קולקטיב We Are Ghosts מתבסס על ביטוי יצירתי מיידי (כתיבה והלחנה) ומכיוון שדויד פרץ סיפר לי על המערה בלוזית ושיכנע אותי שטכנית אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר של הפיכת המערה, גם אם ללילה אחד, לאולפן הקלטות צנוע על בסיס הציוד הטכני של חברי הקולקטיב בלבד (טוב, זה וגנרטור כמובן) – הצעתי את הסשן לחברי הרוחות ושמחתי כשהם הביעו התלהבות אמיתית לרעיון.

אני זוכר היטב את הנסיעה הזו דרומה ביום חמישי אחד לפני חודש (18.8).
ברדיו היה אותו זמזום תמידי המאפיין ידיעות על פיגוע רודף פיגוע בעוד כבישי הדרום נחסמים אט אט בהוראת הצבא ומניין הנטבחים עולה ועולה עם כל עדכון. "יופי", אמרתי לעצמי "ממש יום נפלא לנסוע דרומה ולבלות לילה במערה". מצד שני, כשאתה מרגיש שהעולם בוער סביב, כשהכל קורס לאבדון ואתה לא רוצה לקחת בזה שום חלק – הדבר ההגיוני היחידי הוא לרדת אל מתחת לבטן האדמה, למרכז השקט של עין הסערה ולהתמסר לאומנות, ליצירה של דבר מה חדש.

בזמן שחיכיתי בפתח המערה עד שכולם יתאספו ראיתי באופק המנוקד כוכבים פס של אור והתפוצצות שמימית כך שאני מניח שמלבד הליריות והקסם של הרגע – כיפת הברזל היתה פעילה למדי אותו לילה. אט אט חברי הקולקטיב החלו להגיע והדבר הראשון שעשינו הוא לפזר נרות לכל אורך דרך הגישה והמסלול המוביל אל החלל המרכזי של סבך המערות, אותו חלל שעמד לעבור טרנספורמציה לאולפן הקלטות קדום. כל מי שנכנס למערה לראשונה לא יכל לעמוד בפיתוי מלשיר או למחוא כף, התהודה המדהימה של החלל מקיפה אותך באופן כל כך מוחלט עד שכל צליל קטן, מחיאת כף או שירה מהדהדים בחללים סביב באופן כל כך מבלבל עד שלעיתים היה קשה לדעת מהיכן מגיע מקור הצליל. לאחר שמיקמנו את הגנרטור במרחק מקסימלי (אך עדיין ניתן לשמוע היטב את ההימהום שלו בחלק מן הקטעים השקטים) ובדקנו את תנאי המערה החלטנו על האופציות האידאליות למיקום הכלים וציוד ההקלטה: ליצור חצי מעגל ולפזר באופן מושכל את הכלים ביחס לחללים המהדהדים שסביב (מכיוון שסביב המערה המרכזית מפוזרות מערות נוספות בעלות הידהוד שונה – היה צריך לסדר את הכלים ע"פ עוצמת הצליל שלהם).
הנה שירטוט שמדגים את סידור הכלים במערה (לחצו על התמונה לגרסה מוגדלת):

גם כאן מכשיר ה-ZOOM התגלה ככלי מועיל במיוחד: מכיוון שיכולתי למקם אותו בכל מקום בחלל, מיקמתי אותו רחוק יחסית כשהוא פונה למערה מהדהדת נפרדת מהחלל המרכזי על מנת ללכוד את ההד בלבד, ההחלטה הזו בדיעבד עזרה לי מאוד במהלך המיקסים. (הערת אגב: יותר ויותר במהלך ההפקות המוזיקליות בהן אני מעורב – ישנו שימוש גדול ב-ZOOM. החירות שהמכשיר הזה נותן ב"לכידת" צלילים אמיתיים ותמונה אקוסטית מדוייקת יחסית של המרחב הופכת אותו לאחת מהרכישות הכי מוצלחות שלי אי פעם. אם זה כדי להקליט קולות רקע בחלל מהדהד אמיתי או כלי הקשה שלא ניתן להביא לאולפן כמו דלת מקלט או בלוני גז – אני לא מוגבל יותר לגבולות האולפן וכמוזיקאי ואמן זה פתח לי שער לחיפוש צלילים אמיתיים ולא להסתפק בתחליפים דיגיטליים אולפניים זולים. הדרך בה ההידהוד של הריוורב נמסך על צליל שירה או כלי הקשה במערה אמיתית נשמע כל כך הרבה יותר אורגני ומדוייק מכל תחליף דיגיטלי שנתקלתי בו).

יש משהו בחוויה של יצירת מוזיקה בחלל מהדהד שגורם לה להיות מופשטת, מינימאליסטית. אולי זה בגלל שקשה נורא להאזין לעומס של צלילים רווים בהד, אולי זה בגלל שלא היה לנו באס אמיתי בסשן (לאורך כל ההקלטות לא מופיע אף כלי מלודי שנתן את פעימות הבאס) דבר שגרם לנו מראש להתרחק מהתבניות המוכרות שמאפיינות רוקנרול וסגנונות מוזיקליים הקרובים לצד הפופולארי בסקאלה המוזיקלית. בנוסף, עקב אילוצי חשמל גיאוגרפיה ואקוסטיקה, החלטנו מראש שהסשן הזה יתבסס על כלים אקוסטיים בלבד (בפועל דויד שלף את האייפון שלו ושיחק עם תוכנת התראמין בטרק Middle Eastern Aliens – אבל זו הפעם היחידה) – דבר שדרש מאיתנו דמיון ועירנות ככל שזה נוגע לדרכים השונות בהם עשינו שימוש בצלילים, הן אם מדובר בכלים חיצוניים או שימוש בקול וגוף (מחיאות כפיים, טפיחות, רקיעות).

אני נתקל בקושי כשאני מנסה להזכר ולתאר את מהלך ההקלטות עצמן. לרוב זמן ההקלטות של WAG מזכיר מאוד חוויה של חלום: אינטנסיבי, רגשי מאוד לפרקים וכזה שנצרב כחוויה מופשטת הגדולה הרבה יותר מסכום חלקיה. הפיתוי התמידי להתרחק מהמקרופונים במהלך ההקלטה ולשוטט בחלל המהדהד ולשיר או לנגן (מאוחר יותר, בשלב המיקסים, תלשתי לעצמי המון שערות מהידיים מרוב תסכול כשעברתי על הערוצים. עד עכשיו ידי השמאלית חלקה כמו עכוז של תינוק), לשוטט כמו רוחות רפאים בחלל הענק כשהמערה עצמה הופכת לכלי נוסף, לחבר חדש בהרכב. אגב, לסשן הזה הצטרף אלינו אמיר ניר (שאפילו התארח כאן בבלוג) וגם התארחו באופן חד-פעמי אלעד בן-הרוש וטל אורן הנהדרים.

המיקס להקלטות הסשן הזה הוא ככל הנראה המורכב והקשה ביותר שעשיתי: מעבר לעובדה שהוקלטו כאן כלים אקוסטיים בלבד בעוצמות שונות באופן קיצוני, רמת הזליגה בין מיקרופון למיקרופון היא מטורפת, כלומר, מיקרופון שהקליט כלי מסויים גם לכד את שלושת הכלים שניגנו לידו + ההד של המערה. הדבר הבסיסי שהנחה אותי בשלב המיקס הוא החשיבות של תחושת החלל, רציתי מאוד שהמאזינים יוכלו להיות שם איתנו באותה מערה, לחלוק איתנו את המרחב הצלילים שהקיף אותנו כשניגנו וכאן כמובן הערוץ שהוקלט ע"י מכשיר ה-ZOOM עזר מאוד. השתדלתי להמעיט ככל האפשר בתוספות אפקטים מלאכותיות – למעשה, התוספות היחידות התמצו בדיליי קל על ערוצי השירה, הסיטאר והמלודיקה (רק בטרק Television Is Not Your Friend הרשיתי לעצמי למסך את הקול של שני קדר באפקט כבד), את כל היתר עשתה כבר המערה. אני ממליץ לכם מאוד להאזין לאלבום הזה באוזניות טובות.
עם ההוצאה לאור של הריליס הזה (החמישי במספר!) אנחנו משיקים את האתר הרישמי של WAG שמשמש למעשה כסוג של ארכיון שירכז את המוזיקה, הוידאו והתמונות שלנו + מידע על הקולקטיב ועל האומנים שלוקחים בו חלק, אם זה לא מספיק אנחנו גם מוכרים חולצות חדשות אותן ניתן להזמין כרגע רק דרך האתר כשעל העיצוב המיוחד המודפס עליהן אחראים שני קדר וגיא ביבי המוכשרים.

~קרדיטים~
שני קדר – אוטוהארפ, גיטרה אקוסטית, שירה, פעמונים, גלוקנשפיל, כלי הקשה, תופים וברווז צעצוע.
דויד פרץ – גיטרת דוברו, כלי הקשה, קולות ואייפון.
אורי דרור – גירה אקוסטית 12 מיתרים, קולות, מרימבה, מלודיקה, אקורדיון-סאבוטאז', חלילים וצ'ראנגו.
דני רווה – תופים, מלודיקה, קולות, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, גלוקנשפיל וגפרורים.
טל אורן – קולות וכלי הקשה.
אלעד בן-הרוש – גיטרה אקוסטית, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, מנדולינה, קולות וכלי הקשה.
אמיר ניר – סיטאר, מלודיקה, אוטוהארפ, גלוקנשפיל, כלי הקשה וקולות.
נועה מגר – קולות, גלוקנשפיל, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית ומצלמת הקנון 5D MKII שלה 🙂
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים וקולות.
מורפלקסיס – קולות, כוסות קריסטל, תופים, גיטרה אקוסטית, קערות טיבטיות וכלי הקשה.

טכנאי סאונד – דויד פרץ
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס
האלבום הוקלט במהלך לילה אחד במערה בלוזית (דרומית לבית שמש) ב-18.8.2011
אתם מוזמנים להאזין או להוריד (האלבום הוא חינמי – הקישו את הספרה 0 בחלל המחיר) או לתרום לנו כראות עיניכם! (כל תרומה תושקע מייד בסשן ההקלטות הבא שלנו!)

עוד חומרי קריאה הנוגעים לסשן הזה:
פוסט נהדר בבלוג של יובל אראל + ראיון עם דויד פרץ
❀  פוסט של אמיר ניר וקצת על חוויותיו מאותו לילה
❀  פוסט באתר המוזיקה הנהדר מחו"ל The Sirens Sound
❀  קול הקמפוס הנהדרים מפרגנים!

ביום שני הקרוב (26.9 – 20:00) יתארחו חברי קולקטיב הרוחות בתוכנית של ברק חיימוביץ', "המגדלור" ברדיו הבינתחומי בהרצליה (106.2 באיזור המרכז, סטרימינג אינטרנטי לכל שאר העולם!)

❀ אם אהבתם ונהניתם מהמוזיקה – אנא, הפיצו אותה הלאה!

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

זה לא היה אמור להתפרסם.
הסשן הזה תוכנן להיות בפני קהל פסטיבל אינדינגב ורוחות המדבר בלבד. לא מתועד, לא מצולם, לא משהו שנרוץ אח"כ ונספר עליו לחבר'ה – מוזיקה חד-פעמית שברגע שנניח את הכלים ונרד מהבמה היא לא תישמע שוב, היא תיגווע והרפאים שלה לא יחזרו כדי לרדוף את המאזינים יותר לעולם (לפחות לא בצורה כלשהי של הקלטה). אבל כל ההופעות באינדינגב הוקלטו (ע"י רועי לוסטר האדיר!) והשמועות אפילו מדברות על אלבום שיאגד את המיטב של הפסטיבל, לכן הרצון להניח טלפיים על הערוצים של ההופעה שלנו היה ברור – למעשה אני די אובססיבי ככל שזה נוגע לפרוייקט הרפאים ועל כך יוכלו להעיד 48 השעות המרוכזות בהן סיימתי את המיקס והמאסטרינג לארבעת הקטעים המככבים באיפי הזה.

מה שמוזר בכל הסיפור הזה שלקראת השעה 4 לפנות בוקר כשירדנו מהבמה הרגשנו די שפופים: התנאים על הבמה, העייפות, התחושה שהזמן המוקצב היה קצר מידי ורק למעשה התחממנו כשכמובן הכל נקטע בקטע האחרון ע"י משטרת ישראל והסאונדמנים שרק רצו ללכת לישון (לא מאשים אותם), בהחלט ניתן לכתוב שסיימנו את הסשן הזה כשחצי מתאוותנו בידינו ודי שמחתי למעשה שהסשן הזה לא יראה אור לעולם. כאשר האזנתי להקלטה לראשונה לפני כמה ימים – התחלתי לדפוק את הראש בקיר. לא זכרתי כלום מההופעה הזו ודי הייתי המום מהתיעוד של מה שניגנו – דבר שקיבל חיזוק מהתגובות של יתר משתתפי הפרוייקט באימיילים ההדדיים שרצו אח"כ בעת ששלחתי מיקסים ראשוניים: כולם היו די המומים מהעובדה שאנחנו ניגנו את זה.

We Are Ghosts – הוא לא רק הרכב ג'אמים של כמה חבר'ה שנפגשים לנגן ולהנות: זהו פרוייקט שעוסק בזמן ובתיעוד של יצירות חד-פעמיות שלעולם לא נוכל לשחזר, הוא עוסק ביצירה סימולטנית של כמה אומנים שנמצאים יחדיו על אותה במה/אולפן ומזנקים יחדיו אל הלא ידוע במובן הכי יצירתי של המילה תוך אמון מוחלט זה בזה. אני לא בטוח שהפרוייקט הזה מיועד לבמה – קיומו של קהל תמיד גורם לי לחשוש שמא נעדן את המוזיקה, נקצר קטעים ובאופן כללי ננסה לרצות מישהו אחר שהוא לא אנחנו. חשוב לי לשמור על הצביון הנסיוני, שלא נפחד להתנסות בצלילים חדשים ולכן אחרי 2 הסשנים האחרונים שהיו על במה ומול קהל – אנחנו עומדים להכנס שוב יחדיו, ממש ממש בקרוב, לתוך נבכי האולפן (וכמו תמיד, כל סשן שלנו מתבצע במקום שונה לחלוטין. אם תרצו להתעדכן להיכן ומתי – הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו).

לצערי עקב אילוצים טכניים חלק מהערוצים כלל לא הוקלטו (הכינור של שיר-רן, הסוזאפון/טובה של אודי רז, הגיטרה שלי וכו'..) – ניסיתי ככל האפשר להגביר את הכלים הללו מתוך זליגות הצליל למקרופונים וערוצים אחרים, לכן לטעמי הדרך האידיאלית להאזין לאי.פי. הזה הוא בעזרת אוזניות כדי שתוכלו להאזין לניואנסים והכלים הנוספים שנחבאים שם ברקע. האלבום עצמו, כתמיד, ניתן להורדה חינמית (רישמו 0 כמחיר) – ואם אהבתם את מה ששמעתם, אנו נשמח שתתרמו לנו כמה מעות: לפרוייקט הזה אין לייבל ואין אף גוף שעומד מאחוריו מלבדנו, האומנים, לכן הכסף שתתרמו לנו ילך ישירות להוצאות האולפן ויעזור לנו מאוד לממן את הסשן הבא:

הוקלט בפסטיבל אינדינגב 2010, השמיני לאוקטובר בשעה 3:25 לפנות בוקר.

נגנים:
שני קדר – שירה
גיא ביבי – כלי הקשה, תופים
דויד פרץ – אייפון, מלודיקה, אורגן חשמלי, לופר
אורי דרור – באס, גיטרה חשמלית
מתן נוייפלד – גיטרה חשמלית
גיא חג'ג' – אייפון, דגימות, רדיו, מניפולציות של אפקטים
דני רווה – תופים
אודי רז – טובה, סוזאפון
שיר-רן ינון – כינור
נועה מגר – שירה
מאי קסטלנובו – לוכד נשמות
מורפלקסיס – גיטרה חשמלית, שירה, באס

הוקלט ע"י רועי לוסטר
סאונדמן – אביב מרק
מיקס ומאסטרינג – מורפלקסיס

תודה מיוחדת לערן רוסק שתיעד בוידאו חלקים מההופעה!

הנה כמה צילומים של ינאי זקס וגל בזל האדירים מאותו ערב (או שמא בוקר?)

❧ אם אהבתם את המוזיקה – אנא שתפו אותה עם אחרים! ☙

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.
כמה מילים שוות 25 תמונות דוממות בשנייה המשתרעות על גבי 73 דק'?
בסוף השבוע האחרון התפרסם בוואלה תרבות הוידאו של הסשן השלישי של הרוחות, ובכן, הנה גרסת ההיי-דפינישן למתקדמים – כוונו את הוידאו לאיכות 720p, לחצו על כפתור "מסך מלא", כבו את האורות בחדר והגבירו את הווליום:

(להזכירכם – אפשר להוריד את האלבום המלא בחינם!)

תגיות: ,