❀     ❀     ❀

בליל יום שלישי אחד, העשירי לאוגוסט, עלו על במת "תאטרון תמונע" 12 אמנים, יוצרים ומוזיקאים ללא שום מושג באשר למה שעומד לקרות מהרגע בו הם יעמדו יחדיו על הבמה, וכך גם כמובן הקהל. זהו ערב "בהפתעה" במובן הכי פילוסופי של המילה בו הקהל יודע מראש שאין הוא עומד לקבל להיטים, או הרכב שינגן לפניו שירים – במשך שעתיים שלמות המוזיקה ניטוותה באופן חי בחלל אולם התאטרון כשנגנים עולים ויורדים מהבמה על בסיס האינטואיציה שלהם בלבד. למעשה אם יש משהו שניתן להגיד על  "We Are Ghosts" זה שמדובר בפרוייקט מוזיקלי אינטואיטיבי המתבסס על אמון בין האמנים שלוקחים בו חלק.

הפעם היה לי כבוד גדול לעמוד שם על הבמה עם גיאחה, נועה מגר, אורי דרור, דני רווה, מתן נויפלד, אודי רז, Saccadic Eye Motion, כולם כבר לקחו חלק בסשנים הקודמים של קולקטיב הרוחות, אך הפעם הצטרפו אלינו דויד פרץ, מירב שחם, יהוא ירון ושיר-רן יינון שזו למעשה הפעם הראשונה בה זכיתי לנגן איתם ואני חושב שכך יעידו גם כל יתר האמנים. במקור כל הפרוייקט הזה לא נועד לבמה אלא לאולפן: מחקר מוזיקלי טהור של צליל, של מבנה, של סגנון – לא ידעתי כיצד הקהל יקבל את מה שאנחנו עושים או אם בכלל תהיה לו סבלנות וגם חששתי כיצד נוכחות הקהל תשפיע עלינו כמוזיקאים: האם ננסה לרצות את הקהל? האם נוכחות של כ-100 איש איתנו באותו חלל תשפיע על המוזיקה? ואני בכלל לא מתחיל להזכיר את הכאב ראש הטכני שהיה כרוך באירגון וההפקה של סשן כזה מחוץ לאולפן הקלטות והציוד המשובח שהוא מספק.

את ההופעה עצמה אני זוכר בהבזקים, שום דבר קוהרנטי, רק רגעים קטנים ששל פליאה שנחרטו לי בראש:
– גיאחה עומד על הבמה לאחר שהאורות כבו ולוחץ לראשונה על מתג ה-Play בווקמן החבוט כשהצלילים הראשונים שבוקעים ממנו נגמרים מהר מידי והוא ממהר להחזיר את הקלטת אחורה ולנגן אותם שוב.
– השירה של נועה מגר בסיום הקטע This Murky World עימו פתחנו את הסשן צימררה אותי אז וגם עכשיו.
– המפוחית המרוחקת של דויד פרץ בתחילת The Road Less Taken, לקח לי כמה רגעים להבין על הבמה מאיפה הצליל הזה מגיע.
– הנגיעה הראשונה של יהוא ירון בקונטרבאס שלו בקטע Passage שהציפה את האולם בויברציות מרוחקות ועמוקות יחד עם החליל המרחף של מירב שחם.
– את הרגע בו קלטתי שהפריטות האלימות שלי על הגיטרה שהיו מתוכננות לסיים את ההופעה הפכו לפתיחה של קטע חדש (They Dance The Mambo In Hell) וניסיוני, כשאורי דרור ניסר עם הקשת את גיטרת הבאס שלו ושיר-רן יינון ענתה לו עם הכינור כמו במירוץ משוגע ביניהם ודויד פרץ משתולל עם סימפולים של הקול שלי מתוך השיר הקודם וסוחט מהאייפון שלו את נהמות נשמתו המעונה של סטיב ג'ובס.

הייתי יכול להמשיך לכתוב עוד ועוד – אבל אני ממליץ פשוט ללחוץ Play בנגן כאן למטה (ושימו אוזניות! – במהלך המיקס השתדלתי למקם את הכלים כפי שהם היו על הבמה כך שתתקבל תמונה סטריאופונית מדוייקת יחסית, כך שהדרך האידיאלית לחוות את האלבום הזה היא בהזרקה ישירה למימברנות) ואם אהבתם את המוזיקה, ממש אשמח שתורידו אותה למחשב שלכם ותפיצו אותה הלאה (ואולי אפילו תשקלו לתרום כמה שיקלונים כדי שנוכל להמשיך להקליט?):

הרפאים:
גיא חג'ג' – טייפים, מניפולציית אפקטים, כלי-הקשה
דויד פרץ – אייפון, פנדר-רודס, לופר, חצוצרה, גיטרה חשמלית, הרמוניקה
שיר-רן ינון – כינור
נועה מגר – קולות, כלי הקשה
דני רווה – תופים, כלי הקשה
אורי דרור – באס, קאלימבה, מלודיקה, קולות, גיטרה
יהוא ירון – באס, קונטרבאס, קולות, קלידים
מירב שחם – חליל צד (ואנימציה)
מתן נויפלד – גיטרה, מלודיקה
Saccadic Eye Motion – גיטרה
אודי רז – סוזאפון, טרומבון, סינטיסייזר, פסנתר ילדים, כלי הקשה, קולות
מורפלקסיס – פנדר-רודס, גיטרה, באס, תופים, כלי הקשה, קולות, מלודיקה
פלנקטון – הקרנת וידאו

סאונד:
סאונדמן – אורפז אגרנוב
טכנאי הקלטה – רועי לוסטר
מיקס – מורפלקסיס
מאסטרינג – דויד פרץ

תודות:
תאטרון תמונע ובמיוחד לאסף הראל (תודה חבוב!)
אולפני אנובה – על תרומת הפנדר רודס והנדיבות בכלל.

בעוד כשבוע ייתפרסם הוידאו המלא של ההופעה הזו – עידכונים כמובן כאן בבלוג 🙂

רוצים לקרוא על הסשנים הקודמים של קולקטיב הרוחות?
אתם מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים שכתבתי על הסשן הראשון והסשן השני

* * *

אני לא יכול לסיים את הפוסט הזה מבלי לציין את האלבום החדש של Saccadic Eye Motion שראה אור ממש בימים אלו.
את סקאדיק (תסלחו לי על הקיצור) הכרתי מתוך דמו יפהפה שקיבלתי בהיס רקורדס ומשם העמיקה ההיכרות בינינו והפכה לחברות, יש מעט מאוד אומנים בארץ שאני נפעם מהמוזיקה שלהם והוא אחד מהם. עם יד על הלב, הרבה דברים שמתרחשים בשוליים הרחבים של המוזיקה העצמאית בארץ לא מדברים אליי וזה ממש בסדר (כלומר, אני לא מתלונן על זה :-)) – אבל כשפתאום אמן ישראלי מצליח ללחוץ לי על נקודת הג'י בטעם המוזיקלי, הו, זו סיבה למסיבה והאלבום החדש של סקאדיק הוא ממש כזה.
אז קבלו את המלצת הבית והורידו את הדבר הנהדר הזה לנגן שלכם:

תגיות: Saccadic Eye Motion, We Are Ghosts, אודי רז, אורי דרור, אורפז אגרנוב, אנובה, גיאחה, דויד פרץ, דני רווה, יהוא ירון, מירב שחם, מתן נויפלד, נועה מגר, רועי לוסטר, שיר-רן יינון, תאטרון תמונע

(צילום: נועה מגר)

קודם כל, לפני שתתחילו בקריאה, בואו ולחצו על כפתור הפליי של הנגן הזה – הוא יהיה הפסקול הכי הולם לפוסט הזה:

אני רוצה לחשוב שאין דרך "נכונה" לעשות מוזיקה ושכל ספרי ההדרכה/בתי הספר/הקורסים היקרים מציעים בסופו של דבר גישות שונות לאמנים, יוצרים או מפיקי מוזיקה ל-"איך באמת עושים את זה", אבל בסופו של דבר אין חוקים. לא באמת.
פרוייקט We Are Ghosts נבע כסוג של גחמה, קריאת תיגר על מסגרות פנימיות: כל אמן יכול לספר עד כמה קשה לשבור את אותן תבניות יצירתיות ושככל שהן חוזרות על עצמן הן הופכות לשלשלאות כבדות, למלכודת, לרעל. אז הנה דרך נהדרת לשבור תבניות – פשוט לעקוף אותן. לעקוף את ההגיון, את השיפוט הפנימי, לעקוף את התיכנון המוקדם. אין אחר כך, יש רק הווה מתמשך: עכשיו, עכשיו. עכשיו! זהו כוחו של האילתור, של ג'אם סשן. בדיוק לפני חצי שנה ערכנו ופירסמנו את סשן הרפאים הראשון, לא תיכננתי מראש להוציא אותו לאור והתייחסתי לפרוייקט הזה כאל ניסוי שסיכוי סביר שייכשל, אבל מה שיצא משם הותיר אותי מופתע לחלוטין: 5 קטעים פסקוליים, אפלוליים שנוצרו מתוך האין, מתוך השראה של רגע שלא יחזור. הכל הוקלט ברמה מאוד בסיסית אבל המוזיקה.. דמט, המוזיקה שנוצרה תפסה אותי ממש לא מוכן. לכן היה לי חשוב להמשיך ולהפוך את זה מפרוייקט חד-פעמי, ארעי, למשהו שיחזור על עצמו בכל חצי-שנה או שנה – פרוייקט שבו נוכל לתת ביטוי לצדדים פחות קומוניקטיביים מוזיקלית, ללא שום מטרה מיסחרית, מבלי לרצות איש מלבד את עצמנו כשהשירים יכולים לנסוק לאורך של 7 דק', 10 דק' ואולי אפילו רבע שעה. אם יהיו אלה שיאהבו את מה שנעשה – נשמח נורא, אם לא – גם זה בסדר, המוזיקה הזו לא נועדה לכולם וטוב לנו עם זה.

לפני כחודש ביום שבת אחד, ה-1 במאי (ערב ל"ג בעומר), התכנסו חברי סשן הרפאים השני באולפני העוגן אשר בעצם שוכנים בתוך צריף הממוקם בחלק הנידח והפחות פופולארי של קיבוץ העוגן. זו היתה החלטה עקרונית למקם את הסשן השני במיקום גיאוגרפי שונה מהאווירה האורבנית שאפיינה את הסשן הקודם שהוקלט בדרום תל-אביב (ואני מקווה שהקו המנחה הזה יוביל אותנו גם הלאה וכל סשן יוקלט באולפן שונה ובאיזור גיאוגרפי אחר) ומנגד להקליט הפעם באולפן טוב ולא להתפשר על איכות הצליל. אגב, כשאני כותב "אנחנו" אני בעצם מתכוון לשני קדר, דני רווה, אורי דרור, גיאחה, נועה מגר, Saccadic Eye Motion (כולם היו גם בסשן הקודם) והפעם הצטרפו אלינו אודי רז (מארש דונדורמה, הפשרות), גיא ביבי (פרוייקט הגומיה) ומתן נויפלד (ממארגני אינדינגב ואיש יקר באופן כללי).

לאחר שהתמקמנו באולפן, סידרנו את הכלים, כל המיקרופונים כוונו ובחדר הבקרה נשמע ההימהום החרישי של הפריאמפים והקונסולה האירה כמו גשר פיקוד של חללית את כל 22 הערוצים הפתוחים – התפזרנו בחלל הרחב של החדר והתחלנו בהקלטות. הדרישה היחידה שההעמדתי בפני כולם היא להקשיב ולהגיב: אם זה מתאים – לנגן, אם לא אז לא. אין חוקים מעבר לזה. הקטע הראשון שהוקלט הוא גם הקטע הפותח את האלבום, Summoning The Ghosts, שהוביל למסע מוזיקלי בן 4 שעות מאולתרות, נועזות, הזויות כשלאף אחד מאיתנו אין מושג כיצד כל זה יגמר.
אני מעדיף שלא להרחיב על מה שהתרחש אחר כך בזמן ההקלטות, המוזיקה שנוצרה היא העדות הכי טובה לאווירה המחשמלת ששררה שם, אני חושד שכולנו היינו במין מצב מוזר של טראנס – אחרת לא ניתן להסביר את זה שכמעט כולנו לא זכרנו אח"כ מה התחולל שם ומי ניגן על מה (אם הייתם עימנו בחדר ולרגע אחד הייתם מסובבים את הראש ואז חוזרים להתבונן שוב הייתם מגלים שכולם שינו כלים ומיקום).

אז הנה זה כאן, האלבום השני של פרוייקט הרפאים, פרוייקט ללא כוונת רווח אלא לשם האומנות שבדבר.
אם אהבתם את מה ששמעתם אתם מוזמנים לתרום לנו כמה שיקלונים לבחירתכם (ואם תעשו זאת תזכו באי.פי. בן 5 קטעים מאותו הסשן שלא יראו אור בשום פורמט אחר), אבל גם אם לא – זה בסדר 🙂 ואם בא לכם אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה הצנועה שלנו בפייסבוק.

רק בקשה קטנטנה: אנא הפיצו את המוזיקה הזו הלאה, זה הכל.

תגיות: Saccadic Eye Motion, We Are Ghosts, אודי רז, אולפני העוגן, אורי דרור, גיא ביבי, גיא חג'ג', דני רווה, מורפלקסיס, מתן נויפלד, נועה מגר, שלומי גווילי, שני קדר